פרסום ראשוןבג"ץ דחה את עתירת הרשות הפלסטינית לביטול חוק לפיצוי קורבנות טרור ומשפחות הנרצחים
פרסום ראשון
בג"ץ דחה את עתירת הרשות הפלסטינית לביטול חוק לפיצוי קורבנות טרור ומשפחות הנרצחים
אחרי שבשנה שעברה עתרה הרשות לבג"ץ וביקשה לבטל חוק שאושר בכנסת - המאפשר לנפגעי טרור לתבוע פיצויים מגורם המממן אותו, דחה אתמול בית המשפט העליון את העתירה. השופט עמית: "הרשות משלמת למחבלים ובני משפחות מחבלים כספים, בזיקה למעשי הטרור הנפשעים שביצעו"
אחרי שהרשות הפלסטינית עתרה לבג"ץ בשנה שעברה וביקשה לראשונה לבטל חוק שאושר בכנסת - המאפשר לנפגעי טרור לתבוע פיצויים מגורם המממן אותו, דחה אתמול שופט בית המשפט העליון יצחק עמית את העתירה. השופט עמית קבע כי "נפתח ונאמר את מה שנעדר מהעתירה אך ראוי להעלותו: הרשות הפלסטינית משלמת למחבלים ובני משפחות מחבלים כספים והטבות בשיעורים ניכרים, בזיקה הדוקה למעשי הטרור הנפשעים שביצעו".
עוד קבע עמית כי "גם אם ביסוד החוק מניע פוליטי אין בכך כדי להביא לביטולו".
אל עמית הצטרפו גם השופט חאלד כבוב והשופטת יעל וילנר. במאי האחרון עתרה הרשות הפלסטינית לבג"ץ בבקשה שיורה על ביטול החוק לפיצוי קורבנות טרור ושל חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, שאושרו בכנסת. זו היתה הפעם הראשונה שהרשות עותרת לבג"ץ בבקשה לביטול חוק שאושר בכנסת.
החוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה) קובע זכאות לפיצויים לדוגמה בתביעות נזיקין המוגשות נגד מבצע מעשה טרור, מתגמל טרור או מי שנקבעה חבותו למעשה טרור. החוק קובע כי אם מעשה הטרור גרם למותו של אדם, יהיו זכאים יורשיו לפיצויים לדוגמה בסך עשרה מיליון שקל, ואם נפגע אדם ממעשה טרור ונגרמה לו נכות צמיתה, יהיה זכאי הנפגע לפיצויים לדוגמה בסך חמישה מיליון שקל. כן נקבע כי הפיצויים לדוגמה ישולמו בנוסף על כל פיצוי אחר שנפסק בתביעת נזיקין שהוגשה בשל אותו מעשה וכי הפיצויים לדוגמה לא ינוכו מכל סכום שמשלמים המדינה או מוסד ממוסדותיה לנפגע או לבן משפחתו.
כאמור, בעתירה ביקשה הרשות להורות על ביטולם של החוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה) וחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 43). תיקון שאפשר לנפגעי פעולות טרור ובני משפחותיהם הזכאים לתגמולים, וכן לנכי צה"ל ומשפחות חיילים שנספו כתוצאה ממעשה טרור לגבות בנוסף על התגמולים, פיצויי נזיקין שנפסקו להם בתביעה הנזיקית.
לטענת הרשות הפלסטינית, יש להורות על ביטול החוקים "מחמת תכליתם הבלתי ראויה והפגיעה הגורפת והבלתי מידתית ברשות הפלסטינית ובתושבים הפלסטינים המוגנים", וזאת בניגוד לחובות המוטלות על ישראל מכוח הדין הבינלאומי. נטען כי תכלית סמויה נוספת הניצבת בבסיס שני החוקים היא הבאת הרשות הפלסטינית לידי קריסה כלכלית "ואיון ריבונותה לצורך השלמת סיפוחה של הגדה המערבית לשטחי ישראל". לטענת הרשות הפלסטינית, תלויות ועומדות נגדה כ-180 תביעות לתשלום פיצויים בגין מעשי טרור. עוד טענה הרשות כי אין בסמכות הכנסת לחוקק חוק שנועד לחול באופן אקס-טריטוריאלי על נכסים של ריבון אחר וכי החוקים חוטאים לכללי משפט בסיסיים ומשנים את דיני הנזיקין.
השופט עמית דחה עתירת הרשות והביא בפסק הדין ציטוט מפסיקתו בפסק הדין בעניין פלונים שם ציין כי "מדיניות התגמולים של הרש"פ מעוררת שאט נפש. הדעת אינה סובלתה. הלב מתכווץ ומתקומם כנגדה. העין חשה בעוצמה את דקירתה. דקירת העין המטאפורית מצטרפת לכאב ולייסורי הלב והנפש של בני משפחותיהם של קורבנות פיגועי הטרור – ולא נוכל לפרטם כי רבים הם". מפסק הדין שניתן אתמול עולה כי תשלומי הרשות הפלסטינית למחבלים ולבני משפחות מחבלים מגיעים לכדי מאות מיליוני שקלים בכל שנה. "הסיבה שבגינה חוק פיצוים לדוגמה חל על הרשות הפלסטינית ומגדיר אותה כ"מתגמלת טרור" נעוץ במעשיה-שלה ובמדיניותה לשלם משכורות והטבות למחבלים ובני משפחות מחבלים", קבע עמית והוסיף: "בחקיקת החוקים מושא הדיון שלפנינו ביקש המחוקק להרתיע את המעורבים בביצוע מעשי טרור ואת המאשררים מעשים אלה, ולקבוע הסדרים המיטיבים עם קורבנותיהם. מוטב היה אילו הצורך בחקיקתם לא היה נולד מלכתחילה, אך למרבה הצער, אין זה המצב. משורה של טעמים מצאנו כי אין עילה חוקתית להתערבות בחוקים הנתקפים בעתירה, הגם שהם חורגים מדיני הנזיקין הרגילים הנוהגים במחוזותינו, כך שדין העתירה להידחות".
הוא קבע עוד כי הרשות "טוענת לפגיעה בזכויותיה, אך הפגיעה הנטענת נובעת מפעולותיה ומבחירתה-שלה לשלם כספים והטבות לידיהם של מרצחים המגואלות בדם ישראלים חפים מפשע. בידי הרשות הפלסטינית האפשרות לבחור בדרך שונה ולחדול ממדיניותה המתגמלת ומעודדת ביצוע מעשי טרור". וכי לנוכח סכומי העתק שניתן לפסוק על פי חוק פיצויים לדוגמה, "אין להוציא מכלל אפשרות כי פגיעה כלכלית משמעותית ברשות תהא תוצאה אגבית אפשרית של הפעלת החוק. אך גם בהנחה כי ענייננו בחוק שמניעיו פוליטיים, הרי שהמניע לחקיקת חוק, כשלעצמו, אינו מהווה עילה לביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית של הכנסת".
יחד עם זאת השופט עמית הוסיף כי לסכומים הקבועים בחוק פיצויים לדוגמה "אין אח ורע בדין הנזיקי הישראלי. כזכור, החוק קובע כי יורשיו של אדם שנהרג כתוצאה ממעשה טרור יהיו זכאים ל 10- מליון שקל, ואילו אדם שנפגע ממעשה טרור ונגרמה לו נכות צמיתה יהיה זכאי לחמישה מליון שקל. משמעות הדבר היא שהפיצוי העונשי שיכול להיפסק בגין אירוע עוולתי אחד יגיע לעשרות מליוני שקלים. הרשות הצביעה על כך שעומדות ותלויות נגדה כ- 180 תביעות שבהן תובעים מאות ניזוקים, כך ששיעור החבות שאפשר שיושת על הרשות הפלסטינית יגיע למיליארדי שקלים. הטלת סכומים אלה על הרשות הפלסטינית, טומנת בחובה משמעויות מדיניות וביטחוניות. לא בכדי נשמעו במהלך הליך החקיקה עמדות שונות לגבי היבטים מסוימים בחוק . גם השתת פיצוי בגובה אחיד של 5 מליון שקל ללא תלות בשיעור הנכות -אם 5% נכות או 100% נכות – עומדת בסתירה למושכלות יסוד בדיני הנזיקין, אך באספקלריה החוקתית אין בכך עילה לביטול חלק זה בחוק".
"עו"ד ד"ר אסף פוזנר, שייצג בהליך משפחות נרצחים התובעים פיצוי, ציין כי החלטת בית המשפט העליון אמורה לשים סוף לטענות הרשות הפלסטינית המנסה להתחמק ממתן פיצוי עבור מעשי טרור נפשעים. ניתן לקוות גם כי המדינה תעביר במהירות לנפגעים שכבר זכו לפסקי דין ולעיקולים על הכספים המוחזקים על ידי המדינה, ולא תערים מכשולים על העברת הסכומים שאושרו על ידי פסקי הדין, הכנסת, ועכשיו גם בית המשפט העליון".
עו"ד רביד שרון המייצג נפגעי טרור שלא בהליך זה מסר כי "העובדה שהמדינה משקיעה מאמצים גם בשדה המלחמה הכלכלית בטרור, נושאת פירות. כמי שמייצג לקוחות בתביעות פיצויים נגד המחבלים ועוזריהם, כולל הרשות הפלסטינית, אני רואה כיצד הלוחמה הכלכלית מועילה לצמצום עידוד הטרור".
