מנהלים 2024"בתקופת האופוריה, כשכולם קנו קרקעות, לא זזתי. אני קונה רק כשאף אחד אחר לא"
מנהלים 2024
"בתקופת האופוריה, כשכולם קנו קרקעות, לא זזתי. אני קונה רק כשאף אחד אחר לא"
מקום 11 בדירוג המנהלים: עד לפני חמש שנים נחשב יגאל דמרי ליזם בינוני שבונה בעיקר באזור הדרום. כיום הוא מנהל את חברת הנדל"ן הציבורית הגדולה ביותר מבחינת שווי שוק. בראיון מיוחד הוא חושף מדוע נסוג מרכישת אפריקה ישראל, מסביר למה חנן מור נכשל ומדבר בגילוי לב על כתב האישום נגדו בחשד לתיאום מחירים: "כשהחוקרים פרצו אליי נפגעתי, הרגשתי כמו כלב"
עד 2019 יזם הנדל"ן יגאל דמרי והחברה שבשליטתו, י.ח דמרי, נחשבו לשחקנים בינוניים בענף. חמש שנים אחרי, החברה שהיתה מזוהה יותר מכל עם בנייה באזור דרום הארץ, הפכה לחברה הציבורית הגדולה ביותר בענף מבחינת שווי שוק, כשהיא עוקפת חברות כמו אשטרום, אפריקה מגורים ואלקטרה נדל"ן. בנובמבר החולף סימנה י.ח דמרי הישג נוסף, כשנכנסה למדד היוקרתי והנחשק ת"א 35, שבו כלולות 35 החברות בעלות שווי השוק הגבוה בבורסה. דמרי עצמו מנסה לשדר שאיננו מתרגש, אבל על קיר משרדו תלויה הכרזה: "ברכות לרגל הצטרפותכם למדד הדגל של הבורסה".
"בהתחלה, כשאתה בא מהדרום ולא מתל אביב, מתייחסים אליך אחרת", מספר דמרי בראיון למגזין כלכליסט, "כשיצאתי ב־2004 להנפקה, כבחור צעיר עם חברה מתחילה, עשינו תשקיף, ציינתי את הפרויקטים המרכזיים והערכתי שנגיע לרווחיות גבוהה ביחס לשוק. כולם חשבו שאני מחרטט ואמרו: התשקיף של 'הדמרים' מוגזם ולא הגיוני. החברה הונפקה לפי שווי של 200 מיליון שקל, השוק לא האמין בה, אבל אחרי ההנפקה השגנו רווחיות גבוהה פי שניים ממה שכתבתי בתשקיף. היום החברה שהוקמה עם הון עצמי רשום של 100 שקל – שווה מעל 7 וחצי מליארד שקל".
אף אחד לא לועג ל"דמרים" עכשיו.
"הם גם התנצלו".
איך באמת עקפת בסיבוב את אשטרום, שיכון ובינוי, ישראל קנדה?
"בתקופת האופוריה, כשכולם קנו קרקעות, לא קניתי. קניתי קרקעות רק כשאף אחד לא קנה. למשל בתקופת הקורונה, כשאף אחד לא עשה מהלכים, עשינו כמה עסקאות מטורפות: בבבלי קניתי מאלעד מגורים קרקע במחיר מצחיק, רכשתי את מתחם קסטרו בבת ים ונכנסנו למכרז באופקים שהניב מכירות גבוהות מאוד. במשבר הקורונה קניתי גם קרקעות בחדרה, כשאת אחת מהן מכרתי לאחרונה ב־180 מיליון שקל, אחרי שהיא עלתה לי כמעט אפס".
איך אתה יודע מתי להסתער על קרקע?
"כשראיתי שהביקוש ענק וההיצע נמוך, קניתי כל הזמן. למרות שזה פגע בי ברווחיות השוטפת, הסתכלתי על מה טוב לחברה ל־10 שנים קדימה. כשכולם קנו בשנים שהמחירים התפוצצו — לא קנינו כלום".
חברות נדל"ן מתחרות מגרדות בפרויקטים שלהן רווחיות של 20%–25%. אתה מגיע ל־30% וגם ל־50% רווח גולמי. איך זה קורה?
"אין קסם פה. צריך לדעת מתי לקנות, איך לקנות, אילו הזדמנויות לנצל. לא מחייב שכל פרויקט יניב רווחיות של 30%–40%, יהיו כאלה שבהם תהיה גם 20%–25% וזה בסדר. צריך לדעת לעשות את העסקים בזמן הנכון בצורה הנכונה. זה קשור למקצועיות ולנאמנות של אנשים שאתה מחזיק, ליעילות ומעבר לידע – גם צריך קצת מזל בחיים. לפעמים שינוי קו אחד בבניין יכול לחסוך מיליונים. אנחנו כמבצעים, יודעים למנוע מראש תקלות שחוזרות כמו רטיבות בקירות חיצוניים למשל".
"חנן מור היה קטן מדי, זה פרויקט בסדר גודל שלא מתאים לו"
י.ח דמרי שבשליטת יגאל דמרי פועלת בייזום וגם בביצוע פרויקטים, וגם בתחום התחדשות עירונית. כרגע יש לה כ־36 אלף יחידות דיור בשלבי תכנון וביצוע, מתוכן כ־18 אלף בתחום ההתחדשות העירונית. כחברת ביצוע היא מכירה מקרוב ההשענות של המשק על פועלים פלסטינים ואת העברת מרכז הכובד הזה לפועלים זרים. לפני 7 באוקטובר עבדו בישראל כ־119 אלף פועלים בענף על פי חלוקה של כ־80 אלף פלסטינים, כ־25 אלף זרים וכ־14 אלף ערבים ישראלים. בהיעדרם של הפלסטינים הענף עמד לרשות הענף רק שליש מכוח האדם הדרוש לו. המדינה אישרה הבאת אלפי עובדים זרים שצמצמו מעט את המחסור, אך לא העלימו אותו.
כשהמלחמה פרצה, כמה זמן לקח לכם לחזור לעבודה?
"אחרי שבועיים־שלושה של אי־ודאות, התעשתנו. היו אתרים שלא יכולנו לעבוד בהם, אז באחרים עבדנו בשיא היכולת. כשהיה אפשרי, חזרנו לעבוד בשדרות, נתיבות ואשקלון. דמרי, מפרוץ המלחמה ועד היום, רק זינקה למעלה. לא חששתי שיהיה משהו אחר. בתקופת הקורונה חשבו שהעולם נחרב, ואחרי תקופה מסוימת מצאנו את עצמנו שוב מלאים בעבודה. וכשנראה שהכל קורס — זה הזמן לצמוח. הסתכלנו על המצב כהזדמנות".
אילו הזדמנות טמונות במחסור מתמשך בפועלים פלסטינים?
"למרבה המזל שלי, לפני כחמש־שש שנים, אחרי תקופות של מבצעים קודמים — צמצמתי את המספר של העובדים הפלסטינים. אנחנו לא יכולים לבנות עליהם, מבחינה ביטחונית אי־אפשר לדעת מה יהיה מחר. השתדלנו לבנות יותר על ישראלים ועובדים זרים, בעיקר סינים ומולדובים. תגברנו את מצבת העובדים הזרים בהסתכלות לטווח ארוך, אף על פי שזה יותר יקר".
איפה אתה, כחברה מבצעת, כן מרגיש מחסור?
"בעיקר אצל קבלני משנה: חשמלאי, איש אלומיניום, אינסטלטור, אלה תפקידים שבנויים על עובדים ערבים. חייבים לתת גם לקבלני המשנה אפשרות להביא עובדים זרים. בגלל המצוקה הזאת, אנחנו בהיקף פעילות של 85%–90%. חסרות 10,000 ידיים עובדות לפחות. הממשלה מנסה להביא עובדים מוויטנאם, אבל אני לא יודע כמה זה יהיה יעיל בסוף. עובדים זרים, הכשרה מקצועית ותמריצים לעובדים ישראלים, חיילים משוחררים — זאת הדרך הכי טובה למלא את המחסור".
מצליחים להרוויח בהתחדשות עירונית גם בדרום הארץ?
"בתל אביב ביחס של דירה לשתיים או לשתיים וחצי, אתה איכשהוא מרוויח, בפריפריה לא. אז המדינה בוחנת אפשרויות לתת מענקים ליזמים שעושים פינוי בינוי. לנו יש למשל פרויקטים של פינוי־בינוי ברחובות, אנחנו אמורים לקבל 80-70 מיליון שקל כדי לקדם את הפרויקט".
במסגרת חוק ההסדרים, רוצים לחייב את דיירי הפינוי־בינוי לחתום על המענק הזה כהלוואה ולהחזיר אותו אם הם ימכרו את הדירה.
"אם זה יעבור — לא יהיו פרויקטים".
היתה לכם עלייה של 60% במכירות דירות השנה. איך זה מסתדר עם שנת מלחמה ומצוקה כלכלית?
"נכון, וזה לא הסוף. הביקוש גדל וההיצע לא גדל, בעיקר בפריפריה. בדו"ח האחרון של הלמ"ס, אופקים היתה העיר השלישית בארץ מבחינת היקפי מכירת דירות. היה ברור שאחרי שהביטחון יחזור — הדרום ישגשג. לפני יותר משנה אמרתי תהיה קטסטרופה של מחסור בדיור כי הביקוש קיים הולך וגדל, וההיצע הולך ומידלדל. הריבית גורמת לאנשים לשבת על הגדר, אבל הצורך לא נעלם".
ב־3 בדצמבר הושלמה עסקת הענק במסגרתה רכשה י.ח. דמרי בתמורה ל־1.1 מיליארד שקל מגרש לבניית 458 דירות, 70 חדרי מלון ו־1,500 שטחי מסחר במתחם שדה דב בצפון מערב תל אביב. המגרש התגלגל לידיו של דמרי במסגרת הסדר החוב של חנן מור החזקות, שזכתה בו במכרז של רשות מקרקעי ישראל באוגוסט 2021 לאחר ששילמה 1.5 מיליארד שקל (כולל הוצאות פיתוח). הסיפור של חנן מור בשדה דב הפך משל לחברות 'שקפצו מעל הפופיק', במובן של גודל הסיכון שמגלם המינוף שלקחו — ובסוף גם נפלו או ניצלו בעור שיניהן.
ישראל קנדה מצליחים איפה שחנן מור לא.
"הם מספר 1 בארץ בשיווק. הם ממוקדים יותר באזור תל אביב חוץ מפרויקטים שלקחו בירושלים. ישראל קנדה יבואו לבאר שבע, לאשקלון? לא".
הם שונים ממך, לא רק בפיזור ובבניית פרימיום, אלא גם בכל תפיסת המינוף.
"אנחנו משתדלים לשמור על רמת מינוף מסוימת. לצורך העניין קניתי את המגרש בשדה דב? אז גייסתי עוד 350 מיליון בהנפקת מניות. הגדלתי פרויקטים, הגדלתי מינוף – אני מגדיל הון עצמי. שיהיה לימים קשים".
מה גרם לחנן מור לאבד את המתחם ואת החברה?
"חנן מור היתה חברה כל כך קטנה שלא הייתה אמורה להשתתף במכרז בכלל. קנדה ישראל או שיכון ובינוי יכלו להשתתף אבל אתה לא יכול עם הון עצמי של 400-300 מיליון שקל ללכת על פרויקט שמתאים לחברה עם הון של מעל מיליארד שקל. כשפורסם המכרז בשדה דב אני כדמרי יכולתי להתמודד בו, אבל החלטתי לא להשתתף בו כי זו הייתה תקופה שבה אנשים שילמו חופשי על הקרקע, הערכתי שיזכו במספרים גבוהים מאוד, והיה לי חבל לממן ערבויות כשידעתי מראש שלא אזכה בו, כי אני לא הולך למספרים האלה".
הצעות המתמודדים האחרים במכרז נראות הגיוניות?
"זה הגיוני כי הם ירוויחו, אבל רמת הסיכון מאוד גבוהה. צריך לדעת לחשב היטב את המינוף והסיכון שלך. כדי להרוויח, חנן מור היה צריך למכור דירות ב־80 אלף שקל למטר. לדעתי הוא יכול היה להרוויח גם ב־75 אלף למטר, אבל המימון הרג אותו. כשניגשו למכרז, ריבית בנק ישראל הייתה אפס ופתאום השוק השתנה. מהלוואה ב־3% ריבית הגעת ל־7.5%. על מיליארד וחצי שקלים זו עלות נוספת של כ־70 מיליון שקל בשנה שהוא לא לקח בחשבון. עליית הריבית פגעה גם בי, הוצאות המימון שלי התייקרו ביותר מ־100 מיליון שקל בשנה. המזל שלי הוא שאנחנו מרוויחים הרבה, וגם אם נשלם עוד קצת נמשיך להרוויח, אבל תארו לעצמכם מה זה עושה לחברה עם רווח גולמי של 15%".
כשחנן מור קרס, שמחת שהגיעה הזדמנות?
"חס וחלילה. כואב הלב שהוא קרס. בחיים צריך לצפות שיהיה טוב לכולם, כך אני רואה את זה. הלוואי שלא הייתי קונה את שדה דב והוא היה ממשיך. רק ברגע שהעסק התחיל להתפורר ואמרו לי שרוצים למכור, הגשתי הצעה. ההצעה הראשון הייתה של 900 מיליון שקל, אחר כך העלתי ל־1.1 מיליארד שקל, וקיבלתי כמה הטבות במימון. במחיר כזה זה כבר הגיוני. אני לקראת היתר, תוך כמה חודשים מתחיל לבנות, שילמתי חצי במזומן וחצי אשלם עוד שנתיים, מה רע לי. הייתי מת שהוא יצליח ואפילו ניסיתי לעזור לו. הוא ישב אצלי במשרד כאשר בזמנו הגעתי לאחזקה של 5% בחברת חנן מור. אמרתי לו, אתה גם ככה מקרטע, בוא תעשה לי הקצאה (של מניות ‑ ד”ב, א”ג) ברמה האישית שאני אכנס בעוד אחוזים, וכך הבנקים יסתכלו עליך אחרת. הוא לא רצה".
כיום דירות נמכרות בשדה דב ב־8 מיליון שקלים ויותר, גם אתה מכוון למחירים האלה?
"אני מכוון למקסימום שאני יכול לקבל. אי־אפשר לדעת היום מה יהיה המחיר, אבל דבר אחד אני יודע והוא שאנחנו ניתן לאנשים בתים טובים. בוא נגיד ככה, בעוד הרבה שנים הדירות שלנו יימכרו יותר טוב מאשר דירות של אחרים בזכות התכנון הנכון".
מחיר הדירות בשדה דב מפתיע אותך?
"ישראל קנדה וחברות אחרות כבר מכרו בשדה דב מאות דירות במחיר ממוצע של שבעה עד תשעה מיליון שקלים. כשאני שואל מאיפה לאנשים יש כסף אומרים לי אנחנו לא יודעים, אבל יש להם. אני מעריך שאלה אקזיטים, ירושות, והרבה מהקונים הם משפרי דיור בתוך תל אביב שלא האמינו שהדירה שלהם תגיע לשווי הזה".
"אישום? אפילו שאני יודע שאין כלום – רגשית זה גמר עליי"
לצד ההצלחה, ביוני 2020, פתחה רשות התחרות בחקירה גלויה נגד דמרי, זאת לאחר תקופה ממושכת של חקירה סמויה, בה ניסתה הרשות לגלות האם התבצעה החרמה מתואמת של קבלנים בדרום של מכרז מחיר למשתכן בנתיבות, כיוון שעם פרסומו בידי רמ"י בפברואר 2019 – אף אחד לא ניגש אליו.
רמ"י העלתה בפני רשות התחרות את החשד שקבלנים תיאמו ביניהם את החרמת המכרז, שלאחריו היא פרסמה מכרז בתנאים משופרים באוגוסט 2019 (הגדלת אחוזי הדירות שיימכרו בשוק הפרטי). למכרז המשופר ניגשו החברות של דמרי ושל י.דביר. בחצי השנה שקדמה לו – רשות התחרות צותתה לטלפונים של קבלנים גדולים בדרום, ובהם גם לדמרי.
הטלטלה הגיעה ב־20 ביוני 2020, ב־6 בבוקר, כשהחוקרים דפקו על דלת ביתו של דמרי ולקחו אותו למעצר לצורך חקירה, וגם לאיסוף חומרים במשרדו. ב־2022 הוגשו כתבי אישום בחשד לתיאום מחירים עם הקבלן י.דביר, שנגש עימו כאמור למכרז המשופר. על פי כתב האישום, עובד של דמרי ועובד של הקבלן י.דביר תיאמו מחיר ביניהם. דמרי הוקלט כשהוא אומר על קבלן שזכה במחיר נמוך יותר: "חמור, היה יכול להגיש מקסימום ולזכות".
דמרי, שזכה במכרז המדובר בשני מתחמים, ובהם המתחם של הקבלן י.דביר, היה נסער במתן העדות במשפט לפני חצי שנה. "כל דבר בחיים עשיתי ביושר, עד שבאו רשות התחרות והרסו לי את החיים. הרגשתי מושפל, כאילו רצחתי, כאילו גנבתי. פיפי לא יכולתי לעשות לבד כשבאו אליי ב־6 בבוקר רשות התחרות, השפילו אותי מול כולם במשרדי החברה. אצלנו בחברה יודעים שלא מתאמים. זאת הנחיה ברורה", אמר בעדותו.
מה קרה במכרז ההוא?
"אומרים שהאמת מנצחת, אבל זה פגע בי ופגע בחברה. המניה נשחטה. אני לא רוצה להיכנס לזה כי זה במשפט. אבל לא היה כלום".
אבל לפי כתב האישום, עובד שלך שלשל טלפון לתיבת המכרזים כדי לדעת כמה הצעות הוגשו.
"לא ידעתי, אבל זה מותר. אין שום איסור על זה. אחרי שהמכרז נסגר אחד אומר לשני מה הוא הגיש, אני בכל מקרה מגיש תמיד את מחיר המקסימום במכרזים כאלה. התקשרתי לנורית טוויטו, המשנה למנכ"ל, ואמרתי 'חמור, היה יכול להגיש מקסימום ולזכות'. בגלל השיחה הזאת עצרו אותה, עצרו אותי לכל היום, ובסוף במה זכיתי? הוא (י.דביר — ד"ב וא"ג) זכה בבניין בין המתחמים שלי, מה שמייקר לי את כל העלויות. אז איזה תיאום יש פה? האמת תנצח".
מתייעצים עם מתחרים על מחירי מכרזים?
"אני לא מתייעץ עם אף אחד בחיים. אני כשאני עולה למיטה אני נרדם כמו תינוק, כי אני לא חייב לאף אחד כלום. אנחנו בתהליך של משפט, הם רצו תהליך של גישור. אמרתי לא מוכן שום גישור. על מה? אין כלום. מתברר שצותתו לטלפון שלי חצי שנה וטוב שצותתו".
וברמה האישית, מה הרגשת?
"זה פוגע. זה לא נעים שבאים ב־6 וחצי בבוקר דופקים לך בדלת, לא נותנים לך ללכת לשירותים לבד. גנבתי? רצחתי? מה עשיתי? הרגשתי כמו כלב. הרגע הזה שינה לי את החיים. את לא מבינה לאיזה מצב הביאו אותי מבחינה רגשית. אני לא עבריין, לא יודע מה זה בכלל. אפילו שאתה יודע שאין כלום זה גמר עליי. זה פגע בי מאוד אבל האמת תנצח. גם חברות שרצו להשקיע בדמרי, כלל ונוספות, אמרו 'לא. יש לו כתב אישום'. זה פוגע בחברה. אז את העדות שלי נתתי, אני מקווה שבזה הדברים ייגמרו. אם חלילה הייתי עושה משהו – אני אעשה את זה בקרקע כזאת מסכנה?"
התיאור של הטלפון ששולשל לתיבה לא נשמע טוב.
"לא ידעתי מזה אפילו. בחקירה שאלתי אם נעשתה עבירה, אמרו לי לא. שאלתי: אז מה אתם רוצים? הדביר הזה לפני שנים, התברר לי בדיעבד, כשבסינמה סיטי הייתי צריך לבנות חניון, הביאו אותו כקבלן משנה של קבלן שקיבל מאיתנו עבודה. שם נפגשנו פעם אחת. מאז לא ראיתי אותו".
אבל העובד שלך דיבר עם שלו? אתה תיקח את מגרש זה ואני את זה? לא דיברו על תיאום?
"לא. יש חקירות ואין כלום".
"תוכנית מחיר למשתכן הציתה את השוק והובילה לעליית מחירים"
לפי נתוני הלמ"ס, מחירי הדירות עלו ב־6.7% ב־12 החודשים האחרונים. מדד מחירי הדירות החדשות עלה באותה תקופה בשיעור מתון יחסית של 3.7% אלא שדמרי סבור שזה משקף רק ביקוש כבוש, לא רק בגלל מחירי הדיור, אלא של מי שיושבים על הגדר בגלל הריבית הגבוהה.
כדי למשוך את היושבים על הגדרות, חברות הבנייה מציעות מבצעים אגרסיביים, שבהם הקונים נדרשים לשלם רק 20% או פחות משווי הדירה במעמד החתימה על החוזה, ואת היתר עם קבלת המפתח (לצורך המנעות ממשכנתה וריבית ככל האפשר). המבצעים הללו מצליחים. אם בשנת 2023 כולה נמכרו רק כ־28 אלף דירות חדשות, על פי נתוני הלמ"ס השנה, עד לחודש אוקטובר, הקבלנים הצליחו למכור כבר קרוב ל־37 אלף דירות. אלא שמבקרי השיטה, ובהם בכירים באוצר, טוענים כי מבצעי ה־20/80 הם תרגיל שנועד להסוות למעשה ירידת מחירים, שמשקפת את עלות המימון שבה נושא הקבלן לטובת רוכש הדירה.
"אנחנו נמצאים בעיקר במבצעי 20/80 בפרויקט שבו האכלוס קרוב, בעוד שנה או שנה וחצי, אז אין לי בעיה לתת כי ממילא אני בונה אותו", טוען דמרי.
זה לא תרגיל להסתיר ירידת מחירים בעצם?
"מי אומר שהמחירים ירדו? זה גול עצמי לתגבר מכירות. אנחנו עוד בתחילת עליית המחירים. הביקוש גדל, וההיצע לא כל כך, בעיקר בפריפריה. לכן במפגשים עם משקיעים אני אומר להם שאני מעדיף לא למכור עכשיו אף דירה, אבל אני חייב לדאוג לתזרים המזומנים של החברה. אם הייתי עושה את זה, לא מוכר ומחכה, הייתם רואים ברווחיות של החברה עוד 5%–7%".
אתה מאמין בתוכניות שהממשלה מציעה דוגמת מחיר למשתכן, מחיר מטרה, והחלופות האחרות?
"אין לנו הרבה פרויקטים במחיר למשתכן, רק בודדים, בין היתר בקריית ביאליק פרויקט שבו זכינו לפני שנים, ובנתיבות, משום שבה אני משתתף תמיד במכרזים. אנחנו משתדלים להתמודד במכרזים שבהם יש לפחות 50% מהדירות למכירה במחיר שוק חופשי. אנחנו מגישים הצעות שלוקחות בחשבון שאת מחיר הקרקע יממנו הדירות שנמכרות בשוק חופשי, ומחיר הקרקע לדירות במחיר למשתכן הוא אפס, כך שיש לנו רק את עלות הבנייה. התוכניות האלה הן פתרון טוב לזוגות הצעירים, כי הם נהנים מהנחה. אבל אני חייב להגיד שחלק מההצתה של השוק ועליית המחירים הן בגלל מחיר למשתכן. התוכנית הזו הובילה לעליית מחירים. אתה רואה שמתמודדים בהגרלות לדירה בהנחה 120 אלף זוגות. אם זו לא הייתה תוכנית מחיר למשתכן יכול להיות שרק 60 אלף זוגות היו מחפשים בית, ייתכן שחלק מהמתמודדים בכלל לא רוצים לקנות בית. אני בעד לתמרץ זוגות צעירים, אבל במציאות זה חלק ממה שהבעיר את השוק. יש הגרלות, כולם רוצים להשתתף".
"החברה היא כבר לא יגאל דמרי. לפעמים אומרים לי ללכת"
דמרי (68) הוא בן להורים יוצאי תוניס, יליד מושב בית הגדי, הסמוך לנתיבות שבה למד. הוא החל את דרכו העסקית כקבלן שיפוצים של מקוואות עם אביו ואחיו בחברה שנקראה דמרי חזקיהו ובניו. ב־1989 נטש את תחום המקוואות והתפצל עם אביו לתחום בניית מוסדות ציבור ובהמשך גם לדיור. עד לפני עשור נחשב למי שבנה שליש מהדירות בנתיבות.
כמי שנולד במושב ורק אחר כך עבר להתגורר בעיר, דמרי ניסה לחזור לחיות כמושבניק אלא שסירבו לקבל אותו ליישוב גדיד בגוש קטיף. "הייתי רווק, ולא מספיק דתי", הוא מתאר, "אם הייתי מתקבל יכולתי להיות מושבניק ולגדל עד היום עגבניות". לימים בנתיבות הכיר את איריס, אשתו. כיום הוא אב לשלושה וסב לשבעה נכדים. המגורים בנתיבות עבורו הם כמעט אידיאולוגיה, למרות תדמיתה כ"בית שמש של הדרום" מבחינת שיעור התושבים החרדים שעומד על כ־50%. "אני חי כאן, טוב לי כאן. אפילו בתקופת ההנפקה, כשעבדנו עד 1–2 בלילה בתל אביב — אין דבר כזה לא לישון במיטה בבית".
אתה בן 68. עד מתי תמשיך?
"אני אוהב לבנות את הארץ, אני אוהב את הפריפריה, אני רואה את עצמי כציוני. אנחנו עוברים כבר כמה שנים תהליך שיעביר את החברה לעבוד כמו מפעל תעשייתי, שהיא לא תלויה אישית בי ולא באף אחד. אני אפילו עושה קרוזים של שבועיים־שלושה לפעמים, עכשיו טסתי לליסבון ועשיתי קרוז לאיים הקנריים, אפשר להתעדכן גם מרחוק".
אבל אתה זה החברה, גם בשם.
"היום החברה היא לא יגאל דמרי ב־100%. עד כדי כך שלפעמים אני מגיע אומרים לי, 'אתה מפריע. לך'. אנחנו עושים ישיבות הנהלה כל שבוע ואני לא משתתף. למה? אני רוצה להגיע למצב שהחברה עובדת, לא תלויה באף אחד. נורית המשנה למנכ"ל מובילה את זה, אמיר בשיווק, כל אחד בתפקיד שלו, יש רוטינה. הכל עובד מסודר".
אבל אתה עדיין נושא בתואר מנכ"ל.
"אני עובד, אי־אפשר להגיד שלא. העיקר שלי הוא בנושאים של קרקעות, באסטרטגיה מלמעלה, בהזדמנויות, בבחירה של מגרשים. הערימות שיש לי פה במשרד זה מכרזים. בשוטף, למה הם צריכים אותי?"
הזהירות משתלמת? יזמות זה תעוזה.
"בגלל הניסיון למזער סיכונים, פספסתי דברים".
איפה הזהירות הכשילה אותך?
"ברכישת אפריקה ישראל. זה היה ביום חמישי, ההצעה שלי הייתה הכי גבוהה, בבוקר הייתי אמור לקבל הכרזה שזכיתי בעסקה. אל תשאלו אותי מה קרה אבל בארבע בבוקר התעוררתי וכתבתי לעו"ד בווטסאפ: 'תמשוך את ההצעה'".
נבהלת?
"אבא שלי זיכרונו לברכה אמר מה אתה צריך את זה, אשתי פחדה, נורית המשנה למנכ"ל פחדה. ברור שזה היה פספוס, מראש ידעתי שזה פספוס, אבל אמרתי מה אני צריך ללכת נגד כולם? משכתי את ההצעה ולוקסי זכה. היו גם פספוסים אחרים, שקרו גם לטובה".
מה צריך לעשות כדי שהדורות הבאים באמת יוכלו לקנות כאן דירות?
"לתת סמכויות לממשלה, לשר השיכון, להקים שכונות שלמות. קרקעות לא חסר, בעיקר אם מסתכלים על הפריפריה. צריך לערב בזה כסף של המוסדיים ולפתח אותה. מאשרים תב"עות בכמויות אבל לא ניתן לממש אותן כי אין תשתיות. אצל המוסדיים יש טריליוני שקלים, כסף כמו זבל. בכסף הזה צריך להקים שכונות, ערים. רק עם כסף אפשר לעשות את זה".
לא הגיע הזמן להתמקד במרכז?
"התחלתי בנתיבות, אני גר בבית שבניתי בידיים שלי, קומה מתחת למשרדים שלי התחתנתי. אני חי את העיר הזאת. מבחינתי אני קבלן שבונה את הארץ, והמונח פריפריה יימחק מהלקסיקון כשיגמרו לפתח את תשתיות התחבורה, כשיהיה אפשרי להגיע מכאן לת"א ב־40 דקות. אני מסתכל על ישראל קנדה שמכרו מאות דירות בתל אביב ב־8-7 מליון שקל בממוצע, ואת האמת — אני לא יודע מה כל כך טוב בתל אביב. פקקים. חיי לילה ובילויים גם אצלנו לא חסר. כאבא אני אעדיף למכור בית ולקנות בכסף הזה שלוש דירות בנתיבות לילדים".
גיל: 68
מגורים: נתיבות
ותק בתפקיד: 35 שנים
דירוג קודם: מתחת ל־50
ציון סופי: 7.90
