עשרות פרופסורים עתרו נגד שינוי שיטת הבחירה של נציב התלונות על השופטים: "פוליטיזציה פסולה"
42 פרופסורים מובילים, ביניהם דן שכטמן, אהרון צ'חנובר, אבישי ברוורמן ורבקה כרמי, דורשים מבג"ץ לבטל את החוק שיעניק לקואליציה רוב בבחירת הנציב: "מעורר חשש כבד לפגיעה באי תלותם של גורמים שיפוטיים". לדבריהם, החוק "נחקק מתוך אינטרסים פסולים ונקודתיים והליך חקיקתו היה פגום"
42 פרופסורים מובילים החברים במטה מאבק האקדמיה, ובהם שני חתני פרס נובל ו-18 נשיאים לשעבר של אוניברסיטאות, הגישו היום (ג') עתירה לבג"ץ בה הם דורשים ממנו לבטל את התיקון לחוק שעבר בשבוע שעבר בקריאה שנייה ושלישית בכנסת לשינוי אופן הבחירה בנציב תלונות הציבור על שופטים.
החוק קובע כי במקום הסכמה על זהות הנציב בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון שתובא לאישור הוועדה לבחירת שופטים, תוקם ועדה בת 7 חברים שתבחר את הנציב. הבעיה: לקואליציה צפוי רוב של 4 מתוך 7 בוועדה, מאחר שלצד שלושה נציגי קואליציה יכהן בה גם דיין בדימוס שייבחר על ידי שני הרבנים הראשיים. אלה, כידוע, הם נציגיהם הנבחרים של המפלגות החרדיות המרכיבות כיום את הקואליציה.
בין העותרים ניתן למצוא את פרופ' איתי אטר, ממובילי מטה המאבק, חתני פרס הנובל פרופ' אהרון צ'חנובר ופרופ' דן שכטמן, ושורה של פרופסורים מכובדים רבים נוספים, ביניהם אבישי ברוורמן, דוד הראל, רבקה כרמי, חגית מסר ירון, חיים בן שחר, יוסי קלפטר, יצחק אפלויג, מנחם בן ששון, מנחם מגידור, רפי מלניק, דניאל זייפמן, זאב תדמור, חנוך גוטפרוינד ואחרים.
בעתירה הם מבקשים מבג"ץ להוציא צו על תנאי שיורה לכנסת, לוועדת החוקה, לשר המשפטים יריב לוין וליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה (שהתנגדה לחוק בעת הליכי החקיקה בוועדת החוקה) להתייצב ולנמק מדוע לא לבטל את התיקון לחוק, שלטענתם "הוא צעד נוסף בשרשרת ארוכה של צעדים שננקטו על ידי ממשלת ישראל ועל ידי הכנסת המצויה בשליטתה, על מנת לפגוע במערכת המשפט, ובפרט בעיקרון היסוד בדבר אי התלות השיפוטית, אשר עומדת בתשתית פעילותם של בתי המשפט במדינת ישראל".
מטה מאבק האקדמיה, באמצעות עורכי הדין רן שפרינצק, אביטל ביסמוט שרמן וירדן שוחט ממשרד ארדינסט, בן נתן, טולדאנו ושות', כותבים בעתירה כי "התיקון יוביל לפוליטיזציה פסולה של מוסד נציבות תלונות הציבור על שופטים, תוך דחיקת שיקולים מקצועיים לקרן זווית". זאת, משום שהוא "מבטיח שליטה אוטומטית לממשלה והקואליציה, בפרט אלו הנוכחיות, בבחירת הנציב".
הם מסבירים כי נוכח שיקול הדעת הרחב שמוקנה לנציב והסמכויות הפוגעניות שהוא מחזיק בידיו - למשל הסמכות שלו להמליץ על הגשת קובלנה נגד שופט ואף על הדחתו - "התיקון מעורר חשש כבד לפגיעה באי תלותם של גורמים שיפוטיים בערכאות השונות במדינת ישראל, הכפופות כולן לביקורת הנציב".
בין השאר בעתירה מועלה החשש להתנכלות לשופטים על ידי הנציב, וזאת על רקע פוליטי על בסיס פסיקות לא פופלריות שמגנות, למשל, על זכויות מיעוטים, אסירים ועצירים, נשים, להטב"ים, פליטים ועוד. לכן, נטען, שינוי מנגנון הבחירה בנציב עלול להשפיע בסופו של דבר על הציבור, ובפרט "הפגיעה תהא חמורה כלפי אלו שנזקקים למערכת המשפט יותר מכל - המיעוטים החברתיים והפוליטיים בישראל, שאינם מיוצגים כהלכה במוקדי הכוח במדינה".
בין השאר נטען בעתירה כי הדבר יוביל ל"פגיעה חמורה בעיקרון הפרדת הרשויות ובמערכי האיזונים והבלמים החלשים גם כך במדינת ישראל - תוך רמיסת הרשות השופטת, הבלם היחיד שביכולתו לרסן את כוחה של הרשות המבצעת" - טענות דומות לביקורת שהשמיעה במהלך הדיונים בוועדת החוקה המשנה ליועמ"שית עו"ד אביטל סומפולינסקי.
בעתירה נטען שהחוק נחקק "לתכלית פסולה", משום שכל מטרתו היא ליטול אתל סמכויות הוועדה לבחירת שופטים, המשמשת בטרם התיקון גם כוועדה לבחירת הנציב "ולהעבירן לדרג הפוליטי, אך ורק משום שהרכב הוועדה הוא לצנינים בעיני הממשלה ומקדמי התיקון".
לטענת העותרים, מדובר ב"שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק". לדבריהם, התיקון לחוק "נחקק מתוך אינטרסים פסולים ונקודתיים, הליך חקיקתו היה פגום, ונעשה בניגוד מוחלט לעקרונות שנקבעו בפסיקה לשם כך".
לגבי הבחירה בדיין בדימוס כאחד הנציגים טוענים העותרים שהדבר מסב פגיעה בזכות לשיוויון של "לא יהודים, נשים וחילונים". לטענתם, "הצבת דיין בדימוס בוועדה מהווה גם העדפה צורמת למגזר מסוים במדינה, המקבל 'ייצוג' מובטח משלו בוועדה, באופן המעמיק עוד יותר את הפגיעה בשיוויון". לטענת העותרים, הפגיעה הזו לא צולחת את פסקת ההגבלה המופיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן דינה להתבטל.
