מובילות 2025
"אני שמחה לתת לאנשים שעה וחצי בריחה"
היזמית והאוצרת יערה זקס הביאה לתל אביב את קונספט תערוכות הפופ־אפ. 7 באוקטובר לימד אותה שלמרות ההלם, האבל והדכדוך העמוק, הישראלים עדיין צמאים לתרבות
יערה זקס
יזמית ואוצרת, בת 38, מכוכב יאיר, נשואה ואם לשניים • בעלת תואר ראשון בתקשורת חזותית במנשר
לפני שש שנים השתלטה היזמית והאוצרת יערה זקס על חלל בניין בצפון תל אביב שהיה מיועד להריסה במסגרת תמ"א 38. היא הפיחה בו רוח חיים: כל פינה וקיר הפכו לפנינה עיצובית־אמנותית, ותור של מאות אנשים השתרך ברחוב כדי לצפות באירוע האורבני החדש והטרנדי.
מאז הפכה זקס (38) ליזמית והאוצרת המובילה של תערוכות פופ־אפ בישראל, והיא מקבלת לא מעט הצעות בחו"ל. תחום הלייף סטייל, העיצוב והאמנות זורם בעורקיה עוד מנעוריה. בגיל 20 היה לה בוטיק בגן החשמל; היא הקימה עם יונתן טרוים שוק מעצבים תעשייתיים ומעצבי פנים, ופתחה את אחד מאתרי הסחר האלקטרוני הראשונים, לאקי פיפל.
"אחרי כל זה ההורים שלי לחצו עליי ללמוד", היא מספרת. "התחלתי ללמוד תקשורת חזותית במנשר וזה תרם לי בהבנת עיצוב, יצירת קונספטים וביכולת לקחת את הדברים מעבר לצד העסקי". מאוחר יותר היא ניהלה עסק בלונדון, ואת הלייבל של המוזיקאי אסף אבידן.
אל תרבות הפופ־אפ ואמנות הרחוב נחשפה לפני כעשור בברלין. "20 אמני גרפיטי לקחו מחסן לקראת הריסה והפכו אותו לתערוכה. זו היתה הפעם הראשונה שבה ראיתי שהאמנויות המחתרתיות הלא מאורגנות שעולם האמנות לא תפס מהן קיבלו צורה של תערוכה מסודרת, וזה היה מרהיב. חזרתי ואמרתי שאני חייבת לעשות דבר כזה בארץ. הבעיה היתה שבארץ אין מחסנים נטושים כמו בברלין. חברתי נוי שי, שהיתה מנהלת שיווק של חברת “אנשי העיר”, אמרה לי שיש מלא בניינים להריסה, ושאחבור אליהם".
הפופ־אפ הראשון היה בבניין בן 15 דירות ברחוב קליי. "היום כשאת אומרת יערה זקס אמנים עומדים בתור להיות באירועים שלי, אבל אז הגעתי ל־100 אמנים אחרי שבמשך חודשים סרקתי את האינטרנט והאינסטגרם ומכרתי להם את הקונספט". בפתיחה עמדו 2,000 איש בתור במשך שלוש שעות, ובמשך חמישה ימים ביקרו בתערוכה 24 אלף איש. "עד אז הביאו לארץ אמנות על קנבס או על קיר לבן, ופה היא הופיעה בכל מקום: במדרגות, בשירותים, במטבחים, כאילו מישהו הקיא אותה. בארץ ובעולם יש בעיה בהנגשה של אמנות לקהל הרחב".
כשזקס ראתה אלפים עומדים בתור לתערוכה הבאה שהיא אצרה — הפעם ברחוב כצנלסון בעיר — היא הבינה שהרעיון הופך לתופעה. "אירוע שנערך חמישה ימים בלבד יוצר אצל אנשים פומו (Fear of Missing Out) אם הם לא מגיעים. וגם זה שאתה נותן במה לאמנים צעירים מכל הגוונים בלי לברר אם הם למדו או העלו תערוכות בעבר".
אבל לא הכל היה ורוד. זקס גם ספגה ביקורת על כך שהתערוכות שלה נועדו לאינסטגרם. "לפני שש שנים עוד הייתי מנסה להצטדק, אבל היום מי שלא עושה דברים כאלה לא מבין איפה הוא חי. כשמוזיאון תל אביב הביא את התערוכה של יאיוי קוסמה, הגיעו אליה אנשים שכף רגלם לא דרכה עד אז במוזיאון כדי להצטלם בחדרי מראות. אני לא רואה בזה משהו רע. יש יתרונות וחסרונות".
מה החסרונות?
"בפופ־אפ שעשינו אחרי שנה וחצי של קורונה, אנשים נכנסו עם הטלפון ושעתיים צילמו ללא הפסקה. זה כבר מוגזם, כי את שואלת את עצמך איפה עובר הגבול בין החשיפה לאמנים צעירים ברשתות, לבין ניצול לרעה".
לתערוכות של זקס יש נושא. אחרי הקורונה האמנים התעסקו בתחושותיהם לאחר המגפה וכיצד הם רואים את העתיד. זה היה הפופ־אפ השלישי, ואחריו זקס הרגישה שמיצתה את הקונספט. "בדיוק ילדתי את בתי הבכורה, ומישהו הציע לי לראות את מלון אימפריאל שעומד להריסה. הרבה מהתגובות שקיבלנו שם היו שזה אסקפיזם, אבל הגיעו לשם 110 אלף איש בחמישה חודשים".
התערוכה השנייה באותו מקום נפתחה ב־9 בספטמבר 2023 ועסקה בנושא אוטופיה, וב־7 באוקטובר היא נסגרה באופן זמני. מתקפת חמאס השפיעה עליה באופן אישי לאחר שבעלה של בת דודה שלה, מח"ט הנח"ל אל"ם יהונתן שטיינברג, נהרג. "היה לנו מזל שמצאו אותו והביאו אותו לקבורה, כי היו הרבה גופות שנחטפו. כשאנשים ביקשו לפתוח מחדש את התערוכה לא הצלחתי להבין איך עושים את זה כשיש כל כך הרבה נרצחים והרוגים וחטופים, אבל ככל שהפניות המשיכו, החלטנו לפתוח חלקית. הייתי בטוחה שיבואו 15 אנשים ביום והגיעו 200, אבל ראינו התנהגות אחרת. אנשים לא העלו תמונות, כנראה הם לא הרגישו בנוח שהם עשו משהו שלא קשור למלחמה".
רגע לפני שפתחה את התערוכה השלישית באימפריאל שעסקה באסקפיזם התעצמה המלחמה בצפון ואנשים חששו לצאת מהבית. כשהאימפריאל נסגר היא התמקמה במפעל טרה הישן ברחוב יגאל אלון עם WORK OFF ART בהשתתפות 43 אמנים ויוצרים מכל הז'אנרים. הנושא היה איזון בין החיים הפרטיים לעבודה, והתערוכה כללה גם את Slash Project לזכר ליאם שרם שנרצח בדרכו לנובה. "שרם התחיל לפתח פרויקט של צביעה ושיקום של מגרשי כדורסל ישנים שהופכים לאמנות. אחרי שנרצח אמו סימונה וחבריו המשיכו איתו גם בארצות הברית ב-NBA ובכל מיני מגרשים לזכרו", היא אומרת.
למה התמקדת דווקא באיזון בין החיים לעבודה?
"שואלים אותי הרבה למה אני לא מתעסקת במלחמה, ואני אומרת שאנחנו חיים בעולם שבו אי אפשר לברוח מהחדשות, ואני מעדיפה להתעסק בטוב ובתקווה מאשר במשהו שאני עצמי כבר לא יכולה להכיל. חצי מדינה על ציפרלקס ואני שמחה לתת לאנשים שעה וחצי בריחה. בתערוכה האחרונה השקעתי מכספי 2 מיליון שקל, ומאוד קשה לייצר דברים כשהמצב לא יציב. למשל, ביום שחוזרים חטופים אין מכירות בכלל עד שהם מגיעים לשטח ישראל, ומדובר בימי שבת שהם הכי חזקים בדרך כלל. אבל מצידי שיחזירו כל יום חטופים ושהעסק לא יעבוד. יש לנו מציאות שלא קיימת בשום מקום אחר בעולם, וצריך ללמוד ללכת איתה אבל לוודא שלא מפסידים את התחתונים".
