הקברניטלמה צה"ל לא מפיל את מטוסי איראן שמעבירים נשק לחיזבאללה?
הקברניט
למה צה"ל לא מפיל את מטוסי איראן שמעבירים נשק לחיזבאללה?
חיל האוויר מאתר ומגרש מטוסים אזרחיים של חברת מהאן האיראנית, שנמצאת בבעלות משמרות המהפכה ומובילה נוסעים - אבל גם רקטות וטילים. החוק הבינלאומי מתיר לנו להשמיד את המשלוחים, אך הסיפור מסובך יותר משנדמה
שלום, כאן הקברניט; השבוע המריא איירבוס A340 ארבעה-מנועי של חברת מהאן האיראנית, טיסה 5147 לנמל התעופה באסל אל אסד בצפון סוריה. טיסה שגרתית, משעממת; הצוות ידע שמלחמת האזרחים המקומית נדלקה מחדש, ושמתחת לכסות העננים מפוצצים המורדים וחיילי השלטון אלה את אלה - אך יש משהו מנתק בטיסה גבוה-גבוה מעל תלאות העולם, אפילו מזכך. בטח כשהנתיב רחוק דיו מאזור הקרבות.
תארו לכם את הפתעת הטייסים כשקיבלו הודעה במכשיר הקשר: מטוס איראני, כאן חיל האוויר הישראלי; אתה מוביל נשק שמיועד לחיזבאללה, ולא נאפשר לך להמשיך, בכל מחיר שיידרש. אחורה פנה, אירנה צעד.
12 צפייה בגלריה
יירוט המטוס האיראני בידי חיל האוויר הישראלי. אילוסטרציה
(צילום: דובר צה"ל, planespotters)
הצוות אמר סליחה וקיפל את השמיכה, והלך הביתה בלי לעשות חכמות; אף אחד לא מסתבך עם טייסי קרב, במיוחד כשאתה איירבוס איראני ומולך נמצא F15 או F16 ישראלי. סוף טוב, הכל טוב; האמנם? שאלה מעניינת עולה מהסיפור - זה לא משלוח הנשק הראשון, ולא את כולם אנו בהכרח מצליחים לתפוס.
ופה מדובר במטוס של מדינת אויב אחת, שאותר מעל למדינת אויב שניה, עם נשק לאויב שלישי - למה לא חיסלנו אותו וזהו? בין איראן ללבנון יש הרבה מאוד מדבר, ושלל הזדמנויות לשתול בו טיל AIM120 בלי שאיזה מסכן בכפר רנדומלי למטה יקבל נגיחה מגלגל של איירבוס.
12 צפייה בגלריה
למה לא לירות וזהו? למה אנחנו חייבים להיות יותר צדיקים מז'אן לוק פיקארד?
(צילום: USAF)
ותחשבו איזה אימפקט היה יכול להיות להפלה שכזו: היא היתה מרתיעה עד אימה כל מי שמנסה להעביר נשק לחיזבאללה ומרסקת את מה שנשאר מהמוראל של ארגון הטרור. וחשוב מכך: הפלת משלוח נשק היתה מראה לכל צבאות הפרוקסי של איראן כמה רופסת היא עוצמת הרפובליקה האיסלאמית, וכמה טיפשי היה להמר על הסוס השיעי.
אז למה לא הפלנו את משלוח הנשק הזה - למה אנחנו חייבים תמיד להיות יותר צדיקים מהאפיפיור בכל הנוגע לאתיקת מלחמה? האם בכלל יש פה שאלה אתית? בואו נפרק את המקרה הזה, ונבין בדיוק מה הסיפור.
קודם כל, אספר לכם שהתקרית מתחילת השבוע היתה חריגה, אך לא בודדת; האיראנים מעבירים משלוחי נשק מוטסים וצה"ל מגלה ומבריח אותם מפרוץ המלחמה. היו מקרים מתועדים בהם מטוס של מהאן אייר התקרב ללבנון וקיבל דיר באלאק במכשיר הקשר כבר בתחילת דרכו, היו מקרים בהם הספיק להתקרב ליעדו ופשוט הובהר לו שאם הוא ייגע באדמת לבנון, זה יהיה בצורת פתיתים.
עתה, בואו נכיר קצת את חברת מהאן האיראנית, שמטוסיה הם שמעבירים ציוד ואמצעי לחימה למחבלים. על פני השטח זו חברת תעופה רגילה ולגיטימית מקצה לקצה, שאפילו נמצאת בבעלותה של קרן הומניטרית איראנית. אבל הקרן שייכת למשמרות המהפכה; לא פלא שב-2011 הכריזה ממשלת ארה"ב על מהאן כגוף המעורב בפעילות טרור.
הטייסים והנוסעים של מהאן לא יודעים שום דבר; החברה מעבירה לעיתים קרובות ציוד וסיוע הומניטרי מטעם הממשלה, ואף אחד לא מגלה לאיש מיושבי המטוס מה מונח בבגאז'. גם צוותי ההעמסה של מהאן מקבלים משטחי ציוד ארוזים היטב, ואם מבחוץ כתוב "שביר! מכונות החייאה לגורי כלבים", אין להם דרך לדעת שמבפנים יש מאה רקטות.
כך שבעצם, ברגע שצוות האיירבוס האיראני נעתר לדרישת צה"ל ועף הביתה, כבר אין שום סיבה לפגוע בו; החליטו נא בעצמכם אם ממקום של מוסר אנושי בסיסי - איש מיושבי המטוס לא אשם שהצמידו לו מטען אסור, או ממקום של שיקול פרקטי קר - חבל לנו לבזבז תחמושת, וטילים זה דבר מאוד יקר.
אבל האם כדאי לנו להפיל את המטוס האיראני? אילו השלכות יהיו להפלה שכזו? אולי תופתעו לשמוע, אבל בגדול החוק הבינלאומי מתיר לנו לעשות זאת. אמנת שיקאגו, שמהווה בסיס בינלאומי למיסוד תעופה אזרחית ברחבי העולם עד היום, קובעת שלכל מדינה יש מרחב אווירי ואסור להפר אותו.
מולה אניח את סעיף 51 במגילת האו"ם, שמתייחס להגנה עצמית ולמצב מלחמה. כשמדובר במצב של סכנה ברורה ומיידית, מותר לנו לפעול תוך הפרת ריבונות של מישהו אחר בשטחו. בוודאי ובוודאי כשמדובר פה על מלחמה רשמית - המצב בו אנו נמצאים מול איראן, סוריה וחיזבאללה. לא קשה להוכיח סכנה: חיזבאללה ואיראן תקפו בפועל את ישראל, וכל צעד ודאי מצידן לאפשר ולהעצים את התקיפות מצדיק פעולה מצידנו, לרבות הפלת מטוס.
אבל כאן זה מתחיל להיות מסובך: איך אנחנו יכולים לדעת שדווקא איירבוס A340 בטיסה 5147 ב-1 בדצמבר 2024 נושא מטען של סיוע צבאי לחיזבאללה? אם נפיל אותו, יתכן מאוד שנידרש להוכיח שידענו שהוא נשא נשק. אנחנו יכולים, כן? יש לנו את תשתיות המודיעין הטובות ביותר במזה"ת. אבל כל הוכחה שכזו תצריך חשיפה של מקורות מודיעיניים, שיוגשו לעיון ועדה של האו"ם כדי להימנע מסנקציות וסיבוכים.
לאן ילך המודיעין משם? אין לדעת; לא אופתע אם האיראנים יניחו עליו יד, וכך יוכלו להסיק מסקנות ולשפר את מבצעי ההסתרה שלהם. כך שבעצם, אם היינו מפילים את האיירבוס הזה, יכול להיות שהיה לנו הרבה יותר קשה לתפוס את המשלוחים הבאים.
12 צפייה בגלריה
רקטות, כמו אלה שמקבל חיזבאללה מהאיראנים במטוסי מהאן
(צילום: Viktor Fridshon/Global Images Ukraine via Getty Images)
אם היינו בוחרים להפיל את המטוס הזה, ולסכן את המודיעין שמאחורי המבצע במחשבה שהאפקט האסטרטגי יהיה משמעותי יותר מכל מקור, סנסור וסוכן, היינו עושים זאת מילולית, בלחיצת כפתור. איירבוס A340 הוא מטרה גדולה, מגושמת, שטסה גבוה ולא מסוגלת לחמוק גם לו ידעה שיש טיל עם השם שלה.
ולא רק: בגלל שמטוסי הנשק של איראן טסים מערבה, טווח הטילים שנשגר יהיה אופטימלי: F15 יכול להפיל אותם גם מעבר לקו דמשק, אפילו בלי להיכנס לשטח סוריה. ואם ישלחו האיראנים את המטוסים בנתיב צפוני יותר? יפגשו את קלע דוד, האפקס-פרדיטור של שמי המזה"ת; עם טווח של 300 ק"מ, יכול טיל הנ"מ הישראלי להגיע לבאסל אל אסד או לעיראק.
אבל גם אם היינו מחליטים לשרוף מקורות ולפגוע, היינו נכנסים לפינה מאוד בעייתית. אתם מבינים, לא רק לנו יש מטוסי קרב וטילים שעפים מאוד רחוק. לאיראן יש לפחות תריסר מטוסי F14 בעלי טילי AIM54 פניקס לטווח 200 ק"מ; יותר רחוק מכל מה שהמטוסים שלנו יודעים לשאת. מה ימנע מחמינאי להפיל גם לנו מטוס?
בקלות ימריא כוח F14 שיגיע לאן שיצטרך - האיראנים מצטיינים בכך - בסיוע מטוסי תדלוק ויפוצץ לנו איזה בואינג, והאיראנים יטענו שהוא "הוביל נשק", עם או בלי הוכחה. זיכרו שהרפובליקה האיסלאמית לא נמצאת באותה נקודה בה נמצאת ישראל: לא אכפת לה לחטוף עוד סנקציה, עוד גינוי בשביל לפגוע בנו; היא חנות המפעל.
הטווח הארוך של מטוסי האויב, הטילים שלו והמתדלקים הצמודים יכול ליצור אזור מאוים עצום: פחות או יותר, מקפריסין ועד פאתי הודו. יירוט במרחב האווירי של מדינה אחרת עלול ליצור בעיה נוספת - אף אחד לא רוצה מטוסים שיותקפו בשטחו בידי בריונים פנאטים שיעים. יתכן שאף יעדיפו שמטוסים לישראל לא יעברו אצלן.
אז כפי שראינו, למרות שאפשר להפיל, מותר להפיל וקל להפיל, זה לא בהכרח צעד חכם - והחסרונות עשויים לעלות בהרבה על היתרונות. לקינוח, אני רוצה להוסיף את הצד האתי בסיפור: אולי לא ידעתם, אבל לחיל האוויר הישראלי יש רגישות גדולה מאוד בכל הקשור למגע עם מטוסי נוסעים אזרחיים.
ב-21 בפברואר 1973 חדר למרחב האווירי של סיני, שטח ישראל דאז, בואינג 727 של החברה הלובית ליביאן איירליינס; הצוות נקלע לסופת חול, טעה בניווט והמשיך יותר מזרחה משתכנן. המטוס נראה היטב על המכ"מ; גודלו ומהירותו היו דומים לשל מפציץ טופולב 16 כמו שמפעילה מצרים, כך שמיד הוזנקו אליו פאנטומים.
הצוות הלובי התעלם מהקריאות שלנו, ורק אחרי שירו בתותח מעל לחרטומו ואל קצות כנפי הבואינג נעתרו הטייסים לפנות לעבר בסיס רפידים ואף הנמיכו לנחיתה. לפתע פנה הבואינג - ואז הוחלט לפתוח שוב באש והמטרה נפגעה בשורשי הכנף. הבואינג איבד שליטה וניסה לבצע נחיתת אונס - אך התרסק במדבר.
108 מתוך 113 אנשיו נספו. טייס המשנה ניצל, וסיפר שהמטוס פנה לאחר שהצוות קלט שהוא הגיע לבסיס צבאי ישראלי, וניסה לברוח חזרה למצרים.
התקרית זעזעה את ישראל; הממשלה לקחה אחריות, ושילמה פיצויים למשפחות; אצלנו לא טובחים בצורה יזומה באזרחים - זה לא מי שאנחנו, לא בתרבות שלנו, אנחנו נגעלים מאקטים שכאלה.
12 צפייה בגלריה
לוחמים, לא רוצחים. מטוס חיל האוויר בדרך למשימת אוויר-אוויר
(צילום: חיל האוויר הישראלי)
ולכן, אם ישנה הזדמנות להביס ולהניס אויב בלי לסכן בלתי מעורבים - אנו נבחר בה בשמחה. ולא מתוך איזו אבירות מנותקת מהמציאות, אלא כי המטרה של חיל האוויר היא להכריע - לא להרוג סתם. ונו, אם אפשר להשלים את המשימה הזאת גם בלי לבזבז אף טיל? אפילו יותר טוב. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
