דעה
בלימת האינפלציה: הלקחים מהשנים האחרונות והאתגר של 2025
תחילתה של שנת 2025 תהיה מאתגרת למדינות רבות בדרך להשגת יעדי האינפלציה שלהן. זו תהיה דוגמה טובה למה בנקים מרכזיים ימשיכו לנקוט מדיניות תלוית נתונים ולא ימהרו לשום מקום עם הריבית
המשימה העיקרית של קברניטי הכלכלה הגלובלית בשנתיים-שלוש האחרונות הייתה ריסון האינפלציה שפרצה בעקבות התפוגגות הקורונה. כזכור, הביקושים התפרצו, ההיצע איחר להסתגל והמחירים זינקו. הריביות היו אפסיות והבנקים המרכזיים החלו לייקר אותן במרדף אחר האינפלציה.
דומה כי מאז נעשתה כברת דרך. ההתפרצות נבלמה, האינפלציה ירדה, אך ברוב המקרים עדיין לא הגיעה לרמת היעד המקובלת של 2%.
אחד הלקחים שהופקו מהאירוע הינו שהמדיניות המוניטרית צריכה להיות תלוית נתונים, שהדרך להשגת המייל הנוסף בדרך ליעד ארוכה ושאין להצהיר מראש על סדר יום להורדת הריבית (בניגוד לסדר היום שהיה כשהריביות עלו – כל עוד האינפלציה לא נבלמת).
לקח נוסף שהופק הוא כי בעוד עליית האינפלציה נראתה כמו אירוע ליניארי, רצופה ונטולת הפוגות, הורדתה תהייה מהוססת יותר, עם הפוגות בדרך. זה משום שהביקוש הגלובאלי גילה, ברוב המקרים, איתנות (בין השאר על רקע תמריצים פיסקאליים רחבי היקף שהוענקו לו) ומנגד ההיצע סבל מקשיחויות, התייקרויות של חומרי גלם ותשומות ייצור, שוקי עבודה מתוחים שליבו לחצי שכר, מאבק גדל והולך של רשויות בהגירה לא חוקית, ולאחרונה בידול כלכלי בין גושים וחשש ממלחמת סחר נוכח מדיניות המכסים של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ.
משום כך, במקומות שלא ניתן להצביע על האטה כלכלית של ממש, הריביות יורדות לאט ותמשכנה לרדת תוך הפוגות גדולות, יחסית. הבנקים המרכזיים גם תמיד ישימו על השולחן את האפשרות שהריבית תחזור לעלות, אם משהו ישתבש בדרך.
בהקשר זה, תחילת 2025 תהווה נקודת מבחן חשובה ללא מעט מדינות מפתח בעולם וגם אצלנו. מדובר בכך שהאינפלציה תעלה ותתרחק מרמות היעד, מסיבות שונות.
בגרמניה, על רקע הבחירות האחרונות, שלהערכתי בעקבותיהן תשתנה המדיניות הכלכלית כך שתפעל פחות לצמצום הגירעון התקציבי והחוב ויותר לטובת עידוד הכלכלה, שבשנה שעברה התכווצה. בגוש היורו בכלל הריביות יורדות מהר יותר מאשר בארצות הברית, עקב חולשה כלכלית במספר מדינות, מה שמפחית את היורו כנגד הדולר ומגביר עקב כך את לחצי המחירים ביבשת.
ביפן, נוכח השפעה מצטברת של הריבית השלילית והאפסית, שהייתה חריגה בנוף וכעת גובה את מחירה.
בישראל, כמובן, מדובר בהשפעות העלאת מס הערך המוסף, שתגרום למדדי המחירים לצרכן ברבעון הראשון של השנה להיות גבוהים יותר ותוליך את קצב האינפלציה עד קרוב ל-4%.
מדינות אלה ואחרות תתמודדנה עם השלכות של תהליכים גלובאליים בעיתיים של בידול, מעבר לגושים ופחות שיתוף פעולה כלכלי. כל אלו יקטינו את הערך המוסף הכלכלי ויפגעו ביעילות הקצאת המקורות.
נוסף לכך יש לציין את המנעד הרחב מהרגיל של קצבי האינפלציה בין מדינות. בעוד בסין האינפלציה השנתית עומדת על חצי אחוז בלבד, ברוסיה, הכלכלה ה-11 בגודלה בעולם, מגיעה האינפלציה ל-9.9% ובברזיל, הכלכלה התשיעית בגודלה, היא עומדת על 4.6%.
לבסוף, במדינות רבות ליבת האינפלציה (זו שמשקפת טוב יותר את הביקוש המקומי) גבוהה יותר מהאינפלציה הכללית ומבחינה זו האינפלציה "דביקה" וקשה להורדה יותר.
בשורה התחתונה, תחילתה של שנת 2025 תהיה מאתגרת למדינות רבות בדרך להשגת יעדי האינפלציה שלהן. זו תהיה דוגמה טובה למה בנקים מרכזיים ימשיכו לנקוט מדיניות תלוית נתונים ולא ימהרו לשום מקום עם הריבית. ואם המגמות המאקרו-כלכליות הגלובליות של בידול, קיטוב, מאבקי סחר וכדומה יימשכו, גם במבט לטווח הבינוני והארוך העולם יתקשה להגיע לרמות האינפלציה שהוא חותר אליהן והריביות תישארנה ברוב המדינות גבוהות מכפי שיכלו להיות.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
