ניתוח
עד כמה באמת קריטי לאשר את תקציב 2025?
מצד אחד: פעילות על בסיס תקציב המשכי יקשה על העברת כספים למערכת הביטחון, מצד שני: הממשלה הנוכחית נתפסת כחסרת יכולות ניהול וביצוע, ופיזור הכנסת יעביר מסר חיובי לשווקים ויקטין את פרמיית הסיכון של ישראל
נשארו לכל היותר 22 ימי עבודה בכנסת עד לאישור תקציב המדינה לשנת 2025 ב־31 מרץ, אם התקציב לא יאושר, הכנסת תתפזר, הבחירות יתקיימו בראשית יולי, בתרחיש אופטימי ממשלה תקום באמצע או סוף אוגוסט, והממשלה החדשה תהיה מחויבת להעביר תקציב במהלך 45 היום הראשונים לכינונה, כלומר עד אמצע אוקטובר. בתרחיש פסימי, הקמת הממשלה הבאה תסתבך והיא תוקם באיחור ניכר, כך שהתקציב יוגש על ידה רק בסוף נובמבר, רגע לפני סוף שנת 2025.
בשנים רגילות, אי־העברת תקציב עד לרגע האחרון נחשבת לשגיאה מאקרו־כלכלית. אבל שנת 2025 בישראל היא שנה ייחודית מהיבטים רבים, הגידול בתקציב הוא חריג, אין בתקציב רפורמות משמעותיות, וחלק משמעותי מהצעדים עברו בנפרד מהתקציב, ולכן לשאלת חשיבות העברת התקציב ב־2025 יש השנה גוונים קצת אחרים.
החשב הכללי באוצר, יהלי רוטנברג, מדבר בכל הזדמנות על כך שחייבים להעביר תקציב, שכן התקציב ההמשכי לשנת 2025 קטן בכ־94 מיליארד שקל מהצעת התקציב שמונחת כעת בכנסת. משום שהתקציב ההמשכי ל־2025 לא מבוסס על תקציב 2024 שכלל גם את תקציבי המלחמה, אלא על התקציב המקורי ל־2024 שעמד על 514 מיליארד שקל בלבד.
רוטנברג אומר שצריך למצוא דרך להעביר כספים למערכת הביטחון בשנת 2025, כי היא לא תסתדר עם התקציב ההמשכי. אבל לשם כך אין צורך בחקיקת תקציב מלאה, כי ניתן להעביר — גם במקרה והכנסת תתפזר - קופסה תקציבית ייעודית שתשמש בעיקר את צורכי הביטחון והשיקום.
נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, חזר בראיון לכלכליסט על הטענה של החשב הכללי, על כך שיש צורך בתקציב בשביל לכלול את ההוצאות הביטחוניות החד־פעמיות של תקציב 2025. אבל הנגיד הוסיף גם טענה נוספת "יש לאשר את התקציב ללא דיחוי נוסף וללא שינויים נוספים בהתאמות, זה גם מרכיב מרכזי בחיזוק אמון השווקים בכלכלה שלנו". כלומר, הנגיד השתמש בטענה הקבועה של כלכלנים ומנהלים על כך שיש צורך בתקציב בכדי לשדר ארגון, ניהול, סדר, ולקיחת אחריות. אלא שספק רב אם הטענה הזו נכונה במקרה של תקציב 2025, ושל הממשלה ה־38.
בדרך כלל, תקציב המדינה מורכב משלושה רגליים עיקריות, התאמות פיסקאליות שנועדו לוודא שהגירעון לא יוצא משליטה (העלאות מסים וקיצוצים); רפורמות מבניות להבטיח את צמיחת המשק בטווח הבינוני והארוך (קידום המטרו, תמריצים לתעסוקה); שינוי סדרי עדיפויות של הממשלה (הגדלת התקציב לבריאות הנפש, למאבק באקלים, לחינוך). כשממשלה לא מעבירה תקציב, היא משדרת חולשה בשלושת התחומים הללו, אבל היא גם משדרת כאוס וחוסר יכולת ביצוע, וזה נראה רע מאוד בחוץ.
במקרה של התקציב הנוכחי קרו שלושה דברים חשובים. הראשון, חלק משמעותי מהחבילה הפיסקאלית כבר עבר (רווחים כלואים, העלאת מס ביטוח לאומי). ובצד ההוצאה, תקציב המשכי פלוס קופסה חוץ־תקציבית יהיה בוודאי מרסן פיסקאלית, הוא יכלול כספים קואליציוניים בהיקף מצומצם יותר, ומשרדי הממשלה יקבלו תקציב קטן יותר.
כך שלמרות שבדרך כלל יש התנגדות גורפת לקופסאות תקציביות, בגלל שהן נתפסות כניסיון לחרוג ממשמעת תקציבית, הפעם, שימוש בכלי הקופסה לצורכי הביטחון דווקא יכול להגביר את המשמעת הפיסקאלית.
דבר נוסף הוא הכרזתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שעיצבה את התקציב הנוכחי כי "לא יהיה חוק הסדרים שמן", ולכן בתקציב הנוכחי מלכתחילה לא היו רפורמות מבניות משמעותיות. כעת, אחרי הדילול שלו בכנסת, חוק ההסדרים ל־2025 דליל במיוחד. ולכן, אין איזשהו צורך מאקרו־כלכלי משמעותי באישור התקציב הנוכחי לשם קידום צמיחת המשק. חשוב גם לזכור, כי הניסיון הקצר עם ממשלת השינוי ב־2021 מלמד כי לממשלה שנתפסת כ"מחליפה את השלטון" יש יכולת לקדם רפורמות בקצב מהיר בהרבה.
הדבר השלישי גם הוא מחבר אותנו להצהרות של שר האוצר סמוטריץ', שהצהיר שהוא מבקש להימנע ממלחמות יהודים, ומקביעת סדרי עדיפויות. הוא לא לגמרי עמד בהתחייבות הזו כשזה נוגע לכספים של סקטורים שנמצאים בקואליציה, אבל הוא עמד בהתחייבות הזו ברמה העקרונית - התקציב לא מתיימר לכלול הגדלת ההוצאה הממשלתית בתחומים חשובים שסבלו מהזנחה.
למעשה, ניתן להעריך בזהירות, כי פיזורה של הכנסת הנוכחית — גם אם זה יהיה בשל כישלונה להעביר תקציב - לא רק שלא יגדיל את פרמיית הסיכון של ישראל אלא יקטין אותה, וזאת עוד לפני שידועות תוצאות הבחירות הבאות. הסיבה לכך היא שפיזור הכנסת ייתפס כהזדמנות לשינוי בישראל, כסיום התקופה הקשה שהחלה בישראל בראשית 2023. ייתכן שהבחירות אף ייתפסו כהצהרה על סיום המלחמה או לפחות על חזרה לשגרה לצד מלחמה. הממשלה הנוכחית בכל מקרה נתפסת בקרב המשקיעים — ובצדק — כחסרת יכולות ניהול וביצוע, וככזו שלא שמה את השיקולים הכלכליים במקום גבוה בסדרי העדיפויות שלה, כך שספק האם אי־העברת תקציב לכשעצמה תפגע יותר במוניטין שהיא צברה לעצמה.
עם זאת, יש שני טיעונים נוספים משמעותיים בעד העברת תקציב. אחד מתמקד בזה שחלקים נרחבים מהחבילה הפיסקאלית לא עברו, הפחתת השכר לעובדי המגזר הציבורי לא עברה, והיא לא תוכל לעבור ללא חקיקה, ומדובר על 6.3 מיליארד שקל, וגם הפחתת ימי הבראה לא עברה ומדובר על עוד 1.3 מיליארד שקל. אך שני המהלכים הללו הם חד־פעמיים ואולי לכן חשיבותם פחותה.
הטיעון השני קשור לכך שאם הכספים יעברו בקופסה, והקופסה תהיה מצומצת למדי,ומאוחרת למדי, הרי שמשרדי ממשלה רבים יאלצו לצמצם תוכניות, הדבר יפגע בפעילות המשרדים, ובסוף אף יפגע בטיב השירותים לאזרח. חלק מהטענה הזו גם מזכירה שמשרדי הממשלה כיום פועלים בחוסר ודאות לגבי התקציב האמיתי שלהם, והדבר גורם בהם להתנהלות לא מיטבית.
בשורה התחתונה: התמונה הכלכלית הגדולה לא משתנה, והיא די מפתיעה השנה: לא יקרה שום דבר נורא אם תקציב המדינה לא יעבור והכנסת תתפזר, להפך, הדבר יכול להעביר מסר חיובי לשווקים.
