פרשנותעזה ביום שאחרי: מדינות המפרץ לא ימהרו להזרים כספים לשיקום
פרשנות
עזה ביום שאחרי: מדינות המפרץ לא ימהרו להזרים כספים לשיקום
יידרשו בין 40 ל־80 מיליארד דולר כדי לשקם את הרצועה, אבל לא ברור מהיכן יבוא הכסף ומה תהיה המוטיבציה של הקהילה הבינלאומית לפתוח את הכיס
אם לא תתרחש הפתעה בלתי צפויה של הרגע האחרון, הסכם הפסקת האש בין ישראל לבין חמאס ברצועת עזה שאושר ביום שישי לפנות בוקר, יוצא לדרך. מאז הכריזו ארה"ב וקטאר על ההסכם ביום רביעי לא ניתן להתעלם מהפער הקיים בין התפישה הרווחת בישראל, לפיה מדובר בהפסקת אש עם סיכוי גבוה שהלחימה תחודש בגיבוי אמריקאי בתום ששת השבועות, לבין ההבנה בחמאס, בעזה וגם בקהילה הבינלאומית שההסכם מהווה בעצם את סיום המלחמה.
בשלב מסוים במהלך תקופת ההסכם, המתווכות יצטרכו לגשר על הפער הזה או שההבנות השבריריות יקרסו. כחלק מהפער הזה ניתן להצביע על השיח המואץ שהחל ביומיים האחרונים לגבי נושא שיקום רצועת עזה. לכל הצדדים ברור כי שיקום משמעותי של הרצועה יוכל להתבצע רק במסגרת הפסקת אש קבועה והקמת מסגרת שלטונית כלשהי ברצועת עזה שתהווה כתובת להזרמת הכספים וניהול הפרויקטים.
הכלכלה ברצועת עזה נמחקה במהלך 15 החודשים האחרונים. התוצר ירד בשנה שעברה ביותר מ־80% והסתכם בכ־90 מיליון דולר בלבד. בלי שיקום משמעותי, הכלכלה העזתית שגם לפני המלחמה לא נחשבה למשגשת במיוחד לא תצליח להניע מחדש את גלגליה. בשלב זה בהיעדר נתונים מדויקים ישנן הערכות בלבד לגבי גודל משימת השיקום. נתונים מדויקים לגבי צורכי השיקום והעלויות יהיו זמינים רק אם צוותים יוכלו למפות את האתרים בשטח. ההערכות הן כי הסכומים שיידרשו נעים בין 40 ל־80 מיליארד דולר. לפי הערכת האו"ם, שלב פינוי ההריסות בלבד המוערכות במשקל של כ־42 מיליון טון ייארך לפחות 10 חודשים, ולצורך כך נדרש סכום של כ־1.2 מיליארד דולר.
שלב פינוי ההריסות, המוערכות במשקל של 42 מיליון טון, ייארך לפחות 10 חודשים, ולצורך כך נדרש סכום של 1.2 מיליארד דולר
צילומי לוויין שבוצעו בחודש שעבר מלמדים כי כ־70% מהמבנים המשמשים לדיור ברצועה נהרסו, כלומר יותר מ־170 אלף מבנים. הנזקים לתשתית ברצועת עזה מוערכים בכ־20 מיליארד דולר. 68% מרשת הכבישים נהרסה, אספקת המים מגיעה לרבע ממה שהיתה לפני 7 באוקטובר ולכך יש לצרף את הנזקים למאות מבני ציבור ובכלל זה מתקני חינוך ורפואה. גורמי רפואה ברצועה טוענים כי שיקום מערכת הבריאות ברצועה, כולל כל בתי החולים שבה, יצריך השקעה של כ־15 מיליארד דולר.
לא ברור כמה מהר אם בכלל יתניע פרויקט השיקום של רצועת עזה, גם אם נניח שאכן המלחמה תיפסק ותיפתר סוגיית הממשל ב"יום שאחרי". לא ברור מהיכן יבוא הכסף ומה תהיה המוטיבציה של הקהילה הבינלאומית להזרים משאבים. המשקיעות הפוטנציאליות — מדינות המפרץ העשירות (בעיקר סעודיה, האמירויות וקטאר) — לא יוכלו לממן בעצמן את השיקום הנדרש אך ימלאו תפקיד חשוב בכך. המדינות הללו מחפשות באמצעות השקעתן סוגים שונים של תועלות — תועלת כלכלית (החזר על ההשקעה לצורך גיוון כלכלתן), יצירת השפעה בשווקים בהן הן משקיעות וחיזוק היציבות באזור שהוא אינטרס ביטחון לאומי מובהק שלהן.
בהיבט זה, לא ברור מה תהיה המוטיבציה של מדינות המפרץ להזרים כספים לרצועה. ניסיון העבר מוכיח כי השקעה ברצועה אינה השקעה בטוחה בשל סבבי הלחימה אחת לכמה שנים. גם התועלת הכלכלית מהשקעה ברצועת עזה היא די מוגבלת (למעט אולי פוטנציאל שדה הגז מול חופיה) ולכן זוהי עוד סיבה שיכולה לצנן את ההתלהבות של המפרציות להשקיע. עם זאת, 15 החודשים האחרונים הבהירו למפרציות כי פוטנציאל הנפיצות של הסכסוך בעזה מגיע עד אליהן (החות'ים, איראן) וזהו שיקול משמעותי מבחינתן להשקיע כספים בתקווה לייצב את הרצועה.
