Tech TLV"הפיצוח שלנו היה לנסות להעמיד על הרגליים את מי שחווה אובדן"
Tech TLV
"הפיצוח שלנו היה לנסות להעמיד על הרגליים את מי שחווה אובדן"
כך אמר רון גורה, מייסד משותף ומנכ"ל Empathy בוועידת Tech TLV של כלכליסט ולאומי טק. הסטארט-אפ שהקים מי שבעצמו איבד אח מסייע למשפחות שחוו אובדן לקום על הרגליים פיננסית ורגשית
"הפיצוח שלנו היה לנסות להעמיד על הרגליים את מי שחווה אובדן. עד היום לא היה קיים בעולם פתרון לזה. אנשים לא רוצים להתמודד עם המורטליות של עצמם", כך אמר רון גורה, מייסד משותף ומנכ"ל אמפת'י (Empathy), בשיחה עם עיתונאי כלכליסט מאיר אורבך בוועידת Tech TLV של כלכליסט ולאומי טק.
גורה, אחד היזמים הוותיקים בישראל, הוא ממייסדי חברת Gift Project שנרכשה על ידי איביי ב-2011, עבד במשך מספר שנים ב-WeWork ובאיביי, ובשנים האחרונות מוביל את אמפת'י שעוסקת בתחום יוצא הדופן של התמודדות עם מוות ואובדן ומציגה חדשנות בתמיכה רגשית ופיננסית למי שבאמת זקוקים לה.
רון, ספר לנו קצת מה בעצם עושה אמפת'י.
"אמפת'י היא חברה שהקמתי לפני 4 שנים ועוסקת בתחום של התמודדות עם אובדן, גם במובן הרגשי וגם במובן הפיננסי והבירוקרטי. אנחנו פועלים בעיקר בארה"ב וקנדה. ההכנסות שלנו הן 90 מיליון דולר בשנה, ואנחנו פועלים בעיקר מול חברות ביטוח אמריקאיות. המטרה שלנו היא לפגוש משפחות ולסייע להן להתמודד מול כל אותן חברות ביטוח וגופים פיננסיים בתקופה הכי קריטית שלהן".
לאנשים בישראל קצת קשה להבין את זה, אבל ההתמודדות עם נושא האובדן במובן הפיננסי והבירוקרטי שונה לגמרי בארה"ב לעומת ישראל. ספר לנו קצת על ההבדלים.
"אובדן הוא קשה אבסולוטית, וכל אחד חווה את זה אחרת. במובן הרגשי אין הבדל בין טוקיו, סאו פאולו או ת"א. אבל בהקשר האדמינסטרטיבי זה מאוד שונה, וארה"ב היא דוגמה קיצונית לכך. אם היה מקום שהכי טוב לאבד בו מישהו זה היה ישראל, וזה לא רק בגלל האלמנטים של היהדות והמנהג המדהים של שבעה, אלא בגלל שבישראל לעומת ארה"ב ואוסטרליה אין לדוגמה מס עיזבון או מס ירושה.
"בנוסף, בארה"ב מדובר ביותר משנה וחצי של התמודדות בירוקרטית, עשרות אלפי דולרים של אובדן פיננסי ויותר מ-450 שעות של התמודדות ישירה עם הבירוקרטיה של העיזבון עצמו, בלי קשר לאבל שלא פוסח על אף אחד מאיתנו".
זה נובע בעיקר מהגודל של ארה"ב והשוני בין כל מדינה ומדינה שם?
"זה נובע בעיקר בגלל שיטת המיסוי בארה"ב. כל ישראלי יודע לדקלם שעצמאים בארץ צריכים להגיש דוחות ושכירים יכולים לדלג על כך, ושמענו שבארה"ב כולם ממלאים דו"ח שנתי. אז הנושא של העיזבון גם הוא כזה. בארה"ב אומרים שהאחריות עליך לדווח ולתאם עד שיתפסו אותך ה-IRS (רשות המסים האמריקאית - ח"ג).
"בנושא העיזבון זה מאוד דומה. אם אבא שלי נפטר, בשביל לשלם מס צריך להבין מה סך הנכסים וההתחייבויות, למפות אותם ומשם תהליך ניהול עיזבון שהוא נושא אחר לגמרי, וקשור לשאלה אם היה לך צוואה או לא, עולם מאוד מורכב. בסופו של דבר, בנוסף להתמודדות הרגשית, אמריקאי ממוצע צריך להתמודד עם שנים של ניירת".
מה אתם עושים כדי להקל על הדרך?
"התשובה היא די סטנדרטית, הפיצוח הוא יותר בקטגוריה עצמה. עד היום לא היה בעולם פתרון לזה. לא היתה קיימת טכנולוגיה שהתמודדה עם הצורך הזה".
כי אנשים פחדו מזה?
"כן. החסם הוא לא טכנולוגי. יש אלמנט של סלידה. אם הייתי צריך לנחש – הרבה אנשים לא מעזים לחשוב על המורטליות של עצמם. חלק מהפיצוח שלנו היה לבוא ולהעצים – לקחת את האירוע הזה ולנסות להעמיד על הרגליים את מי שחווה אובדן. ברגע שהסלידה יוצאת מהסיפור – אתה יכול להתחיל לתכנן מסע של עלייה וצמיחה. הטכנולוגיה עצמה חוסכת לך מילוי טפסים ומתמודדת עם מיסים, בעולמות האלה".
"זה תחום מורכב ועמוק שבהתחלה אתה צריך להחליט שאתה רוצה להיכנס אליו. אף אחד לא נכנס לעולם ה-End of Life בשביל הכיף. גם לי היה את החלק שלי באובדן. אני ואייל (אייל גורה, אחיו של רון ואחד היזמים שעומד מאחורי חברת מליו – ח"ג) איבדנו גם אח בעבר וגדלנו עם זה בבית, וזה נושא שהשפיע עלינו מאוד, בטח גם על אמא שלי שחוותה את זה משמעותית".
לדברי גורה, "ידעתי הרבה על נושא האבל, אבל לא ידעתי כלום על בירוקרטיות. כשהייתי באיביי אחרי שהם רכשו את החברה הראשונה שלי (Gift Project – ח"ג), אחד העובדים שלי איבד את אמא שלו. כל השיח איתו בבית היה כל כך מוזר. הוא שאל אותי מתי אתה צריך אותי חזרה, וזה היה יום אחרי ההלוויה. משם יצאתי והבנתי שצריך לבנות איזשהו כלי. לקח לי שנים להבין שמי שיעשה את זה יהיה אני".
