ועידת התחזיות"אין לי חיים קודמים. נולדתי מחדש ב-29 בנובמבר"
ועידת התחזיות
"אין לי חיים קודמים. נולדתי מחדש ב-29 בנובמבר"
מורן סטלה ינאי, ניצולת הטבח במסיבת נובה, משתפת בוועידת התחזיות 2025 על החיים אחרי השבי, הרגעים הקשים, והמאבק להשבת החטופים
מורן סטלה ינאי, ניצולת טבח השבעה באוקטובר ממסיבת הנובה שוחחה עם דיאנה בחור ניר בוועידת התחזיות 2025 של כלכליסט בשיתוף בנק הפועלים וקבוצת הפניקס.
השיחה נפתחה עם סרטון החזרה של ינאי מהשבי. כשהיא צופה בו היא בוכה. "זה מחזיר אותי להיות ילדה קטנה שראתה את אמא ואבא. אני לא יודעת מאיפה יצאה הצרחה הזאת 'אמא' , אבל אני פה ילדה קטנה שרצה לאמא ואבא ובאותו ורגע מקבלת את החיים במתנה".
אסור להביע רגשות בשבי?
"בשבי לא בוכים. אם ממש רוצים אז בוחרים את הרגעים הספציפיים וגם זה בדממה מוחלטת ולדקה. אבל מאז שהשתחררתי אני בוכה בכל מקום. אני מרשה לעצמי להביע את הרגשות שלי. שם נענשים פיזית על בכי, על זה שמתגעגעים הביתה. מספיק שאת בוהה בקיר ומישהו כבר שואל על מה את חושבת, ואת צריכה להגיד הכל בסדר".
עד כמה את יכולה לחזור לחיים הקודמים שלך לפני שכולם חוזרים?
"אין חיים קודמים. חזרתי למציאות אחרת לגמרי, אני מנהלת חיים חדשים. ב-29 בנובמבר נולדתי מחדש, תינוק שלמד ללכת ומה מותר ומה אסור עד לרמה של לפתוח את הברז של המים. זה ללמוד גבולות מחדש ואני מצאתי את עצמי בכובע חדש בשנה האחרונה. אין לי מציאות קודמת לחזור אליה. החיים אילצו אותי לגדול מהר אני מחכה שכל החטופים יגיעו הביתה כדי שאני אוכל להתחיל את תהליך ההחלמה שלי".
הזכרת שני אירועים מכוננים – שפל ומרומם- בשבי. ספרי לנו
"ביום הראשון ניסיתי לתקשר עם המחבלים. הם הביאו חפיסת קלפים והחלטתי שזה יהיה אמצעי התקשורת שלי מולם. סחבתי אותם איתי לכל מקום שהעבירו אותי, וכל פעם הייתי מוציאה את הקלפים כדי להתחבב עליהם, כדי לשרוד. יום אחד כולם צחקו ואני הרשיתי לעצמי להגיד מילה לא במקום ומיד הוצמד אקדח לראשי. הבנתי את המקום שלי. צריך לגלות תעצומות נפש אחרי כי המחבל רוצה מיד לחזור לשחק. הוא מחליט.
האירוע השני: באחד הבתים פגשתי את איתי סבירסקי שנרצח שבועיים אחרי ששוחררתי. אם היו לי זכויות לפני אז פה לא היו בכלל. הרבה סנקציות, אסור לדבר עם החטופים, צריך לבקש רשות על כל דבר. חשבו שאני חיילת כי הייתי עם דגמ"ח. איתי ניסה לתקשר איתי, התלחששנו והוא שלף סוכריה על מקל ונתן לי. הוא החזיר לי לשנייה רגע אנושי של ילדה שמנחמים אותה. בשבילי זה היה רגע של לחדול או להיות. הוא ניסה להילחם עליי שם כדי שישנו את הסיפור של החיילת, ולצערי הוא זה שלא חזר הביתה. בשבי אין ימים, יש רק רגעים".
יש לך ביקורת על זה שהם עדיין לא כאן ?
"יש לי המון ביקורת, אבל אני משתדלת לא להתעסק בה כי אני מרגישה שיש לי תפקיד יותר חשוב. בסיפור שלי כולם חזרו, כולל הגופה של איתי, אבל יש הרבה משפחות ואנשים שצריך להילחם עבורם ואני פה כדי לעשות את זה. אני מרגישה שיש לי כוח לתת את התקווה הזו, שאולי אפשר לשרוד את הדבר הזה. אני חייבת שיהיה סוף אחר לסיפור הזה".
מה צריך לקרות מבחינתך?
"כל אחד צריך לזכור שבכל פעולה בסיסית שהוא עושה במהלך היום יש מישהו שלא יכול לעשות את זה, ואין שום סיבה שב-2024, בשום מדינה בעולם, הדבר הזה יקרה. צריך לקיים את הזיכרון שלהם בכל רגע נתון. שלרגע זו לא תהיה אופנה שחלפה. משהו צריך להתחנך מחדש".
