היום שבו כל ההצפנות יתמוטטו: האיום הקוונטי שישראל מתעלמת ממנו
היום שבו כל ההצפנות יתמוטטו: האיום הקוונטי שישראל מתעלמת ממנו
דמיינו בוקר שגרתי בשנת 2027. לכאורה הכול כרגיל – הבנקים פתוחים, מערכות הביטחון פועלות והתקשורת זורמת. ואז, בתוך שניות, הכול קורס בבת אחת. מערכות ההצפנה שהגנו על המידע הרגיש ביותר של המדינה נשברות זו אחר זו. סודות מדינה, מסמכים צבאיים, נתונים פיננסיים – הכול נחשף. האויב, שהשיג יתרון מכריע בתחום המחשוב הקוונטי, מצליח לפצח בו-זמנית את כל מערכות ההגנה שבנינו בעמל של עשרות שנים.
זה אינו תסריט מדע בדיוני. זהו איום מוחשי שעלול להתממש בעתיד הקרוב. בעוד העולם דוהר קדימה במרוץ חסר תקדים לפיתוח מחשוב קוונטי, ישראל מדשדשת מאחור. זו אינה רק עוד תחרות טכנולוגית – זהו מאבק על עצם יכולתנו להגן על עצמנו בעתיד הקרוב. כמי שעמד בראש מערך הסייבר הלאומי, אני מזהה סכנה מוחשית שמרבית הציבור טרם הפנים את משמעותה.
המחשוב הקוונטי אינו רק עוד התקדמות טכנולוגית הדרגתית. זוהי מהפכה שתשנה את כללי המשחק בתחום אבטחת המידע. מחשב קוונטי אפילו בסיסי יוכל לפצח תוך שניות את רוב ההצפנות המגנות כיום על המערכות הפיננסיות שלנו, על התקשורת הצבאית והאזרחית, ועל סודות המדינה.
אבל הסכנה אינה עתידית בלבד – היא כבר כאן. מעצמות זרות אוספות באופן שיטתי מידע מוצפן, בידיעה שכאשר יהיה בידיהן מחשב קוונטי חזק מספיק, הן יוכלו לפענח את כל המידע הזה רטרואקטיבית. כל סוד, כל תכתובת, כל עסקה – הכול יהיה חשוף.
סין, המובילה כיום בתחום המחשוב הקוונטי, מתקדמת בצעדי ענק. גם איראן, בעלת בריתה, משקיעה משאבים אדירים בפיתוח יכולות קוונטיות. בינתיים, ישראל – שפעם הייתה סמל לחדשנות טכנולוגית – מפגרת אחרי המובילים העולמיים בתחום.
כיצד הגענו למצב הזה? התשובה פשוטה: בעוד מדינות אחרות השקיעו מיליארדים בתוכניות לאומיות למחשוב קוונטי, אצלנו אין אפילו אסטרטגיה לאומית מגובשת בנושא. המגזר הפרטי אמנם מנסה להוביל שינוי, עם מספר חברות ישראליות מבטיחות המפתחות טכנולוגיות קוונטיות, אך ללא תמיכה ממשלתית משמעותית, המאמץ הזה לא יספיק.
הסכנה העיקרית היא בפער שנוצר בתחום ההצפנה הפוסט-קוונטית (PQC) . אין כיום מספיק חברות ישראליות העוסקות בפיתוח יכולות הצפנה והתגוננות שיעמדו בפני כוחו של מחשוב קוונטי. זהו פער שעלול להותיר את ישראל חשופה להתקפות ברגע שמחשבים קוונטיים יהפכו למציאות מבצעית.
אבל יש תקווה. לישראל יש את הפוטנציאל המדעי והטכנולוגי להדביק את הפער ואף להפוך לבין המובילות בעולם. ראינו זאת בעבר – כשישראל החליטה להשקיע בסייבר, היא הפכה תוך שנים ספורות למעצמה עולמית בתחום. אותו דבר יכול לקרות גם בתחום הקוונטי, אבל הזמן אוזל.
נדרשת כעת תוכנית חירום לאומית שתכלול השקעה משמעותית במחקר ופיתוח, הקמת תשתיות קוונטיות, והכשרת כוח אדם מתאים. המגזר הפרטי כבר מוכן – עכשיו תורה של הממשלה להצטרף למאמץ.
בביקוריי בהודו בשנים האחרונות ראיתי כיצד מדינה שפעם פיגרה אחרינו טכנולוגית, משקיעה היום משאבים עצומים גם במחשוב קוונטי. זה צריך להדליק נורה אדומה: אם לא נתעורר עכשיו, נמצא את עצמנו בעמדת נחיתות מול שאר העולם בעתיד הקרוב.
אבל הסכנה אינה רק ברמה הלאומית. כל אזרח ישראלי צריך להיות מודאג. חשבו על הבנק שלכם, על הרשומות הרפואיות שלכם, על המיילים העסקיים שלכם. כמעט כל אלה מוגנים היום בשיטות הצפנה שמחשב קוונטי יוכל לפצח בקלות. זה אומר שכל המידע האישי והפיננסי שלנו – של כולנו – יהיה חשוף לגמרי.
ומה שמדאיג עוד יותר הוא שגם הפתרונות שנראים מבטיחים מתגלים כלא מספיקים. הנה דוגמה מטרידה: ב-2022, מכון התקנים האמריקאי, שזיהה את הסכנה המתקרבת, ערך תחרות נרחבת למציאת שיטת ההצפנה העמידה ביותר בפני מחשוב קוונטי. כל 4 השיטות שנבחרו כמנצחות, ושנחשבו לפריצות דרך, נפרצו תוך חודשים ספורים. זה מלמד אותנו שתי עובדות מטרידות: ראשית, שאפילו המוחות המבריקים ביותר עדיין מתקשים למצוא פתרונות הגנה אפקטיביים, ושנית, שהטכנולוגיה הקוונטית מתקדמת מהר יותר ממה שחשבנו.
המרוץ למחשוב קוונטי הוא מרוץ החימוש של המאה ה-21. הוא ישפיע על כל היבט בחיינו, מביטחון ועד כלכלה. מי שישיג יתרון משמעותי בתחום הזה יוכל להכתיב את כללי המשחק החדשים. האם אנחנו רוצים להיות במשחק הזה, או לשבת בצד ולהסתכן בכך שיריבינו יקבעו את הכללים עבורנו?
הפתרון חייב להיות מערכתי ומיידי. אנחנו זקוקים לתוכנית לאומית שתכלול הקמת מרכזי מחקר קוונטיים, תמיכה בחברות סטארט-אפ בתחום, ושיתופי פעולה בינלאומיים עם מדינות ידידותיות. המחיר אולי אינו זניח, אבל המחיר של אי-עשייה יהיה גבוה הרבה יותר.
יגאל אונא הוא ראש מערך הסייבר הלאומי לשעבר וכיום ראש תחום הסייבר במועדון המשקיעים SRI מקבוצת SRI global group מיסודו של רו״ח ניר זיכלינסקי
