משפט שדההבושה אבדה: חברי כנסת מחוקקים חוקים כדי לפתור את בעיותיהם האישיות
משפט שדה
הבושה אבדה: חברי כנסת מחוקקים חוקים כדי לפתור את בעיותיהם האישיות
הצעת החוק של ח"כ גוטליב שלפיה חברי כנסת יקבעו את גבולות חסינותם משתלבת עם היוזמות שהכנסת תבחר שופטים, תקבע מי יהיה נשיא העליון ותקים ועדת חקירה. והיא הולכת יד ביד עם מרטיר ההפיכה המשטרית יריב לוין, שדורש שהוא יקבע מה חוקי, ולא בג"ץ
קרקס צרחות
כשמדינה שלמה מיטלטלת בין שמחת שחרור חטופים וחטופות אחת לציפייה עוצרת נשימה לפעימת שחרור נוספת ולייסורי ההיתכנות של השלב השני - הקדישה בשבוע שחלף ועדת הכנסת ארבע שעות וחצי מזמנה לדיון בהצעת החוק של ח"כ טלי גוטליב להרחבת חסינות חברי הכנסת. הרחבת החסינות נועדה למלטם מהליכים פליליים ואפילו אזרחיים. כמקובל, הדרישה החצופה להרחבת זכויות ופריבליגיות נעטפה ביבבות הקורבנות על רדיפה והתנכלות לחברי הכנסת מהימין. איך קורה שהחבורה שמחריבה בנחישות וביסודיות את כל המבנים החברתיים והדמוקרטיים היא שמתלוננת תמיד שבולמים ומכשילים אותה, שמונעים ממנה להוציא לפועל את רצון העם.
הדיון בכנסת הפך במהרה לקרקס צרחות, כיאה לזהות מציעת החוק. ולפני הפרטים, מילה על הגברת. כאשר מנכים מטיעוניה את אישיותה וסגנונה, מתגלים מדי פעם נימוקי טעם מקצועיים. אבל האריזה, הטנטרום, הדציבלים ומעל הכל הנטייה היוקדת לשרת בכל מחיר את הבייס ואת בנימין נתניהו הופכים אותה לאחת הקריקטורות הצבעוניות בביבר הפוליטי והפרלמנטרי. לה זה משתלם, בינתיים, כשרבים ברשתות היקום הביביסטי כבר מזכירים את שמה כשרת המשפטים במקום יריב לוין.
ההצגה השבועית שלה היתה הצגת הצעת חוק חסינות, שמתנגדים לה גם היועצת המשפטית לממשלה וגם היועצת של הוועדה; התנגדויות שרק ליבו והעצימו את מופע הקורבן־תוקפן של גוטליב.
מי צריך שופטים? חברי הכנסת יעשו דין לעצמם
המחלוקת הראשונה היא שאלת הגוף שיקבע מתי עומדת לחבר כנסת החסינות המהותית שמוקנית לו כבר כיום, כשהעבירה שעבר היא ב"מסגרת מילוי תפקידו". חשוב להדגיש: אין חסינות ואין "מילוי תפקידו" בעבירות של שחיתות, סחר סמים וכדומה. מדובר בעיקר בעבירות חופש ביטוי (הסתה, הפגנה), הדלפת מסמכים, חשיפת מידע מסווג, כמו שגוטליב עצמה חשודה כשחשפה את זהות בן זוגה של שקמה ברסלר. "חשפתי בכוונת מכוון זהות של איש שירות ביטחון", התגאתה, "אבל עשיתי זאת במילוי תפקידי".
וזה סלע המחלוקת – לא בית המשפט, לא יועץ משפטי לממשלה, אלא לפי ההצעה 90 חברי כנסת יקבעו אם יש להסיר את החסינות. כאן משתלבת גוטליב עם מחוללי ההפיכה המשטרית, ובמיוחד השר יריב לוין. כמו שלוין שם את עצמו מעל בג"ץ כמי שמחליט מה חוקי ומה לא, כך יקבעו חברי הכנסת מתי זכאי קולגה שלהם לחסינות מהותית. וזה משתלב עם ההצעות שחברי הכנסת יקבעו את זהות השופטים, את נשיא העליון, את הרכב ועדות החקירה ועוד. מעולם לא היה רלבנטי יותר המערכון של "הגשש החיוור" על אוהד הכדורגל שדורש: "אנחנו רוצים לקבוע מי יהיו השופטים, אם לא נשרוף את המועדון. אנחנו גם רוצים לקבוע מי יהיו המאמן, השחקנים, התוצאה ומזג האוויר. אם לא נשרוף את המועדון". בינתיים הם גם דורשים וגם שורפים.
המשנה ליועמ"שית עו"ד אביטל סומפולינסקי השיבה: "יש ח"כ שחושב שמותר לפרוץ למחנה או לחשוף איש שב"כ, אנו מניחים שכוונותיו טובות, החסינות לא בוחנת את מניעיו. שיקולי ההעמדה לדין הם שונים, ולא רק השאלה האם נעברה העבירה". והוסיפה עו"ד ארבל אסטרחן, היועצת המשפטית של הוועדה: "הרציונל של החסינות המהותית היא לאפשר לח"כ חופש פעולה גם כשהוא גולש לפעילות אסורה". טלי התלקחה מולה: "אני לא מוכנה להישאר רק עם ה'גולש' הזה".
את ההגנה הזו הקנו בזמנו בג"ץ והיועץ המשפטי מיכאל בן־יאיר לח"כ בנימין נתניהו ש"גלש" לציטוט ממסמך מסווג, מסמך שטאובר, כדי להגן על עצמו, בדיון בכנסת, מאשמה שטפל עליו שר החוץ שמעון פרס. מטרת גוטליב היום היא להרחיב את החסינות גם לחשיפה מתוכננת ולא אקראית של סודות מדינה. והסיבה שעלתה היא לא פחות ממדהימה: להביא לעם את האמת בנוגע למה שקרה ב־7 באוקטובר.
גוטליב רוצה לחשוף את ה"אמת" על מה שקרה ב־7 באוקטובר
וזה מחזיר אותנו למניעים האמיתיים של הצעת החוק. הראשון, בלימת ההתנכלות לחברי הכנסת הנרדפים מהימין. הדוגמה שחזרה על עצמה היא של ח"כ צבי פוגל מעוצמה יהודית, שזומן לחקירה על קריאתו "למחוק את חווארה". התיק נגדו נסגר, אבל גוטליב וראש הוועדה ח"כ אופיר כץ חזרו והדגישו את זימונו לחקירה על אמירה אקראית וחד־פעמית ש"גלשה" לו. יש להניח שפוגל נחקר גם מהשיקול של המשפט הבינלאומי וההוכחה שישראל מטפלת בקריאות פוליטיקאים לג'נוסייד.
המניע השני התברר לקראת סוף הדיון. "אתם מנסים להפריע לחברי הכנסת למלא את תפקידם לחשוף את האמת מי הסתיר מידע מראש הממשלה ומי אחראי לטבח ב־7 באוקטובר", הטיחה גוטליב בסומפולינסקי. "אתם מזמנים לחקירה על עבירות שבמובהק הן במילוי התפקיד. המדינה יודעת להעביר מסרים כשהיא רוצה, כמו במעצר של הנגד. אינני סומכת עליכם עוד".
מחלוקת נוספת היא עצם הזימון לחקירה שדרושה לבירור העובדות לפני המסקנה המשפטית - מילוי תפקיד, כן או לא. נניח שנטען נגד חבר כנסת שהצית אש כדי לחסום כביש במהלך הפגנה. "אתם תבדקו את העובדות?", שאלה סומפולינסקי. "זו הבדיקה הבסיסית שעושים ברשויות האכיפה". לפי גוטליב, ואת זה היא גם מקיימת ולא רק דורשת, ח"כ לא יתייצב לחקירה לאחר שהחליט עבור עצמו שפעל במסגרת מילוי תפקידו. החסינות שהיא תובעת בחוק עטופה בכמה שכבות מגן: גם לא להיחקר, וגם להסתתר מאחורי חומת הגנה של 90 ח"כים. זה מספר שכמעט בלתי אפשרי להגיע אליו.
רוב גדול בכנסת יוכל להציל ח"כ גם מתביעה אזרחית
וזה מוביל לשכבת מגן נוספת, אבסורדית לא פחות מקודמותיה: גם בתביעה אזרחית יוכל ח"כ להסתתר מאחורי רוב מסיבי, שמספרו עדיין לא ברור. נניח ששיפוצניק ירצה לתבוע ח"כ על מחלוקת כספית ביניהם; נניח שאשת ח"כ תרצה לתבוע אותו במהלך סכסוך גירושין; נניח ששכן ירצה לתבוע במסגרת סכסוך. לפי גוטליב, יצטרכו השיפוצניק, האשה והשכן להגיע לכנסת ולקושש תמיכה של 70, 80 או 90 ח"כים.
"קשה להביא למליאה מספר כזה, רעיונית וגם מעשית", אמרה אסטרחן והזכירה נקודה חשובה: חוק החסינות נועד במקורו להגן על ח"כים מהשוליים האידיאולוגיים הקשים, ובעברית פשוטה: ערבים; כאלה שגם הקואליציה והאופוזיציה ישמחו לשתף נגדם פעולה ולהרחיקם מהזירה הפוליטית. והנה, הצעת החוק גוזלת את הגנת הרש הזו ומעבירה אותה לחברי הכנסת של השלטון. גוטליב חזרה והדגישה שהחוק שלה לא יחול עליה ועל העבירה שבה היא חשודה, אבל הבושה אבדה כליל: חברי כנסת מחוקקים חוקים כדי לטהר ולנקות את בעיותיהם האישיות.
