מהפכת ה-40% - כך משנה הרגולציה האירופית את פני הדירקטוריונים
מהפכת ה-40% - כך משנה הרגולציה האירופית את פני הדירקטוריונים
בשבועות האחרונים אנו עדים לתמונת מצב מעניינת בנורבגיה, שם אלפי חברות נאבקות להתאים את עצמן לדרישות החוק בנוגע לייצוג מגדרי בדירקטוריונים. המציאות הזו מהווה תמרור אזהרה למה שצפוי להתרחש ברחבי אירופה בשנתיים הקרובות, ומספקת תובנות חשובות גם עבור השוק הישראלי.
הדירקטיבה האירופית החדשה, הדורשת מינימום של 40% נשים בקרב הדירקטורים שאינם מנהלים (או 33% מכלל הדירקטוריון) עד יוני 2026, לא צצה יש מאין. היא נולדה מתוך תובנה ברורה: מדינות שהטילו רגולציה מחייבת בנושא, כמו צרפת, איטליה ודנמרק, מציגות תוצאות מרשימות עם ייצוג נשי של 45%, 40% ו-38% בהתאמה. לעומתן, מדינות ללא רגולציה מחייבת מפגרות משמעותית מאחור.
אך השאלה המתבקשת היא - האם באמת נדרשת התערבות רגולטורית בנושא? התשובה לטעמי היא חד-משמעית: כן. מחקר של מקינזי מספק תימוכין כלכליים ברורים: חברות המובילות בגיוון מגדרי נהנות מסיכוי גבוה ב-25% להשיג תשואה מעל הממוצע. הסיבה פשוטה - דירקטוריון מגוון מביא למגוון דעות רחב יותר, ובעולם שבו 51% מהצרכנים הן נשים, זהו יתרון תחרותי משמעותי.
המצב בישראל מדגים היטב את הצורך ברגולציה. עם ממוצע של 29.6% נשים בדירקטוריונים בחברות תל אביב 125, אנחנו עדיין רחוקים מהיעד. יתרה מכך, המספרים האבסולוטיים מטרידים אף יותר: ממוצע של 1.9 דירקטוריות בלבד מתוך דירקטוריון של כמעט 7 חברים. מחקרים מראים שנוכחות של דירקטורית בודדת אינה מספיקה ליצירת השפעה משמעותית.
הניסיון האירופי מלמד אותנו שיש שתי דרכים מרכזיות להניע שינוי: רגולציה ממשלתית ולחץ מצד הגופים המוסדיים. בעוד שהגישה הוולונטרית, המניחה שחברות יאמצו שינויים מועילים מיוזמתן, הוכיחה את מגבלותיה, רגולציה מחייבת מייצרת תוצאות מוחשיות.
המסקנה ברורה: בעולם העסקי של היום, שוויון מגדרי אינו רק סוגיה של צדק חברתי, אלא גם של יעילות כלכלית. הניסיון האירופי מוכיח שרגולציה היא הכלי האפקטיבי ביותר להשגת שינוי מהותי. השאלה אינה האם נדרשת התערבות רגולטורית, אלא מתי ישראל תצטרף למגמה העולמית ותאמץ סטנדרטים דומים.
נגה לבציון נדן מנכ"לית שותפה בבית ההשקעות ווליו בריבוע
