מקום העבודה יכול להפוך למרחב מציל חיים
מקום העבודה יכול להפוך למרחב מציל חיים
עולם העבודה המודרני השתנה לבלי הכר. מגפת הקורונה, המעבר לעבודה היברידית, והאירועים הביטחוניים שפקדו אותנו, חשפו את החיבור העמוק בין החיים הפרטיים של העובדים לבין חייהם המקצועיים. במציאות שבה הגבולות בין הבית למשרד מיטשטשים, השאלה האם משאבי אנוש צריכים לטפל באירועים שמתרחשים מחוץ למקום העבודה כבר אינה רלוונטית.
בשנת 2023 נרצחו בישראל 29 נשים, מספר המהווה שיא בהשוואה לשנים קודמות. בשנת 2022 נרצחו 24 נשים, ובשנת 2021 נרצחו 16 נשים. העלייה במספר הנשים הנרצחות מדגישה את הצורך הדחוף בטיפול בתופעת האלימות נגד נשים וביישום צעדים למניעתה.
רבים אולי יתהו: האם ראוי שמחלקת משאבי אנוש תתערב במקרה של אלימות כנגד עובדת, כאשר המקרה התרחש בביתה ולא במקום העבודה? התשובה לכך ברורה. העובד מביא איתו למשרד את כל עולמו – את מצב בריאותו, משפחתו ולעיתים גם את כאביו וסבלו. מחלקת משאבי אנוש, שמזמן הפכה למחלקה העוסקת באנשים וברווחתם ולא רק בתנאי עבודה ושכר, חייבת לתת מענה גם למצבים קשים כמו אלימות במשפחה.
בישראל, אלפי נשים העובדות בארגונים שונים, סובלות מתחת לפני השטח ממערכת יחסים אלימה. הסימנים לכך ניכרים – ירידה בתפוקה, היעדרויות תכופות, שינויים בהתנהגות ועוד. אך האם מנהלי משאבי אנוש יודעים לזהות את הסימנים הללו ולטפל באירוע?
מרבית הנשים שחוות אלימות נמצאות במקום עבודתן יום-יום שעה-שעה, מנהלי ומנהלות משאבי אנוש מסוגלים להבחין בשינוי התנהגות, בביטויי חרדה, בכאב ובסבל. זו היא אחריותנו– אנחנו ה"כתובת על הקיר".
עמותת משאבי אנוש ישראל בשיתוף ויצו, זיהו את הצורך הדחוף ביצירת מענה מקצועי בארגונים. דווקא ממונות משאבי אנוש עשויות להיות התקווה. הן יכולות לשנות חיים, למנוע הסלמה, ולתת מענה לנשים שנפגעו. התוצאה: תוכנית הכשרה ייחודית שמכשירה מנהלות ומנהלי משאבי אנוש לתפקיד חדש – "ממונה על אלימות נגד נשים". התוכנית מעניקה כלים לזיהוי מוקדם של סימני אלימות, ליצירת מודעות בתוך הארגון, ולהכשרת המנהלים כיצד להתמודד עם הנושא בצורה רגישה ומקצועית. מאות נציגות ארגונים כבר עברו את ההכשרה, ובקרוב תוקם קהילה דיגיטלית שתספק תמיכה וליווי מקצועי לממונות ברחבי הארץ. תפקידן החדש מדגיש את האחריות המוטלת על כולנו: לא רק לתמוך בעובדות מבחינה מקצועית, אלא גם להוות רשת ביטחון עבורן בזמנים החשוכים ביותר.
בעשור האחרון, החוק להגנה מפני הטרדה מינית במקום העבודה חולל שינוי דרמטי בתרבות הארגונית. תפקיד הממונה על הטרדות מיניות הפך לנורמה מחייבת שמגינה על עובדים ומייצרת מרחב בטוח. כעת, יש לעלות שלב נוסף ולהסדיר בחוק את תפקיד הממונה על אלימות נגד נשים בארגונים.
מנהלות ומנהלי משאבי אנוש הבאים במגע עם מסה קריטית של עובדים, יכולים להפוך לשחקן מרכזי במאבק למיגור התופעה. אנו רואים כיצד מידי יום עוד-ועוד ארגונים מפנימים שאינם יכולים לשבת על הגדר ומצטרפים למאבק. אך אין להשאיר זאת בגדר רצון וולונטרי של חברה כזו או אחרת - על המדינה להטמיע את התפקיד כחובה רגולטורית, שתגדיר בבירור את תחומי האחריות, הכלים הנדרשים וההכשרות המתאימות. זהו צעד מתבקש שאינו רק מוסרי אלא גם חיוני לשמירה על מקום עבודה שמכבד את עובדיו, תומך בהם ברגעי משבר וממלא את תפקידו החברתי.
הימים בהם מקומות עבודה יכלו לומר 'זה לא ענייננו' נגמרו. אלימות במשפחה אינה רק בעיה ביתית – היא מציאות שמגיעה עד למשרד. תקוותנו היא שכל מנהלי משאבי האנוש יהיו מסוגלים לאתר מצוקה, לתת מענה ולהציל חיים. עכשיו, הגיע הזמן להפוך את התקווה לחוק.
ד"ר שלומית קמינקא היא מנכ"לית עמותת "משאבי אנוש ישראל" וחוקרת ומרצה בכירה באקדמיה
