המרוץ של המפלגות החרדיות: הכנסת כספים קואליציוניים לבסיס התקציב
איך לחלק 5 מיליארד שקל ולגרום שכמה שיותר מהם לא יסומנו ככספים קואליציוניים? איך יחמקו סעיפים עלומים מעין הביקורת ויזכו לחיי נצח? זוהי המשימה שעומדת בפני הקואליציה, ובעיקר בפני המפלגות החרדיות שמתכוננות לתרחיש שבו לא יהיו חלק מהממשלה
היום אמורות לעלות לאישור הממשלה שתי החלטות הנוגעות לכספים הקואליציוניים. האחת, נוגעת לחלוקת הכספים - כבר לפני כארבעה חודשים החליטה הממשלה כי ב־2025 יהיו כ־5 מיליארד שקל שמוגדרים כספים קואליציוניים, וכעת היא מתכננת להעביר החלטה המפרטת את ייעודם.
בהחלטה ניתן למצוא, כמובן, את תקציב הישיבות בהיקף של 1.33 מיליארד שקל, ותקציבים רבים שמיועדים לחינוך החרדי על כל גווניו הלא־ממלכתיים: 33 מיליון שקל ללימודי הנדסאות בסמינרים, 35 מיליון שקל למבנים בחינוך העצמאי, 28 מיליון שקל למניעת נשירה בישיבות, 50 מיליון שקל להגדלת הסבסוד לצהרונים של מוסדות ופטור ולשעות טיפוח, 70 מיליון שקל לתרבות יהודית חרדית, 60 מיליון שקל לתלמידים של ישיבות בחו"ל, 6.2 מיליון שקל לגופי תיאום וקישור חרדים מול הצבא.
בנוסף, אפשר למצוא תקציב של 50 מיליון שקל לרשות לזהות לאומית יהודית, ותקציבים רבים למערכת החינוך הציונית דתית ולחיזוק ההתנחלויות - 54 מיליון שקל למענה תקציבי למאפיינים הייחודים של החמ"ד - חינוך ממלכתי דתי, 11 מיליון שקל לישיבות הסדר, 19 מיליון שקל לישיבות מעודדות שירות, 16.5 מיליון שקל למדרשות ליהדות, 80 מיליון שקל לרשויות יו"ש וסיוע לשמירה על שטחי C. בתוך ה־5 מיליארד שקל הללו, נכללים גם כספים "אוניברסליים" יותר, כמו 70 מיליון שקל לתנועות נוער, ו־277 מיליון שקל לקידום ביטחון תזונתי.
מה נחשב קואליציוני?
הכספים הללו מוגדרים כקואליציוניים מכיוון שהם תוצאה של הסכמים פוליטיים. המשמעות של הגדרתם ככספים קואליציוניים היא שיש זהירות יתירה בהתנהלות סביב התקציבים הללו. יש להפריד את הדיון בתקציבים הללו מהדיונים המקצועיים, ומי שמפיק תועלת ישירה או עקיפה מההסכמים הללו לא יכול להיות נוכח בעת החתימה על ההסכם. כמו כן, הכספים לא יופנו לתקנה תקציבית נפרדת, יש מגבלות קשות על היכולת להקצות כסף קואליציוני למטרה שמאחוריה רק גוף אחד או גופים בודדים. גוף שמקבל כסף קואליציוני צפוי להידרש לחתום שאין שום התחייבות נסתרת כלפי הגורם הפוליטי או המפלגה שאירגנה את הכסף. ובעיקר, יש צורך בבדיקה פרטנית ובחוות דעת משפטית על כל כסף קואליציוני.
כל המגבלות הללו מביאות גם לכך שהכספים הקואליציוניים מסומנים ובולטים לעין הציבורית, הם גוררים ביקורת תקשורתית רבה, ויש לחץ מתמיד לצמצם אותם, בוודאי בזמני משבר כלכלי. לכן יש אינטרס לשחקנים רבים לשנות את ההגדרה של כספים מסוימים לכספים לא קואליציונים, ולזה נוגעת החלטת הממשלה השנייה שתעלה היום, החלטה זו מבקשת לצמצם את ההגדרה של כספים קואלציוניים.
מי שטען באופן עקבי כי ההגדרה של כספים קואליציוניים רחבה מדי הוא שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. עמדתו של סמוטריץ' קיבלה תמיכה בנייר עמדה מנומק שכתב המשנה ליועמ"ש לשעבר עו"ד רז נזרי שנשכר על ידי המכינות הקדם־צבאיות, תנועות הנוער, הגרעינים המשימתיים ורשתות החמ"ד, וביקש כי כל התקציבים של הגופים הללו לא ייחשבו כקואליציוניים. נזרי הציע מבחנים עיקריים לסיווג כספים כקואליציונים. האם הכסף הגיע כתוצאה מסיכום פוליטי או מקצועי? האם הוא זמני או קבוע? ובפרט, האם הוא הוקצה בזמן של חילופי שלטון? האם השירות המתוקצב חיוני?
המבחנים של נזרי לא התקבלו, אבל חוות הדעת שלו היכתה גלים במסדרונות הממשלה, והיועצת המשפטית לממשלה הכריעה כי כל כסף קואליציוני שניתן במשך עשור ברציפות (מאז 2015), והוא ניתן גם בזמן של חילופי השלטון, הרי שהסכום המינימלי מאותה הקצאה לא ייחשב ככסף קואליציוני. כך לדוגמה, 1.6 מיליון שקל מתוך התקציב לתחזוקת מנהרות הכותל לא ייחשב כקואליציוני, אבל 8 מיליון שקל ייחשבו כקואליציוני. ההיגיון מאחורי ההכרעה הזו הוא שכסף שניתן ברצף, כולל בזמן חילופי שלטון, קשה להגדירו כתוצאה של הסכם פוליטי, הוא נובע מאיזשהו צורך שעולה מהשטח והממשלה מחליטה לממן אותו באופן המשכי.
החלטת הממשלה השנייה שתעלה היום בעצם מבקשת לגרוע מהכספים הקואליציוניים כמה מאות מיליוני שקלים בטענה הזו. אולם ההחרגה איננה אוטומטית, הייעוץ המשפטי מדגיש כי לא מספיק שהכסף ניתן ברציפות במשך 10 שנים, אלא יש צורך לוודא כי "אין בכספים קשיים מקצועיים או משפטיים אחרים".
כמה בדיוק ייגרע? לפי הטיוטה שבידי כלכליסט, 322 מיליוני שקל לא יסווגו יותר כקואליציוניים בהם כ־48 מיליוני שקל לתרבות יהודית, 37 מיליו שקל למענקי פיתוח לרשויות מקומיות, 36 מיליון שקל לחטיבה להתיישבות, ו־20 מיליון שקל לתגבור חינוך חרדי במוסדות הפטור. חשוב לציין כי הבחירה של הייעוץ המשפטי ללכת על הפרמטר של רציפות של 10 שנים מביאה לכך כי דווקא תקציבים שנחשבים אוניברסליים יותר, כמו תנועות נוער, סיוע לארגוני חירום, ימשיכו להיות מסווגים כקואליציוניים.
לספק את הסחורה לחרדים
מכל מקום, בכלי התקשורת פורסם במוצאי שבת מכתבו של גולדקנופף ובו הוא מתרעם על כך שהכספים הקואליציוניים שהובטחו לו לא נכללים בהחלטה, אבל לא רבים שמו לב כי הביקורת של גולדקנופף נוגעת לכך שהוא רוצה שהכספים ייכנסו לבסיס התקציב. כלומר, גולדקנופף לא עסוק בלדאוג להקצאת התקציב לשנת 2025, זה הוא כבר מסודר, הוא רוצה שהכסף ייכנס לבסיס, כלומר, שהכספים הקואליציוניים יוקצו באופן קבוע וכחלק מכלל תקציב המדינה. גולדקנופף, ולמעשה כלל ראשי הסיעות החרדיות, לא נלחמים על התקציב שלהם ל־2025, אלא הם נלחמים על עתידם, על כך שהכספים הפוליטיים שלהם יובטחו להם גם בשנים הבאות, גם אם לא יהיו בקואליציה. הדאגה של ראשי המפלגות החרדיות היא גם למעמדם הפוליטי האישי בתוך הרחוב החרדי, אם הם יצליחו להגדיר את הכספים הקואלציוניים כלא־קואלציוניים, ולטעון שהם הכניסו את הכספים ל"בסיס התקציב" זה יהיה הישג פוליטי שהם יוכלו למכור לציבור החרדי שחש כי מנהיגיו הפוליטיים לא סיפקו את הסחורה.
במקרה של הכספים החרדיים, זה הופך לאירוני במיוחד כי הדאגה של הפוליטיקאים החרדים לעתידם ולשימור מבנה הכוח הנוכחיים בחברה החרדית גם בעתיד, פוגעת במידה רבה בעתידם של הצעירים החרדים ובעתידה של כלכלת ישראל. חלק משמעותי מהתקציבים הקואליציוניים ואופן הקצאתם של החרדים מקטין את התמריץ לרכישת השכלה ולהשתלבות בשוק העבודה. במילים אחרות: מבחינה כלכלית, השאלה המעניינת מעולם לא היתה האם כסף הוא קואליציוני או לא, אלא האם כסף הוא "נוגד צמיחה" או "תומך צמיחה", ואת המציאות הכלכלית אי אפשר לטשטש באמצעות לחץ פוליטי.
כדאי להדגיש, מבחינה טכנית, העובדה שכסף מסוים לא מוגדר כ"קואליציוני" לא הופכת אותו לכסף קבוע בבסיס התקציב. עקרונית, כל ממשלה יכולה להחליט מחדש האם היא מעוניינת להקצות כל סעיף בתקציב או לא. אבל ברגע שכסף מסוים לא מוגדר כ"קואליציוני", הוא אבוד בתוך מאות המיליארדים של התקציב, אין עין משפטית בוחנית, אין עין פרלמנטרית בוחנת, ובעיקר אין עין ציבורית ותקשורתית בוחנת.
