מכירה חלקית, מלאה או דרך עצמאית: מה צפוי לאינטל ומה יקרה לפעילות בישראל
TSMC וברודקום בוחנות רכישה של חלקים מאינטל, כשעתידה של ענקית השבבים לא ברור. האם החברה שאחראית למהפכת המחשוב עומדת בפני סופה, או שתצליח למנף את עצמה מחדש?
ב-18 ביולי 1968 עשו שלושה אנשים מעשה שישנה את העולם. גורדון מור (הוגה "חוק מור"), רוברט נויס (ממציא המעגל המשולב) וארתור רוק (אחד ממשקיעי ההון סיכון המוקדמים), הקימו חברת שבבים חדשה. "אינטל" הם קראו לה, הלחם של המילים Integrated ו-Electronics. במשך קרוב ל-6 עשורים חלפו מאז ואינטל היתה לאחת החברות החשובות בעולם הטכנולוגיה, מעצבת ומקדמת לא רק את שוק השבבים אלא במידה רבה גם את שוק המחשוב האישי, ובקמפיין מבריק משנות ה-90 של המאה ה-20 (Intel Inside) גורמת לצרכנים להתעניין בקרביים של המחשב שהם קונים ולקבל את ההחלטה על בסיס קיומו או העדרו של רכיב שרבים התקשו להתעניין בו קודם לכן: המעבד.
אבל עכשיו נראה שהחברה המפוארת הזו נמצאת במצב דומה לכך שנשרים מקיפים חיה גוססת ממעל. הרוכשות האפשריות מתחילות להקיף את אינטל, ומקוות כל אחת לבתר לעצמה חלק אחר מהחברה. לפי דיווחים של בלומברג, הניו יורק טיימס והוול סטריט ג'ורנל מסוף השבוע, שתי ענקיות שבבים שוקלות בימים אלו לרכוש חלק מפעילות אינטל: יצרנית השבבים הטאיוואנית TSMC שמבקשת לרכוש את פעילות הייצור של החברה, ומפתחת השבבים האמריקאית ברודקום שמבקשת לעצמה את פעילות עיצוב השבבים והשיווק שלה.
שני המהלכים נמצאים עדיין בשלבים ראשוניים, לא רשמיים ברובם. אין ודאות שמי מהם יצא לפועל, וגם כוונותיה של אינטל לא ברורות לחלוטין (אם כי היו"ר הזמני פרנק ירי מעורב במגעים עם TSMC). ייתכן תרחיש שבו שום עסקה לא יוצאת לפועל, או שבו אינטל מוכרת רק חצי מהפעילות שלה ושומרת על החצי השני (וכך, דומה יותר לחברות שבבים מודרניות כמו TSMC או אנבידיה, שמקיימות רק פעילות ייצור או פיתוח). אבל ייתכן גם תרחיש שבו שתי העסקאות מתממשות, ואינטל מסיימת את חייה אחרי שהפכה מחברה שיוצרת מהפכות לכזו שמפספסת אותן בזו אחר זו.
מבין שתי העסקאות, זו של TSMC נמצאת כך נדמה בשלב מתקדם יותר. לפי הדיווחים, מזה כמה חודשים מנהל ירי מגעים עם בכירים בחברה הטאיוואנית בנוגע לעסקה לרכישת פעילות הייצור של אינטל. אחת האפשרויות היא ש-TSMC תרכוש את פעילות הייצור של אינטל בארה"ב. אפשרות אחרת שהרכישה תכלול גם את מפעלי אינטל במדינות אחרות, כולל ישראל. ככל הנראה, המהלך יתבצע בשיתוף עם שחקניות אחרות, ובהן ענקיות טכנולוגיה דוגמת אנבידיה ואפל וחברות השקעה.
עסקה שכזו תחייב את קבלת אישור הממשל האמריקאי. לדברי מקורות, מזכיר הסחר המיועד של טראמפ, הווארד לוטניק, מעורב במגעים ורואה בהם כאחד האתגרים המרכזיים של תפקידו החדש. אם זאת, אין שום ודאות שהממשל יתמוך בעסקה.
המהלך של ברודקום ראשוני עוד יותר. לפי הוול סטריט ג'ורנל, מפתחת השבבים האמריקאית בוחנת את עסקי עיצוב השבבים והשיווק של אינטל, וניהלה דיונים לא רשמיים עם יועציה על הגשת הצעת רכישה. עם זאת, ברודקום לא צפויה להגיש הצעה בלי מציאת שותף שירכוש את פעילות ייצור השבבים של אינטל. בשלב זה לא הוגשה פנייה רשמית בנושא לאינטל. ברודקום ו-TSMC לא עובדות ביחד.
ינתיים, נאלצה אינטל לבצע סבבי קיצוצים משמעותיים בכוח האדם ובתנאי העבודה בחברה, וגלסינגר פרש בפתאומיות בסוף 2024, כנראה על רקע חוסר אמון מצד הדירקטוריון בהמשך ניהולו
מרבית הדיונים בנושא עד כה הם ראשוניים ולא רשמיים ברובם. עם זאת, המעורבות של בכירים בחברות ובממשל טראמפ מצביע על כך שמדובר ביותר מגישוש ראשוני ולפיכך יש סיכוי אמיתי שאחת או שתי העסקאות תצא לפועל. בחינה וניתוח של האינטרסים של השחקניות השונות מצביעה על כך שעסקה כלשהי היא פתרון מועדף על רבים.
פספסה את מהפכת המובייל
שני העשורים האחרונים לא היו טובים בעבור אינטל. היא פספסה לחלוטין את מהפכת המובייל, ואפשרה לקוואלקום להפוך לשחקנית הדומינטטית בתחום (וגם לאפל, שמעצבת את כל המעבדים בעבור מכשיריה). לאינטל יש, טכנית, עוד אפשרות להצטרף למהפכת ה-AI ולהציב תחרות משמעותית לאנבידיה. אבל מאמציה לפתח מעבד AI שיציב תחרות ראויה למעבדים המבוקשים של אנבידיה נתקלים בקשיים ובחסמים. רק החודש הודיע החברה שמעבד ה-AI שפיתחה על בסיס הטכנולוגיה של הבאנה לאבס הישראלית לא יגיע לשוק, והתשובה של אינטל לאנבידיה נדחת לפיכך בעוד כמה רבעונים טובים.
המנכ"ל הקודם, פט גלסינגר, קיווה לאושש את אינטל עם תוכנית אסטרטגית להקמת חטיבת פאונדרי (ייצור שבבים בעבור חברות אחרות לפי עיצובים שלהן), שתוכל אולי לנגוס בנתח מהשוק הרווחי של TSMC ותמשוך לאינטל לקוחות דוגמת אנבידיה ואפל. מהלך לא נטול בעיות יסוד (האם אנבידיה באמת תרצה לייצר אצל מתחרה שלה?), אבל בעל פוטנציאל מבטיח.
מי ששולט בשבבים שולט בעולם, וטאיוואן מבינה זאת היטב. התעשייה שלה היא המגן הטוב ביותר שיש לה מפני פלישה סינית, שכן ספק אם יש מדינה מערבית כלשהי שרוצה שתהיה לסין אחיזת חנק על הכלכלה העולמית
עם זאת, הקמת חטיבת ייצור משמעותית היא הליך יקר וארוך שדורש אורך רוח מצד בעלי מניות. דוחות רבעוניים מאכזבים ומעבר להפסדים קיצרו משמעותית את הסבלנות של בעלי המניות, וקושי של אינטל להגיע ליכולות הייצור המתקדמות של שחקניות כמו TSMC וסמסונג פגעו באמון שלהם לגבי היכולת להשלים את המהלך בהצלחה. בינתיים, נאלצה אינטל לבצע סבבי קיצוצים משמעותיים בכוח האדם ובתנאי העבודה בחברה, וגלסינגר פרש בפתאומיות בסוף 2024, כנראה על רקע חוסר אמון מצד הדירקטוריון בהמשך ניהולו.
אינטל היא כיום חבוטה ושפופה, ומבינה כנראה שאי-אפשר גם וגם. גם ייצור וגם עיצוב. זה היה מודל נכון בעשורים הראשונים של החברה, חלק מרכזי בהצלחתה באותה עת. אבל מבנה השוק היום מצביע על כך שנכון לחברת שבבים להתמקד רק בהבט אחד של האקוסיסטם. אנבידיה מצליחה, בין השאר, מכיוון שהיא מקדישה את מלוא משאביה לעיצוב ופיתוח השבבים הטובים ביותר שיש. TSMC מכיוון שהיא עוסקת אך ורק בהפיכת העיצובים של חברות אחרות למציאות, וביצירת התהליכים שיאפשרו להן לפתח שבבים מתקדמים יותר ויותר. במקרה של יציאה לפועל של אחת העסקאות, אינטל תהיה חופשייה למקד את המשאבים שלה בפעילות אחת, ואולי כך למנף את עצמה מחדש לעמדת הובלה.
יציאה לפועל של שתי העסקאות תבשר כנראה את סופה של אינטל כחברה עצמאית (אם כי ייתכן שתמשיך להתקיים כחברה בת או כמותג. עדיין יש כוח בשם אינטל). במקרה כזה, בעלי המניות עתידים לשאת נשכרים שכן יקבלו תמורה ראויה למניות שערכן נמצא במגמת ירידה זה זמן רב. בעבור דירקטוריון אינטל מדובר, למרבה הצער, בהימור הבטוח ביותר אם המטרה הראשית שלהם היא הבטחת ערך לבעלי המניות.
בעבור טאיוואן, TSMC היא נכס לאומי-ביטחוני מהמדרגה הראשונה. למדינה, שמבחינת סין היא חלק בלתי-נפרד ממנה ולא מדינה עצמאית, אין משאבי טבע נחשקים ומכניסים או צבא חזק מספיק על מנת לבלום פלישה וכיבוש סיניים. אבל יש לה תעשיית ייצור שבבים עתירי-ביצועים שכל העולם תלוי בה על מנת לפתח ולשווק מחשבים, סמארטפונים, דאטה-סנטרים ושאר מוצרים שהופכים את העולם המודרני למה שהוא. מי ששולט בשבבים שולט בעולם, וטאיוואן מבינה זאת היטב. התעשייה שלה היא המגן הטוב ביותר שיש לה מפני פלישה סינית, שכן ספק אם יש מדינה מערבית כלשהי שרוצה שתהיה לסין אחיזת חנק על הכלכלה העולמית.
מבחינה זו, יש ל-TSMC אינטרס מובהק לחזק את מעמדה ואת הקשרים שלה עם ארה"ב. היא כבר עושה את זה בפועל, באמצעות הקמת מפעל ייצור שבבים בפיניקס, אריזונה בהשקעת עתק של 65 מיליארד דולר (כולל מענק של 6.6 מיליארד דולר ממשלת ארה"ב). רכישת פעילות הייצור של אינטל, בפרט זו בארה"ב, צפויה לחזק את קשריה עם ממשל טראמפ (שידוע כתומך מובהק של הקמת ופיתוח מפעלי ייצור בארה"ב), ולהגדיל את האינטרס של הממשל למנוע פלישה סינית לטאיוואן, שתוכל להביא לכך שסין תשלוט, ולו בעקיפין, במערך ייצור השבבים של ארה"ב. לכך יש לצרף אינטרסים עסקיים ישירים יותר, כמו הרחבה מהירה של כושר הייצור של החברה וביצור הדומיננטיות שלה בתחום באמצעות הוצאה מהמשחק של מי שיכולה להיות יריבה משמעותית.
למרות שלאף אחת מענקיות הטכנולוגיה אין עניין להפוך ליצרניות שבבים בעצמן, בהחלט יש להן אינטרס להחזיק בנתח משמועתי ביצרנית כזו. אפל מפורסמת בשליטה העמוקה שיש לה על כל שרשרת האספקה שלה (אחד המהלכים המרכזיים שהמנכ"ל טים קוק הוביל עוד כשהיה סמנכ"ל התפעול של החברה), וקבלת נתח משמעותי, שלכל הפחות יתרגם למושב בדירקטוריון, במערך ייצור שבבים רחב יתן לה כוח משמעותי בהכוונת וקידום תוכניות הייצור והתאמתן למאמצי הפיתוח שלה. בעבור אנבידיה, מעמד דומה יאפשר לה לקבל יחס מועדף וקדימות בייצור השבבים שלה, יבצר עוד יותר את מעמדה בשוק ויקשה על מתחרות להביא את השבבים שלהן לידי לקוחות בקנה מידה גדול.
ברודקום היא אחת מחברות השבבים המצליחות בעולם, אך עיקר הפעילות שלה מתרכז בתחומי השבבים לרשתות, תקשורת, אחסון ותעשייה. אין לברודקום פעילות משמעותי בתחום מעבדי המחשב (CPU) או המעבדים הגרפיים (GPU), שהם למעשה הבסיס למעבדי AI מודרניים. רכישת פעילות הפיתוח של אינטל תאפשר לה להרחיב את פורטפוליו המוצרים שלה ולפתח פתרונות שלמים יותר, כאלו שיכולים להתחרות בפתרונות שמציעה כיום אנבידיה. ההצלחה של אנבידיה נובעת לא רק ממעבדי ה-AI המהירים שלה, אלא גם מהפתרונות שמקיפים אותם, כמו שבבי התקשורת הסופר-מהירים של החברה שמפותחים בישראל על בסיס הטכנולוגיה של מלנוקס. ברודקום היא כבר עכשיו ספקית מובילה של שבבי תקשורת ורשת. אם תצליח לצוות להם גם מעבדי מחשב מהירים (שלאינטל יש) ומעבדי AI מוצלחים היא יכולה למצב את עצמה כחלופה נחשקת לאנבידיה. אינטל אמנם מתקשה בפיתוח מעבדי ה-AI שלה, אבל ייתכן שתחת הנהלה אחרת ודם חדש ניתן יהיה להתגבר על הכשלים במהירות רבה יחסית ולהציג פתרון כולל במהירות. זה, לפחות, אפשר להניח השיקול שמנחה את ברודקום.
העסקה וישראל
אינטל היא אחת המעסיקות הגדולות בישראל, וישראל תופסת מקום מרכזי בפעילות העסקית של אינטל הן לאור המפעל הגדול בקריית גת והן לאור פעילות המו"פ המשמעותית שאחראית לפיתוח מעבדי המחשבים של אינטל. כל עסקה משמעה זעזועים ואי ודאות לפעילות המקומית ותכלול בוודאי פיטורים וקיצוצים בהיקף כלשהו. עם זאת, אפשר להניח במידה מסוימת של ביטחון שבשום תרחיש לא תתרחש העלמה משמעותית של פעילות אינטל.
אינטל כבר השקיעה מאותי מיליארדים דולרים במפעלים הקיימים והקמת המפעל החדש בקריית גת. מדובר בהשקעה שמצדיקה את עצמה עם מתקני ייצור מתקדמים שמספקים תוצרים איכותיים. ל-TSMC אין אינטרס כלכלי לעצור פעילות זו ולמעשה סביר שתבקש למנף ולשלב אותה במערך הייצור הקיים שלה. עם זאת, אי אפשר לפסול על הסף תרחיש שבו TSMC מזהה כפילות בפעילות המפעל בישראל, ומחליטה שאין לה צורך בו. במקרה זה, היא יכולה לסגור את המפעל את נכסיו במכירת חיסול, למכור אותו לשחקנית אחרת או לא לכלול אותו בעסקת הרכישה.
פחות אי ודאות עוטפת את פעילות המו"פ של אינטל בישראל. ישראל ביססה את עצמה כמרכז עולמי לפיתוח שבבים בזכות אינטל ישראל, אבל גם הודות למרכזי המו"פ המקומיים של אפל ואנבידיה. ולברודקום יש כבר פעילות מו"פ ענפה בישראל עם כמה מאות עובדים, וזהו מרכז המו"פ השלישי בגודלו של החברה אחרי ארה"ב והודו. לאור גורמים אלו, יש לחברה אינטרס מובהק לא רק לשמר את פעילות פיתוח השבבים המקומי של אינטל, אלא למצב אותה כחלק מרכזי באסטרטגיה העסקית שלה. אין טעם לרכוש פעילות פיתוח שבבים, רק כדי להשליך לפח את אחד החלקים המשמעותיים ביותר בפעילות זאת.
