פרשנותמאחורי ההסתבכות של עסקת פאראגון: דאגה לזכויות אדם או הכפשה של מכונת הרעל?
פרשנות
מאחורי ההסתבכות של עסקת פאראגון: דאגה לזכויות אדם או הכפשה של מכונת הרעל?
מכונת הרעל רוכבת על ציוץ אנונימי נגד אהוד ברק כדי לסבך את המכירה של פאראגון. שינוי של רישיון היצוא יהפוך למפגש ראשון בין המגזר העסקי להפיכה המשטרית
הסתבכות עסקת המכירה של חברת הסייבר ההתקפי פאראגון מאיימת להפוך למפגש הראשון של המגזר העסקי עם השלכות ההפיכה המשטרית. האם ישראל של 2024 היא מדינה שבה ציוץ אנונימי של חצאי אמת, שממונף למסע הכפשות על ידי קבוצת אינטרסנטים פוליטיים, יכול להפיל עסקה? במציאות שמסתמנת ככזאת חשוב יותר מאי פעם קיומו של בית משפט עצמאי שיצטרך להכריע אם ניתן לשנות את כללי המשחק בדיעבד ובכך לסכל את העסקה.
עצם קיומה של פאראגון כחברה שפיתחה על בסיס ידע שנצבר בצה"ל רוגלה בשם GRAPHITE, שיודעת לפרוץ למכשירי קצה ולשלוף תוכן גם מאפליקציות מוצפנות כגון ווטסטאפ, טלגרם וסיגנל, מעוררת אמנם חוסר נוחות – אך היא פועלת במסגרת החוק, הן הישראלי והן האמריקאי. כל דבר שקשור לסייבר התקפי תמיד רגיש מעצם היותה של הטכנולוגיה פולשנית ומסוכנת, בעיקר אם היא נופלת לידיים הלא נכונות, אך נראה שהמקרה של פאראגון מונע על ידי רובד נוסף של אינטרסים, מעבר לדאגה כנה לזכויות אדם.
עסקת המכירה של פאראגון נחתמה בארה"ב ביום שישי שעבר (13.12), ונחשפה בתקשורת ביום שני שלאחר מכן. הכותרות התגלגלו במהירות מישראל לכל העולם. אחרי הכל מדובר באקזיט שכולל את כל המרכיבים מציתי הדמיון: חברה בת חמש שנים בלבד, שהוקמה על ידי יוצאי יחידת 8200, נמכרת בחצי מיליארד דולר במזומן כעת, כאשר התמורה עשויה לגדול ל־900 מיליון דולר בהתאם להשגת יעדים.
קבוצת המייסדים – עידן נוריק, מיכאל בוגודלוב וליעד אברהם – ו־400 עובדים שכולם בישראל מחזיקים בכמחצית מהחברה ועומדים להתעשר, מאוד. עד כאן זה אולי הסיפור הסייברי־הישראלי הרגיל, אבל הדובדבן בקצפת הוא בעלי המניות של החברה: היו"ר הפעיל הוא אהוד שנאורסון, לשעבר מפקד 8200, ולצידו ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שמחזיק ב־3.5% מהחברה ומשמש כדירקטור.
בסביבת פאראגון, שאת המכירה הוביל מטעמה בנק ההשקעות ג'פריס, שנהפך לשחקן מרכזי בשוק המיזוגים והרכישות המקומי, אמרו שהעסקה עברה את כל האישורים הבירוקרטיים הנדרשים. ברקע, מגעים שהתנהלו במשך חודשים ארוכים, בין היתר משום שפאראגון כפופה לחוק הפיקוח על היצוא הביטחוני, שנחקק ב־2007. החוק מחייב חברות שמחזיקות ברישיון יצוא בטחוני להודיע בתוך 30 ימים מרגע העברת הבעלות בהן למשרד הביטחון. בהתאם לכך פאראגון שיגרה הודעה למשרד הביטחון ביום ראשון על כך שהעסקה עם קרן AE נחתמה סופית.
אלא שלפתע ביום חמישי יצא משרד הביטחון בהודעה חריגה לתקשורת, ולפיה מכירת פאראגון כלל לא אושרה משום שמעולם לא הוגשה בקשה רשמית לכך, ולכן האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני בוחן את הנושא והמשמעויות. מעניין במיוחד היה החלק האחרון של תגובת משרד הביטחון: "נדגיש כי כלל ההחלטות המתקבלות במשרד הביטחון מבוססות על שיקולים מקצועיים בלבד, ולא התקבלה במשרד כל פנייה בעניין העסקה מגורם פוליטי או פרטי כלשהו".
וכאן המפתח להבנת האירוע. בשלושה ימים שחלפו בין חשיפת העסקה לתגובה המפתיעה של משרד הביטחון הפכה מכירת פארגון לנושא חם ברשתות החברתיות. צייצן אלמוני פרס בציוץ ברשת X תאוריה שלמה שנראית אמינה משום שהיא מערבבת בין עובדות לפייק, ומסקנתה היא שאהוד ברק, באמצעות קשריו בממשל ביידן, גרם לכך שלמעט פאראגון כל יתר חברות הסייבר ההתקפי מישראל הוכנסו לרשימה השחורה בארה"ב, ופאראגון נותרה היחידה שיכולה לעבוד במערב.
המצייץ לא מזוהה פוליטית, אך מעורה מאוד בנושאים הביטחוניים־מודיעיניים של ישראל כפי שניתן ללמוד מציוצי עבר שלו, ויש המקשרים אותו למתחרה NSO. אלא שברגע שהוזכר שמו של ברק, "מכונת הרעל" לקחה בעלות על האירוע, והחלה לפתח אותו לכיוונים קונספירטיביים, מה שהוביל גם להתייחסות המכחישה לכאורה מצד משרד הביטחון.
לכאורה למשרד הביטחון אין עילה לא לאשר את המכירה, שכן מדובר בקרן אמריקאית מזוהה, ועד עכשיו הכל נעשה לפי החוק, שלא דורש הגשת בקשה מראש, אלא דיווח בתוך 30 יום מהעברת הבעלות. במשרד הביטחון אומרים שאין משמעות ההודעה שהעסקה לא תאושר, אך רומזים שיכולים לחול שינויים ברישיון היצוא של פאראגון. שינוי כזה בדיעבד יהווה מבחינת AE עילה להביא את הנושא לבית המשפט בישראל – תוצר של מפגש ראשון בין המגזר העסקי ובין מכונת הרעל וההפיכה המשטרית.
גם אם יתברר בסוף שמדובר רק במס שפתיים שהחליטו במשרד הביטחון, בהובלת השר הטרי ישראל כץ, לשלם למכונת הרעל, הקשיים הרגולטוריים בעסקה הנוכחית עשויים לשפוך מים קרים על תחום הדיפנס טק המתלהט. היסטורית, תעשיית הון סיכון התרחקה מהשקעות בחברות שקשורות לעולם הביטחוני בדיוק משום שהתחום מזמן מפגשים רבים מדי עם גורמים ממשלתיים, לאו דווקא בישראל, אלא בכלל. בשלוש השנים האחרונות, מאז שהמלחמות שמתנהלות באירופה ובמזרח התיכון חשפו את הצורך באמצעי לחימה חדשניים, תעשיית ההון סיכון החלה להתעניין יותר ויותר בסטארט־אפים בתחום מתוך מחשבה שגורמי ביטחון במדינות המערב יהיו גמישים יותר כדי לספק את המענה המהיר ביותר הנדרש. קרנות הון סיכון עלולת להירתע מהשקעה אם יבינו שמי שיכול לחרוץ את גורל האקזיט והתשואה הם רגולטורים, ולא רק השיקולים העסקיים.
