תעלומת Anyvision: איך הסטארט־אפ המבטיח שגייס 352 מיליון דולר נמכר ב־125 מיליון בלבד?
תעלומת Anyvision: איך הסטארט־אפ המבטיח שגייס 352 מיליון דולר נמכר ב־125 מיליון בלבד?
סטארט־אפ זיהוי הפנים אוסטו (לשעבר אניוויז'ן), שגייס מאות מיליוני דולרים, נמכר לחברת החניונים האמריקאית מטרופוליס בסכום מאכזב, וגם זה לא במזומן. מה השתבש בדרך? מה לא. מטכנולוגיה שהקדימה את זמנה ולא הצליחה להפוך למוצר ועד הנהלה שהתבלבלה מעודף כסף
לפני קצת יותר מחמש שנים AnyVision היה אחד השמות החמים והמסקרנים בהייטק הישראלי. עם תחום עיסוק לוהט של ראייה ממוחשבת, עוד לפני שהאותיות AI הוצמדו לכל סטארט־אפ, ועם מוחות מבריקים היתה באניוויז'ן הבטחה גדולה. לכן גם קרנות חזקות, מלייטספיד ועד סופטבנק, הסתערו עליה. על ההבטחה הזאת היא גייסה סכום אדיר של 352 מיליון דולר למרות שהיום מתברר כי החברה בת העשר מוכרת בקצב שנתי של 10 מיליון דולר בלבד. לכן המשקיעים – שכבר שינו את השם ל־OOSTO, החליפו את ההנהלה ופיטרו יותר ממחצית מהעובדים – מרימים ידיים ומוכרים אותה ב־125 מיליון דולר. המספר הזה נועד בעיקר לאפשר למשקיעים להגיד שהם החזירו את ההשקעה, גם אם לא הרוויחו עליה מאומה.
הרוכשת היא מטרופוליס, חברת חניונים אמריקאית פרטית. הרוב המכריע של העסקה נעשה במניות מטרופוליס, כך שבעלי המניות ב־OOSTO מוצאים את עצמם עם נכס לא נזיל. למעשה, עד לפני שנה וקצת מטרופוליס היתה אפילו קטנה יותר מאניוויז'ן עצמה במונחים פיננסיים כמי שגייסה כ־200 מיליון דולר בלבד. אלא שלפני מעט יותר משנה היא יצאה לגיוס ענק של 1.7 מיליארד דולר ומיד רכשה בסכום זה מתחרה גדולה, מה שמאפשר לקרנות לספר לעצמן שהן מוכרות את אניוויז'ן לחברה שמעסיקה 20 אלף עובדים ושווה יותר מיליארדים.
הסיפור של אניוויז'ן אמנם קיצוני בפער בין הציפיות לתוצאות, אבל הוא מקפל בתוכו הרבה מהמחלות של ההייטק בכלל ושל הישראלי בפרט. זה סיפור של טכנולוגיה שלא הצליחה להפוך למוצר וגם סיפור של הנהלה שהתבלבלה מעודף כסף שנחת עליה ולא השכילה למנף אותו לפיתוח מוצר שיביא הכנסות. אז מה קרה לאניוויז'ן?
1. הטכנולוגיה נהדרת, אבל אין מוצר
אניוויז'ן הוקמה ב־2015 על ידי פרופ' שלמה בן ארצי, פרופ' ניל רוברטסון ואילון אטשטיין כדי לפתח טכנולוגיה לזיהוי פנים לשימושים שונים. חלק גדול מעובדיה היום בעלי דוקטורט והיא גייסה במהירות סכומים גבוהים וכבר ב־2019, בסבב A קיבלה הערכת שווי של חצי מיליארד דולר. תחומי ראיית מכונה ובינה מלאכותית היו אז בוסריים הרבה יותר מהיום, וההבטחה של החברה לבצע זיהוי ביומטרי מדויק קסמה לרבים, כולל למיקרוסופט שהשקיעה בחברה הישראלית. הכסף הקל יותר היה בתחום הביטחוני, שגם סיבך את אניוויז'ן בחשדות לשימוש לא אתי בכלים לניטור ומעקב אחרי אוכלוסיה אזרחית בשטחי יהודה ושומרון. מעבר לנזק התדמיתי, החליטה גם מיקרוסופט ברעש גדול לסגת מהשקעתה בחברה ב־2019.
באניוויז'ן החליטו לשנות את השם ל־OOSTO כדי להתנתק מן העבר ולפתח את השימוש הדואלי לטכנולוגיה. כך היא האיצה את הכניסה לעולמות של פיננסים, למשל עבור ביצוע זיהוי לקוחות מבלי להגיע פיזית לסניף בפתיחת חשבונות בבנקים דיגיטליים. במקביל ניסתה לירות לכיוונים נוספים כמו פתרונות למניעת גניבות, מערכות כניסה ללא מגע ואפילו חקירות אפידמיולוגיות בתקופת הקורונה.
בכל התחומים אלה המוצר התברר כיקר מדי ולא מספיק נוח. במילים אחרות, סבל מהמחלה הישראלית הידועה – פתרון מסובך לבעיות שניתן לפתור בצורה פשוטה וזולה יותר. התוצאה: לאחר כותרות על "צמיחה של 500% בהכנסות" עוד ב־2018 ו־2019, כעת מתברר כי קצב ההכנסות השנתי של אניוויז'ן הוא 10 מיליון דולר בלבד. גם העובדה שהרוכשת מתכוונת להשתמש במה שפותח באניוויז'ן כחלק מפתרון כולל לניהול חניונים ממחישה כי כפתרון נקודתי בתחום האזרחי לא היה לה מודל עסקי טוב מספיק.
2. הטכנולוגיה מקדימה את זמנה
אחת המחלות הנפוצות ביותר של ההייטק הישראלי היא הקדמת השוק. המוחות היצירתיים יוצאים מהאקדמיה ומהיחידות הצבאיות עם רעיונות מקוריים, שהעולם האמיתי לא תמיד בשל עבורם. בתחילת הדרך, ובעיקר עד לפרשת פיצוץ ההשקעה של מיקרוסופט, אניוויז'ן נחשבה להייפ לא רק בקנה מידה ישראלי מקומי, אלא ברמה העולמית. דווקא היום הפתרון של אניוויז'ן היה יכול להשתלב היטב בעולם הדיפנס טק הלוהט מבלי לעורר את הסוגיות האתיות של 2019, לפחות לא באותן עוצמות. הרי טכנולוגיה דומה היא בדיוק מה שמושך היום את המשקיעים לחברה כמו אנדוריל, סטארט אפ אמריקאי שמוביל את חלום הדפנס טק. אנדוריל גייסה בשנה שעברה 1.5 מיליארד דולר לפי שווי של 14 מיליארד דולר וזכה רק לפני שבועיים בחוזה ענק של 14.3 מיליארד דולר מהפנטגון.
3. כסף גדול לא מתורגם להצלחה עסקית
אניוויז'ן היתה סטארט אפ שמעולם לא סבל ממצוקת מזומנים. מהרגע הראשון של קיומה ערכה סבבי גיוס גדולים וכבר בסבב של 2019 קיבלה שווי של 500 מיליון דולר וב־2021 הגיע השיא עם גיוס של 235 מיליון דולר בהובלת סופטבנק וקרן אלדרידג' האמריקאית.
בסבב של 2021 השתתפו רוב המשקיעים הקודמים ובהם גם אביחי סטולרו, מי שהיה שותף של רפאל ברכישת חברת המל"טים הישראלית אירונאוטיקס. חרף הכסף הגדול והמשקיעים בעלי השם והניסיון, החל מהתאגיד הגרמני בוש ועד זרוע ההשקעות של ענקית האלקטרוניקה קוואלקום, אף אחד לא הצליח להביא את אניוויז'ן או OOSTO להצלחה עסקית. סטולרו הוביל ב־2020 את הפרדת הפעילות הצבאית מן האזרחית באמצעות מכירת החטיבה הצבאית לרפאל והקמת חברה משותפת. בהמשך החליטו בעלי המניות למנות מנכ"ל מבחוץ במקומו של אילון אטשטיין וכך מונה אבי גולן, שהיה שותף בסופטבנק בעבר. בניהולו יצאה החברה לגיוס הענק, אך גם לאחריו לא הגיעה ההתאוששות המיוחלת ואניוויז'ן המשיכה בעיקר להתכווץ וחברי הנהלה רבים נטשו.
4. הקרנות ממשיכות לשחק את המשחק
בעסקה הנוכחית אף אחד לא יוצא ברווח. חלק מהמשקיעים הראשונים, בוש למשל, כבר יצאו מאניוויז'ן עוד בגלל הפגיעה התדמיתית ועבור מי שהשקיע לפי שווי של 500 מיליון דולר המתמטיקה פשוט לא מסתדרת. בעסקה הזו לא רק שלא עובר מזומן אל בעלי המניות בחברה הנרכשת, אלא ייתכן שאפילו להיפך. קשה להאמין שגם בניהול הבזבזני ביותר הצליחה חברה של פחות מ־100 עובדים לשרוף 352 מיליון דולר בתוך שנים ספורות. לכן, ייתכן שהכלה מגיעה אל מטרופוליס עם מזומנים.
מי שכנראה מחלצת את כולם מההרפתקה היא קרן אלדרידג' שהיא בעלת מניות גם באניוויז'ן וגם במטרופוליס, שם הובילה את הגיוס האחרון ואת הרכישה האסטרטגית. מהלכים כאלה הפכו לנפוצים, כאשר קרנות מחפשות להימנע מסגירה של חברות או רישום של הפחתת שווי משמעותית ומעדיפות "למכור" אותן לחברת פורטפוליו אחרת. עסקאות בתוך הפורטפוליו נעשו באחרונה גם במכירת הסטארט אפ דאז ל־WIZ וטרייל לסייארה, שניהם בקרן סייברסטארטס. מי שצריכה להודות לאלדרידג' היא סופטבנק ששוב מתגלה בעסקה זו כמשקיעה לא מבריקה עם נפילות גדולות ומתוקשרות. בניגוד להודעות החגיגיות על הגיוסים הגדולים של 2021, בימים אלה מנסים בסופטבנק להמעיט במשקל החברות המאכזבות בפורטפוליו ולגלגל אותן הלאה כדי שלא יפגעו בתשואות.
