בעקבות שימוש בבינה מלאכותית: בית המשפט דחה עתירה שנשענה על פסקי דין דמיוניים
פסק דין של בית המשפט העליון מדגיש את אחריותם המקצועית של עורכי הדין בשימוש בבינה מלאכותית. למרות יתרונותיה הפוטנציאליים, הטכנולוגיה עשויה להוביל להטעיית בתי המשפט והצגת מידע כוזב, כפי שקרה בעתירה שהוגשה בעזרת כלי בינה מלאכותית
הבינה המלאכותית מגיעה לבית המשפט העליון: במסגרת עתירה שהוגשה לבית המשפט העליון עורכת הדין שייצגה את האישה שעתרה הסתמכה על כלי בינה מלאכותית והפנתה את בית המשפט לפסקי דין "שלא היו ולא נבראו". מפסק הדין של בית המשפט העליון עולה כי הטיעון המשפטי שהוצג בעתירה נסמך בעיקרו על פסקי דין וציטוטים מתוך פסקי דין שלא קיימים. זאת, כתוצאה מהסתמכותה של עורכת הדין על מידע שסופק לה על-ידי "אתר שהומלץ לה ע"י קולגות", מידע שהוטעתה לחשוב כי הוא אמת מבלי שווידאה את נכונותו.
שופטת בית המשפט העליון גילה כנפי-שטייניץ ציינה בפסק דינה כי "הגם שבאת-כוח העותרת לא ציינה מהו אותו 'אתר' עלום עליו נסמכה בעיניים עצומות – ההפניות לפסקי דין שאינם קיימים; אזכורים נעדרי התאמה פנימית; וציטוטים שלא היו ולא נבראו, מלמדים בסבירות גבוהה שנעשה על-ידי באת כוח העותרת שימוש באתר מבוסס בינה מלאכותית".
השופטת דחתה את העתירה לאחר שדנה בה לגופה על מנת שלא לקפח את האישה וקבעה כי "דומה שפלט "ההזיה" שקיבלה (הכוונה לעורכת הדין-ל.ד) נחזה בעיניה כה אמין, עד כי לא טרחה לבדוק את אמיתות תוכנו. כאן המקום לציין, כי אין זה המקרה הראשון בו הוגשו לבתי משפט כתבי בית-דין הכוללים אסמכתאות משפטיות בדויות מעשה הזיות בינה מלאכותית".
פסק הדין של העליון עסק בעתירה שהגישה אישה המכוונת נגד פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים. האישה והגרוש שלה הם בני העדה המוסלמית. לאחר שיחסיהם של השניים עלו על שרטון, הם פנו יחדיו לעורך דין ובהתאם לעצתו ניסחו הסכם גירושין קצר, עליו בסופו של דבר חתמו. במוקד ההליכים עמדה בקשת האישה לבטל סעיף בהסכם הגירושין אשר נחתם בינה לבין הגרוש שלה ואושר בפסק דינו של בית הדין השרעי. למעשה טענה האישה כי נודע לה כי חתמה על ויתור על כל זכויותיה שבדין האזרחי וכי תניית הוויתור הוכנסה להסכם לאחר שגובשו ההסכמות בין בני הזוג, ללא ידיעתה והסכמתה. כאמור, השופטת דנה בעתירה על מנת שלא לקפח את האישה למרות התנהלות עורכת דינה וקבעה כי לאחר עיון, "דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילת התערבות בפסקי דינם של בתי הדין השרעיים".
השופטת התייחסה בפסק הדין גם לבינה המלאכותית וקבעה כי "לעת הזו יש להדגיש כי שימוש שעושים עורכי דין בכלי בינה מלאכותית, אין משמעו כי הם יכולים להתפרק מאחריותם ומשיקול דעתם המקצועי. חובותיהם המקצועיות של עורכי דין דורשות לעשות בטכנולוגיה זו שימוש אחראי, זהיר וביקורתי, להבין לעומקן את יכולותיה ומגבלותיה, ולהתעדכן מעת לעת בכל הנוגע לחולשותיה וחוזקותיה. בפרט, אין הם רשאים להגיש לבית המשפט כתבי בית-דין שלא נבדקה אמינותם ודיוקם בדוק היטב, שלא לומר כתבי בית דין מוטעים ומטעים, תוך הסתמכות עיוורת על הכלים האמורים".
השופטת ציינה כי את התועלות הפוטנציאליות העצומות הטמונות בכלי הבינה המלאכותית להתפתחות האנושית, ניתן רק לשער." אך ככל טכנולוגיה – גם בזו קיימים חסרונות וסיכונים, מהם כאלה המציבים אתגרים חדשים לעולם המשפט. אחד מאתגרים אלה הוא החשש לזליגת מידע שהוזן לתוך מערכת בינה מלאכותית... אתגר אחר, שכבר התעורר לא אחת בערכאות הדיוניות, נוגע לשאלת קבילותן של ראיות שנוצרו על-ידי מערכת בינה מלאכותית, לנוכח הקושי לבסס את מהימנותן, וחוסר היכולת להעמיד את יוצריהן לחקירה נגדית... אתגר נוסף, שדומה שהוא הרלוונטי לענייננו, משתקף מן התופעה המכונה הזיות הבינה המלאכותית. כינוי זה מתאר, בהשאלה מן הפסיכולוגיה, תופעה בה מערכת בינה מלאכותית 'הוזה'; דהיינו, יוצרת תוכן המכיל מידע כוזב או מטעה המוצג כעובדה".
עוד קבעה השופטת כי "עורך דין המגיש כתב בית-דין שתוכנו בדוי, תוך שהוא נסמך על אסמכתאות שאינן קיימות, מועל בחובותיו, כלפי בעל הדין אותו הוא מייצג; כלפי בית המשפט; כלפי הצד שכנגד; וכלפי מקצוע עריכת הדין".
השופטת קבעה כי בארגז הכלים השיפוטי מצויים כלים משפטיים ההולמים התמודדות עם כתב בית-דין מטעה. אולם במקרה הנוכחי קבעה כי "משמדובר במקרה ראשון מסוגו שהובא לפתחו של בית משפט זה, והרבה לפנים משורת הדין, לא מצאתי לעשות שימוש באיזה מבין כלים אלה. ואולם, מן הראוי כי במקרים עתידיים דומים, ובתנאים ההולמים זאת, יעשו בתי משפט שימוש בסמכויות הנתונות להם בכדי לשמור על טוהר ההליך המשפטי ותקינותו. אין זו זכות אלא חובה".
לסיום , קבעה השופטת כי "יובהר – אין בחומרת המעשה שלפנינו, ובחששות שהוא מעורר, כדי להעיב על שימושים ראויים שניתן לעשות בכלי בינה מלאכותית. אל לנו לשפוך את התינוק עם המים...בכלי הבינה המלאכותית טמון פוטנציאל רב לשיפור מרחיק לכת של המלאכה המשפטית; הגברת הגישה לערכאות והנגשת הדין; העמקת המחקר המשפטי ושיפור כתבי הטענות; ייעול ההליכים וקיצור משך ההתדיינות; השגת פשרות; והפחתת העומס על מערכת המשפט. אין זה ראוי כי מפני החששות המובנים נחמיץ תועלות אלו", קבעה.
עו"ד אריאל דובינסקי המתמחה בדיני קניין רוחני ובינה מלאכותית שלא ייצג בתיק מסביר כי "פסק הדין מהווה נקודת ציון חשובה בהתמודדות מערכת המשפט עם אתגרי הבינה המלאכותית. בית המשפט העליון מדגיש שהשימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים אינו פוטר עורכי דין מאחריותם המקצועית ומחובת הזהירות המוגברת - הן כלפי בית המשפט והן כלפי לקוחותיהם. בעוד שבינה מלאכותית יכולה לסייע בעבודה המשפטית, היא אינה תחליף לשיקול הדעת המקצועי ולחובת הבדיקה היסודית של כל טענה המוגשת לבית המשפט. מומלץ לעורכי דין לאמץ גישה זהירה ומבוקרת בשימוש בכלים אלה, תוך הקפדה על אימות ובקרת איכות של התוצרים המתקבלים מהם".
