הקברניטחותכים את השמיים, בשקט: לאן נעלמו הבומים העל-קוליים?
הקברניט
חותכים את השמיים, בשקט: לאן נעלמו הבומים העל-קוליים?
מטוסי הקרב שלנו שועטים ברחבי המזה"ת - אך אנחנו לא שומעים אותם. הסיבה היא שהמהירות הנדרשת להפצצות בעזה, לבנון ואיו"ש אינה על קולית, וטיסה כה מהירה אף עלולה להאט את המלחמה עצמה. איך ולמה?
שלום, כאן הקברניט; לפי מקורות זרים, לחיל האוויר יש כ-340 מטוסי קרב - מפלצות מלחמה אימתניות, שנולדו לקרוע את השמיים - ומפרוץ מלחמת עזה באוקטובר 2023 כולן הלכו לעבוד: מרתון הפצצות שהמזה"ת עדיין לא ראה נפתח על עזה ולבנון, סוריה ותימן, איראן והשטחים פה ליד. כדי לייצר הספקי תקיפות, מטוסי הקרב שלנו טסו מהר וממש בלי הפסקה, אבל אולי לא שמתם לב: בומים על קוליים? כמעט שלא נשמעו פה.
וזה מאוד מוזר: בום על קולי נוצר כאשר כלי טיס נע יותר מהר מגלי הקול שהוא מפיק - הרעש שלו - בעודו יוצר גלים חדשים; הם נדחסים יחד לכדי גל הלם בצורת חרוט וכאשר השוליים שלו יעברו אותנו, נשמע את הכל בבת אחת: פיצוץ עוצמתי שיכול להגיע ל-120 דציבל - כמו יריית אקדח, או לעמוד צמוד לרמקול בהופעה של פנתרה.
בום על קולי נשמע מאוד חזק גם משום שהוא יחסית ארוך: חרטום המטוס והזנב שלו עוברים את מהירות הקול בהפרש קטן, מה שיוצר שני גלי הלם נפרדים אותם אנו שומעים כפיצוץ ממושך אחד. הצליל נישא למרחקים: F16 שעבר את מהירות הקול בגובה 30,000 רגל יישמע היטב גם ממרחק 40 ק"מ.
אז אם מאות מטוסי קרב פילחו את כל המזה"ת כל כך הרבה פעמים, כל כך הרבה זמן, איך יתכן שלא שמענו איזה עשרה בומים בדקה? האם חיל האוויר טס לאט יותר בכוונה? טס על Mute? מה קרה שם?
כדי לענות על כך, בואו נבין קודם כל מתי מטוס קרב עובר את מהירות הקול בכלל; טיסה כה מהירה - 1,234.8 קמ"ש באוויר יבש - אינה דבר נפוץ ואולי תופתעו לשמוע שאינו נדרש רוב הזמן. זו טיסה שזוללת דלק, בטח כשנושאים תחת הכנפיים פצצות גדולות שמייצרות התנגדות אוויר, ומאלצות את המנוע להתאמץ כמו מרתוניסט אולימפי במטר האחרון.
כל מטוסי חיל האוויר צריכים לפתוח מבער אחורי כדי לשייט במהירות על קולית; רואים את ה-F15 פה בתמונה למטה? הוא כרגע שותה דלק בקצב של 1,457 ליטר בדקה.
וזה לא רק הדלק: טיסה על קולית שאינה בפרצים קצרים מאוד מעמיסה על גוף המטוס: החיכוך עם האוויר יכול לחמם גוף של F15 ל-150 מעלות, מה שגורם לו אפילו להתארך בכמה מ"מ.
טיסה שכזו מצריכה בדיקות מקיפות של השלד והמערכות, בדגש על שפת ההתקפה (הפרופיל הקדמי של הכנף), החרטום והזנב. אז סבבי התחזוקה יהיו יותר ארוכים, המטוסים יבלו יותר זמן עם הצוות הטכני במקום באוויר ויוכלו לבצע פחות גיחות בכל יום לחימה. טיסה על קולית בעצם מאיטה את המלחמה עצמה.
אבל יש סיבה שמטוסי קרב תוכננו לטוס מעבר למהירות הקול, לרוב פי שניים ממנה: יש מצבים בהם זה פשוט נדרש. למשל, כאשר צריך להתפרץ אל שטח אויב מרושת באמצעי גילוי וסוללות נ"מ, ומהירות גדולה תצמצם את זמן החשיפה.
עוד מקרה הוא כאשר טיל נורה לעברנו; בחלק מהמקרים, מהירות גדולה תעזור לנו לחמוק. למה רק בחלק? כי קשה להיות זריז כשאתה נע במהירות גדולה ולפעמים זה יותר חשוב; נדבר על זה בטור שיספר על טיסה הגנתית.
מטוסי קרב צריכים להיות הכי מהירים שאפשר גם בתרחישים של תנועה למפגש: כאשר פולש מעופף מתקרב לשטחנו, יש להגיע אליו לפני שיספיק להזיק. התרחיש הכי חיוני, יסכימו רבים, הוא קריאה לעזרה של כוח קרקעי מותקף; אם חיילים צריכים סיוע אווירי כבד, יידרשו מטוסי תקיפה להגיע אליהם כמה שיותר מהר.
ולטיסה מהירה במיוחד יש עוד שימוש: כל חימוש שנטיל יקבל פוש חשוב, שיוסיף לטווח שלו ויאפשר פגיעה במטרה ממרחקים יותר גדולים. כמובן, כל עוד החימוש נועד לכך; יש דברים שמתנהגים מוזר באוויר כשזורקים אותם ממטוס במהירות לא מתאימה ועלולים אף להסתחרר ולחבוט בגוף המטוס.
אבל כמעט כל הסיבות הללו לא היו רלוונטיות למלחמה האמורה: איומי נ"מ היו קיימים בזירה הצפונית, אך לא ברמה ששיבשה משימות או חייבה מטוסי קרב להתפרץ כדי להשכיב בונקרים בביירות; יירוט פולשים מעופפים? אם היו אלה טילי שיוט מעיראק או כטב"מים מתימן, יורטו במרחק גדול משטח ישראל ואם התגלו בזמן, לא היה צורך בטיסה מהירה מהסביר; ואם כבר התגלו פה בארץ אחרי שחדרו מלבנון? טופלו לרוב בידי צוותי כיפת ברזל ומסוקי קרב.
גם משימות סיוע קרוב לכוחות קרקע כמעט שלא תפסו את חיל האוויר במצב שחייב טיסה פראית כדי להגיע בזמן: מטוסי קרב חיכו באוויר עם פצצה, ולעיתים גולנצ'יקים שדיווחו על מחבל במרפסת ראו אותו תוך דקות ספורות עף ממנה כמו זיקוק של יום העצמאות; ובחלק עצום ממקרים מי שהגיב לקריאות העזרה היו כטב"מים ציידים, שפשוט הסתובבו צמוד לכוחות המתמרנים.
אז ראינו שמקרים שמחייבים טיסה על קולית היו יחסית נדירים במלחמה באופן כללי, כך שקצת פחות מפתיע שהבומים הטיפוסיים לא נשמעו פה נון-סטופ. ולכך מצטרפת עוד סיבה, חשובה ומהותית מאוד: במדינת ישראל אין כניסה לאף בום על קולי. החל מאביב 2001 נקבע שחיל האוויר לא יטוס במהירות על קולית בקרבת מקומות יישוב.
הסיבה די ברורה: בום על קולי מפחיד אנשים ומזיק לבריאות, מייצר חרדה ומסכן חולי לב. בומים שכאלה הופעלו במקרים חריגים במרחב רצועת עזה עד 2005, עד שתושבי העוטף דרשו "חדל"; תמצאו פתרונות אחרים, אמרו ובצדק; תנו לילדים שלנו לישון.
כיום בום על קולי מותר בשטח ישראל רק כשמדובר במקרה חירום היסטרי, משימה שאי אפשר לעמוד בה בלי להגיע בשיא המהירות וכישלון פירושו סכנת חיים.
המצבים בהם צריך לטוס כך מאוד נדירים וגם אם אחד תפס אותנו, עדיין אפשר לטוס בלי להרעיש פה למטה: תארו לעצמכם משהו חריג שקרה בלבנון, ומחייב פיתרון בצורת רביעיית F16; הכוח הזה יוכל להמריא מרמת דוד ולטוס מערבה אל הים במהירות שיוט של 920 קמ"ש. תוך בערך חמש דקות יוכל כבר להיות במהירות ובגובה בהם בום על קולי יישמע בצורה מאוד עמומה, שלא תפחיד ישראלים. וכך שמר חיל האוויר על מגבלות הרעש שנקבעו לו, ועדיין האיץ למהירות הנדרשת.
מתי בכל זאת יישמע בום על קולי מורגש, מלבד מקרה חירום? האפשרות הראשונה היא טעות טייס; ישנם תמרונים ופעולות שמבוצעים במהירות עבר-קולית, כלומר ממש צמודה למחסום הקול, ומי שלא מדייק עלול לעבור אותו.
האפשרות השניה היא מצב בו הנסיבות גרמו לצליל להגיע רחוק יותר: תנועת גלי קול מושפעת מגובה הטיסה, מתנאי מזג האוויר, מהטופוגרפיה ועוד; אפילו מבנה השכונה שלכם משפיע על מעבר גלי קול, ויש מצב בו השכן בסוף הרחוב ישמע משהו, ואתם לא.
יודעים מי שמעו הרבה מאוד בומים על קוליים בשנה האחרונה? כל המחבלים ברצועת עזה ודרום לבנון - וגם כל השכנים שלהם. באופן חריג, אושרה הפעלת בומים על קוליים כדי להפחיד ולשבור את המוראל של האויב, אבל גם כדי להפחיד ולהבריח אוכלוסיה אזרחית.
אני חייב להודות שאני לא שלם עם הרובד האתי של הפעולה הזאת, אבל היא בהחלט התגלתה כאפקטיבית: אזרחים שנבהלו ונמלטו מאימת הבום פספסו כך בומים של פצצות - שעלולים להישמע ממרחק הרבה יותר קצר ובמקרה כזה גם להיות קטלניים.
בשורה התחתונה, בומים על קוליים הם חלק מפס הקול של כל מלחמה מודרנית, אך פה אצלנו שמעתם מעטים כאלה אם בכלל בגלל נהלי חיל האוויר והצרכים בשטח. במלחמות אחרות השתמשו טייסים בבום על קולי עצמו בתור נשק התקפי; טייס F16 אמריקאי שבר בעזרתו התקפה עיראקית גדולה.
במקביל, הבום הוא תופעה פיזיקלית שמהנדסים לומדים לעומקה, ומנסים בשנים האחרונות להחליש ולמתן באמצעות עיצובי גוף חדשים, כאלה שיאפשרו להחזיר מטוסי נוסעים על קוליים לשמי העולם. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
