לא על הסייבר לבדו - ישראל חייבת להפוך למעצמת AI
לפני כמה שבועות נקבע שיא חדש - מוצר בשם Cursor, כלי לכתיבת קוד, הגיע לקצב הכנסות שנתי של 100 מיליון דולר, תוך פחות משנה מהרגע שהתחיל לצבור הכנסות. נתון זה מזכה את חברת האם שפיתחה אותו, סטארט-אפ צעיר בשם Anysphere, בתואר המכובד של חברת התוכנה בעלת הצמיחה המהירה ביותר בהיסטוריה. מבחינתם, זו רק ההתחלה.
שלא במפתיע, Cursor הוא מוצר מבוסס GenAI. קצת יותר משנתיים אחרי ש-OpenAI ו-ChatGPT ירו את יריית הפתיחה, חברות ומעצמות בכל רחבי העולם נמצאות בעיצומו של המירוץ לשליטה בתחום ה-AI. מי תהיה הראשונה שתפצח את הנוסחה למוצר מבוסס GenAI שיגיע למיליארד משתמשים? מי הראשונה שתשיג ״AGI״ (AI שעוקף את רמת האינטליגנציה האנושית)? מי תחליף את גוגל, אמזון ופייסבוק – או תעמוד לצידן?
הפרס למנצחים במירוץ: חברות בשווי של טריליוני דולרים ועם מאות מיליארדי דולרים בהכנסות שנתיות (כן, יש גם חברות בעולם עם 100 מיליארד ARR, ולא 100 מיליון). ל-AI יש פוטנציאל לשנות סדרי עולם, להצמיח מעצמות חדשות. זו הזדמנות של להיות או לחדול. אפשר לצפות שארה״ב וסין יתפסו את המקומות הראשון והשני, אבל למה שישראל לא תגיע למקום השלישי?
למעשה, החברה שהחזיקה בתואר ״הסטארט-אפ עם הצמיחה המהירה ביותר בהכנסות״ עד להגעת Cursor, באמת הייתה ישראלית - Wiz, המפתחת שירותי אבטחה בענן. אז כן - Wiz הגיעה להישג מתחום שבו ישראל מצטיינת כבר שנים, וכן, למירוץ ב-AI אנחנו כנראה מצטרפים באיחור. זה לא הולך להיות קל - כדי להתחרות ב-AI דרושים סכומי כסף אדירים, חוקרים ומומחים ברמה עולמית וגם הרבה ניסיון. אבל במובנים רבים התחרות עדיין בראשיתה, ויש כמה דברים שאנחנו יכולים וצריכים לעשות.
1. לפני הכל, אנחנו חייבים לנצל את היתרון היחסי שלנו - ישראל היא מדינה קטנה, אבל מלאה באנשים רבי יוזמה וכישרון. כולם מכירים את כולם, לכולם אותה תחושת שליחות משותפת. את אלו כדאי למנף תחילה לשיתוף פעולה אינטימי והדוק בין התעשייה והאקדמיה. לאקדמיה חלק בלתי נפרד מהמהפכה - הן בפריצות דרך מחקריות והן בהכשרת מומחים וחוקרים. מודלי הבינה המלאכותית המעטים שכן פותחו בארץ - כמו ב-AI21, בלייטריקס, ואצלנו בדקארט - התחילו במובן כזה או אחר במעבדות המחקר באוניברסיטאות. בנוסף, מניסיוננו, תוכניות המצטיינים השונות באוניברסיטאות, כמו זו של הטכניון, אכן מצליחות להכשיר חוקרים ברמות הגבוהות ביותר. אנחנו והתעשייה צריכים כאלו, והרבה.
2. לצד האקדמיה, חשוב להזכיר - גם בתעשייה אנחנו לא מתחילים מאפס. הרי מדינת ישראל היא כבר ״סטארט-אפ ניישן״, שהיסטורית באמת הובילה בתחומים רבים - כמו בסייבר. אפשר ללמוד מהצלחת תעשיית הסייבר, לבנות על גביה ואף לשלב בין תחומי הידע. אותם כישורים הנדרשים לחקירת חולשות עשויים לתרום לתהליכי האופטימיזציות הנדרשים בפיתוח מודלים. אלו מאפשרים לנו בדקארט, למשל, לצמצם את עלויות אימון והרצת מודלים בלמעלה מפי עשרה, בעזרת ייעול מנועי ה-inference ותשתיות האימון, וכך להתחרות מול חברות גדולות יותר.
3. ואם כבר בעלויות עסקינן, אז כן - עוד כסף, עוד מימון ועוד השקעות תמיד יעזרו כמובן. חברות ישראליות כבר הוכיחו שהן יודעות למשוך את הקרנות הגדולות בעולם. על אחריותנו לגרום למגמה זו להמשיך, ולוודא שהיזמים בארץ שואפים להקים חברות ענק, של מאות מיליארדי דולרים וצפונה – רק כך נצליח למשוך לכאן השקעות מאסיביות שיאפשרו לנו לעסוק בבעיות הליבתיות ביותר בתחום.
ובמקביל, חשובה גם רוח גבית ותמיכה נוספת מצד המדינה. היוזמות שמגיעות מרשות החדשנות למשל, כמו התוכנית הלאומית להשקעה של כ-500 מיליון שקל ב-AI עד 2027, הן צעד מצוין בכיוון הנכון. אולם התוכניות הללו צריכות להיות שאפתניות יותר: לכלול פרויקטים בינלאומיים, להציע מימון גדול יותר (500 מיליון שקל הוא סכום מזערי במונחי תחום ה-AI) ובעיקר להכתיב לשוק קצב גבוה יותר. למה, למשל, היעד הוא ל-2027 – ולא עוד השנה?
כסף הוא לא כל הסיפור כאן - המדינה צריכה להפוך את ה-AI לדומיננטי בכל מקום בחיינו, מחינוך בבתי הספר ועד לפרסום בשלטי חוצות, וכמובן לדאוג לתשתיות מתאימות שיתמכו בכך. בדיוק כמו בסן פרנסיסקו. אנחנו אמנם מדינה קטנה, אבל בתחומים כאלו - אין סיבה שלא נחלום ונחשוב כמו מעצמה.
המירוץ כאמור עדיין בראשיתו. יש עוד הרבה מה לחקור, לפתח ולהשיג. עם יותר שיתופי פעולה, עם מיקוד ביתרונותינו היחסיים ועם עוד אנרגיה מצד המדינה - אפשר להיות סטארט-אפ ניישן גם בעידן ה-AI. הפעם עם חברות של טריליוני דולרים, עם מיליארדי משתמשים, עם מוצרים רבי השפעה, עם פריצות דרך מחקריות. אנחנו חייבים לנצח.
ד"ר דין לייטרסדורף ומשה שלו הם מייסדי Decart
