ראיוןאלי לנקרי: "הממשלה טעתה בעניין קצא"א. דליפת נפט באילת תהיה קטסטרופה"
ראיון
אלי לנקרי: "הממשלה טעתה בעניין קצא"א. דליפת נפט באילת תהיה קטסטרופה"
לראש עיריית אילת יש בטן מלאה על ההחלטה לאפשר לקצא"א לשנע נפט ללא מגבלה דרך עירו: "הדיון נעדר שקיפות". על האיום מתימן: "כשיורים כטב"ם למרכז התגובה אחרת. אז איך נרגיש? אין ניצחון מוחלט בלי הסרת האיום החות'י"
ראש עיריית אילת, אלי לנקרי, מאז 7 באוקטובר אירחתם אלפי מפונים מרחבי הארץ. רובם עזבו, העיר התרוקנה, ותיירים מחו״ל טרם שבו. איך אתם מתמודדים עם המצב?
״מתוך 65 אלף מפונים שהיו כאן בחודשים הראשונים למלחמה, יש כרגע כ־2,500. אילת היתה עיר המקלט הגדולה ביותר. המפונים לא באו לכאן לנפוש. הכלכלה שלנו מתבססת על מחזוריות: כל שלושה־ארבעה ימים תיירים באים, צורכים, נהנים, ומתחלפים. כאן פתאום היו 65 אלף אנשים שהגיעו במצב נורא, לפעמים כשרק בגדים לגופם, אנשים במצב נפשי קשה. לקחנו על עצמנו מטלה לאומית. ראינו בזה זכות וחובה. אי אפשר היה לעמוד מנגד. תוך ימים מספר התושבים שלנו הוכפל אבל נערכנו עם בתי ספר, גני ילדים, מוקדים לסיוע נפשי, באו רופאים ומטפלים מכל הארץ — כי לאילת יש בעיה קשה בתחום הזה. לקחנו אחריות ולדעתי מנענו כאוס״.
איך התקופה הזו השפיעה על הקופה שלכם?
״ב־7 באוקטובר אמרתי לאנשים שלנו: 'אנחנו לא שואלים שאלות על מאיפה יגיע הכסף. מוציאים כל מה שצריך. אם המדינה תשפה אותנו — אז בסדר; אם לא — אז עשינו משהו גדול. גם אם נסיים בגירעון מסוים, צריך לעשות את זה'. כך היה. כל העיר התגייסה. היה כאן מפגן ענק של רוח ישראלית במיטבה. בסוף המדינה קבעה לרשויות הקולטות נוסחה של 5 שקל ליום לאדם. קיבלנו, כמו כולם. לומר שזה הספיק? התשובה היא לא. אבל אנחנו נתמודד עם זה.
״תהיה לנו שנה קשה. אנחנו מאשרים תקציב שמרני השבוע. הוא לוקח בחשבון את המצב במדינה, את הקשיים שיהיו. אנחנו מנסים ככל האפשר לא לפגוע באיכות החיים. ההשקעות יהיו קטנות יותר, אבל העיר תמשיך לעבור תנופה. אנחנו מתאימים את עצמנו למציאות החדשה. לכל ראש עיר יהיו אותן תשובות בעניין. היום אילת מתאוששת. בחצי השנה הראשונה זו היתה ממש קטסטרופה. אבל החודשים האחרונים טובים לתיירות הפנים באילת. תיירות חוץ אין. אילת תמיד היתה היעד המועדף על הישראלים, והיום היא יעד עוד יותר מועדף. אנחנו גם מרוויחים מזה שפחות טסים לחו״ל, וגם מהמצב של הצפון. ליבי איתם, ואני מעודד מכך שהמצב מתחיל לחזור לקדמותו. נשמח לראות את התושבים חוזרים לביתם בביטחון".
מה עם תחושת הביטחון בעיר שלך?
״זה לא סוד שאילת הפכה גם היא לחזית בגלל השיגורים של החות׳ים מתימן והמיליציות הפרו־איראניות בעיראק. אילת מוגנת במערכות ההגנה החדישות ביותר שקיימות בצה"ל והן הוכיחו את עצמן. אבל זו לא הגנה הרמטית, ומספר חדירות הסתיימו בנס של ממש וללא נפגעים בנפש. לממשלה ולעומד בראשה יש הישגים יוצאי דופן בזירה הביטחונית: חיסול הנהגות הטרור והשמדת התשתיות, ההישגים שקרו בשבועות האחרונים מול סוריה והחלשת המעמד האזורי של איראן מבססים מציאות חדשה ומעוררת תקווה במזרח התיכון. אנחנו קרובים לניצחון שיהיה מוחלט עם החזרת החטופים — אבל הוא לא יושג אם לא יסירו את האיום החות'י על העיר ויביאו לפתיחת מיצרי באב אל מנדב למעבר אוניות לנמל אילת שמושבת כבר יותר משנה.
"איום נוסף נשקף מהגבול הפרוץ עם ירדן. חשוב לא להשאיר אותנו חשופים בצריח. כטב״ם אחד שפוגע בתל אביב, מביא לתקיפה בנמל חודיידה. כשמרכז הארץ מאוים, השיח משתנה. אומרים שהמדינה תגיב בעוצמה. אנחנו לא רואים תקיפות דומות של החות'ים כשיורים כטב"מים על אילת. איך מצפים שנרגיש? אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו חשובים פחות? בסוף זה מסביר את העובדה שמשאירים אותנו מאחור בעוד זירות״.
איזה?
״אנחנו עם שירותי הבריאות הנחותים ביותר במדינת ישראל. תושבי אילת צריכים על כל בדיקה, טיפול, ניתוח ואשפוז להגיע למרכזים רפואיים במרכז הארץ. אין שירותים בסיסיים כמו צנתורים, מחלקה קרדיולוגית, אנחנו עדיין משתמשים במסוק, שאם יש לך מזל יפנה אותך בזמן, ואם לא — אז אנחנו יודעים מה המשמעות. פתחו מיון ילדים אצלנו בבית החולים יוספטל לפני חודש, ובתחילת ינואר יתחיל לעבוד MRI, משהו שלא היה עד עכשיו. יש התקדמות אבל אנחנו בפער מאוד גדול מול כל מקום אחר בארץ״.
אתה גם מקדם הקמה של בית ספר לרפואה באילת.
״כן, אבל מערימים עלינו קשיים. מכופפים כללים כדי להקים בית ספר לרפואה באוניברסיטת רייכמן בהרצליה, אבל באילת אומרים — 'שיישארו חוטבי עצים ושואבי מים'. אני לא אתן לזה לקרות. רופאים לא מגיעים לאילת למרות מענקים מיוחדים. הרעיון הוא להצמיח כאן את הרופאים הבאים. זה ישדרג את בית החולים. יש לנו הסכם על כך גם עם קופת חולים כללית ששותפה לפרויקט. קשרנו קשר עם הפקולטה לרפואה בפראג. במל״ג טוענים שחסרים אצלנו מקומות התנסות, ומצד שני יש להם החלטה מלפני 20 שנה שלא מקימים בארץ פקולטה בינלאומית, כי קשה לשלוט במה שקורה שם. זו טענה שאין לה בסיס, הרי מקבלים לכאן את הרופאים שלומדים בחו״ל".
אילת היא עיר תיירות, אך יש בה תעשייה מזהמת. איך הנוכחות של קצא״א משפיעה על העיר?
״בתקופת המלחמה היא לא משפיעה, כי לא נכנסת לכאן שום אונייה, בגלל הסגירה של מצרי באב אל מנדב. קצא״א הפכה לחלק מהנוף של העיר לטוב ולרע. אורכה של רצועת החוף הדרומית שלנו 9 ק״מ, אבל כ־5 ק״מ מהם תפוסים על ידי פעילות נמלית: קצא״א, נמל הסחורות וחיל הים. זה נתח חוף משמעותי שתפוס. הנמל הוא עוגן כלכלי לעיר, אבל השטח זה יכול להיראות אחרת. הצגנו לממשלה תוכנית שנותנת מענה לבעיות שנוצרות בעקבות הפעילות הזאת: העתקה של הפעילות הדרומית הנמלית של העיר לכיוון שדה התעופה רמון, באמצעות תעלה. באזור הצפוני יוקם נמל צפוני, וגם תשתיות קצא״א יעברו לשם. נייצר שם מרכז תחבורתי לוגיסטי, שאליו תתחבר הרכבת העתידית. זה יוציא את הפעילות המזהמת מהעיר ולנו יתפנו 5 ק"מ של חוף לתיירות.
״הממשלה צריכה לומר: עושים. זה פרויקט עם כדאיות כלכלית. הצגנו אותו לפני 12 שנה, וכל פעם זה נתקע מסיבה אחרת. היום, עם נמל תעופה בינלאומי, הקרקע בשלה לכך. חברות אמירתיות התעניינו בתוכנית. מאילת יכול לפרוץ השלום הכלכלי.
"צריך לומר גם שאם רוצים להרחיב את הפעילות של קצא״א באופן שלא יסכן את המפרץ — הנכס החשוב ביותר שלנו, כולם יודעים איזה משמעות תהיה לאילת ללא ים — ולא רוצים לסכן את התושבים והאורחים שלנו, אז זו ההזדמנות. אחרי שיוקם הפרויקט נפט שיישפך חס וחלילה יהיה כלוא בתוך תעלה. אפשר יהיה לשלוט בזה ולעצור דליפה מלהגיע לים הפתוח״.
אבל הממשלה החליטה בשבוע שעבר לדרוס את סמכויות המשרד להגנת הסביבה, ולאפשר לקצא״א לשנע נפט ללא מגבלה דרך אילת.
״ההחלטה של הממשלה בעניין קצא״א היא טעות קשה, והיא התקבלה בקלות דעת ובחוסר אחריות, בוודאי בעת הזו, כשאילת עדיין חשופה לאיומים ביטחוניים. רק לא מזמן היו נפילות של כטב"מים על מתקנים אסטרטגיים בעיר. אני לא מבין למה אצה להם הדרך. אין היום תנועה של אוניות ומכליות דרך מפרץ אילת. היה ראוי שהמדינה תטפל באיום הכלכלי והביטחוני על העיר אילת ותפעל לפתוח את נתיב השיט הבינלאומי ותאפשר לאוניות להיכנס לנמל. פגיעה סביבתית במפרץ אילת תהיה קטסטרופה, לא פחות מכך. העמדה של המשרד להגנת הסביבה היתה שאמצעי ההגנה הקיימים ואלו שהוצעו על ידי קצא״א לא מספיקים להתמודדות עם הסיכונים, ושלסיכון שתיפגע מכלית ותיגרם דליפה — אין מענה כולל״.
מה יקרה אם נפט ידלוף ממכלית באילת מחר בבוקר?
״קטסטרופה. אין הגדרה אחרת. זה מפרץ בעל רגישות גבוהה, אומרים את זה המדענים והחוקרים הטובים בעולם שיש כאן. אנחנו גם לא ערוכים להתמודד עם דליפה כזו. פגיעה במפרץ שלנו משמעותה פגיעה כלכלית אדירה לאילת. העיר מבוססת כולה על תיירות: 80% מההכלכלה נשענת על זה. והנכס המשמעותי ביותר שלנו הוא המפרץ, שהוגדר אחד מ־43 המפרצים היפים בעולם, עם שונית האלמוגים הצפונית ביותר בעולם, שכל כך חשובה ורגישה. תארי לך מה יקרה למועדוני הצלילה אם תהיה פגיעה בים — כולם מתרסקים. אנשים לא יבואו לאילת, ובמקרה היותר גרוע תהיה פגיעה בבריאות התושבים״.
נאבקת רבות נגד זה. איך זה נראה מבפנים?
״לאורך חודשים ארוכים אמרו לנו שזה נחוץ לביטחון האנרגטי. עכשיו יצא המרצע מהשק, והתברר שזה לא בדיוק הביטחון האנרגטי של ישראל, וכנראה שאין בעיה כזו. שמדברים בגלוי על כך שהרחבת השינוע צריכה לשמש לא רק את המשק המקומי אלא גם 'שימושים אחרים' — וכולנו מבינים את מי ומה זה הולך לשרת (לפי משרדי הממשלה עצמם, הגדלת השינוע מטרתה לממש עסקה שחתמה קצא״א מול חברה אמירתית, ותכליתה הפיכת ישראל לגשר יבשתי לשינוע נפט מישראל לעולם, ש"א). אמרתי לשרים: 'לא יכול להיות שתלכו מעל הראש שלנו, ראשי הערים של אילת ושל אשקלון, ושל המועצות האזוריות לאורך הקו' (קו צינור אילת אשקלון עובר באופן יבשתי בין שתי הערים ודרך מועצות רבות, ש"א). זה צעד פזיז, חבל שהוא נעשה, אבל לא נאמרה המילה האחרונה. מול החלטה שאומרת: 'פותחים את השערים, כמה שרק רוצים' — לא נעמוד מנגד. זה יהיה חוסר אחריות מצידי כראש עיר. אנחנו שוקלים את הצעדים שעומדים לרשותנו״.
איך אתה מסביר את זה שהממשלה מצביעה נגד אילת, מתעלמת מהקריאה שלך ושל כולם?
״נשגב מבינתי. זו טעות קשה ואני מצפה שהיא תתוקן. ברור לגמרי שיש כאן שיקולים כלכליים, אולי גם מדיניים, אבל אפילו לא מסבירים לנו אותם. אני לא יודע מי הולך להרוויח מהמהלך הזה וכמה, אבל אלו דברים שדורשים שיח מקצועי אמיתי. כתוב בהחלטה שהכל ייעשה בהיוועצות עם ראשי העיר אילת ואשקלון. בואי נראה. אין דבר חשוב יותר מלא לסכן את התושבים והאורחים שלנו ואת הים. אמשיך להיאבק על כך. כל המהלך שעשו כאן לא היה שקוף״.
למה אתה חושב שהשרה להגנת הסביבה עידית סילמן לא הצליחה לעצור את זה? היא ניסתה בכלל?
"אני קיבלתי את הרושם שהיא נאבקה בזה בכוחותיה הדלים. אבל בסוף בסוף, היו רק ארבעה שרים שהתנגדו. מאוד התאכזבתי לראות שמתוך כל השרים זה המצב. לא התייחסו לזה ברצינות הראויה״.
יש אצלכם תעשיית נפט, אבל אתם מקדמים עצמאות אנרגטית לעיר. מה זה אומר?
״אנחנו עושים את זה עם השכנים שלנו מחבל אילות ומייצרים יחד כבר היום יותר מ־100% מצורכי החשמל של העיר בשעות היום — מאנרגיית השמש. בתוך שנים בודדות נהפוך לאחת הערים הראשונות בעולם שתהיה עצמאית אנרגטית לחלוטין. האיחוד האירופי בחר באילת לאחת מ־112 ערים בעולם להוביל את ההתמודדות עם שינויי האקלים. אנחנו זוכים להכרה כעיר ירוקה, חכמה ומתקדמת. למשל בית ספר יעלים שלנו הוא הראשון בארץ שכבר מנותק מרשת החשמל, ולא זקוק לה כדי להתנהל. יש לנו תוכנית ענקית של 12 פרויקטים: אני מוביל למשל פרויקט ענק של הצללה. יש אצלנו תנאי אקלים קיצוניים ואנחנו צריכים להיות ערוכים יותר מאחרים למשבר האקלים. אלפי עצים יישתלו ותהיה הצללה נוספת. אנחנו מחשמלים את כל צי הרכב של העירייה. רכשנו אפילו משאיות פסולת חשמליות. עד 2030 נגיע לאפס פליטות, זה גם אומר שאיכות החיים באילת תשתפר דרמטית״.
מה הציפיות שלך מהממשלה כעת?
״אילת היא נכס אסטרטגי לישראל. זו עיר ששוכנת לגבולות שלום ויכולה להצמיח את השלום הכלכלי. אנחנו העיר היחידה שיש לה נמל אווירי וימי בינלאומי, גשר יבשתי לאירופה, שער למדינות המפרץ, לאסיה ואפריקה. אילת חזקה היא אינטרס לאומי מובהק. הגיע הזמן להפסיק לדבר על הפוטנציאל האדיר — ולממש אותו. אילת הופכת לאחת הערים היפות, המגוונות, החכמות. כל מה שתלוי בנו — נעשה. אבל אני לא יכול לעשות הכל לבד. לפרויקטים לאומיים אני צריך את הממשלה. אני מברך על דברים שכבר נעשו כמו הפיכת כביש הערבה לנתיב דו נתיבי ודו מסלולי, אבל את יתר הפרויקטים שמצהירים עליהם המון זמן צריך לממש: בית הספר לרפואה, רכבת לאילת, מיצוי הפוטנציאל של שדה התעופה רמון — לא סתם השקיעו 2 מיליארד שקל בהקמתו והרחיקו אותו מאילת, זה כדי שיהיו בו טיסות בינלאומיות. זה קרה ב־2019 והוכיח שאפשר לעשות את זה. אבל באה הקורונה, באה המלחמה, ועכשיו זה הזמן להפוך אותו לשדה בינלאומי מתקדם עם עשרות טיסות בשבוע ויותר״.
הסכם קצא"א
ב־2021, חתמה קצא"א (חברת קו צינור אילת־אשקלון) עם חברה אמירתית על הסכם להפיכת ישראל לגשר יבשתי לשינוע נפט מאיחוד האמירויות לעולם. לצורך כך, דרשה החברה להרחיב משמעותית את היתר הרעלים שלה לשינוע דלקים באילת. המשרד להגנת הסביבה הגביל את החברה לשינוע 2 מיליון טון,בכדי להגן על הסביבה הימית הרגישה. בשבוע שעבר החליטה הממשלהו לבטל את המגבלה שקבע הדרג המקצועי במשרד, חרף התנגדותו.
אלי לנקרי (71)
גר באילת, נשוי + 3
ראש עיריית אילת
• שימש בעבר כסגן וממלא מקום ראש עיריית אילת
• ניהל את חברת דיזנגוף (צים) באילת
• תואר ראשון בכלכלה וניהול מאוניברסיטת בן גוריון, בוגר לימודי ספנות ונמלים מאוניברסיטת חיפה
