עמדות נטושות, פרצות בגדר: פורסמו תחקירי צה"ל על בסיס נחל עוז והטבח בקיבוץ כפר עזה
סדר הכוחות דולל, השריונרים לא היו בכוננות והמקלעים ננעלו במחסן. חוברת שנמצאה חשפה שחמאס ידע כל פרט על בסיס נחל עוז, מה שהקל על 250 מחבלי נוחבה לכבוש אותו ולעשות בו כבשלהם. בנחל עוז נפלו 53 חיילים ועשרה נחטפו. לגבי כפר עזה, תחקיר צה"ל מעלה כי בצהרי 7/10 היו בקיבוץ כבר מאות לוחמים, לצד מג"דים, מח"טים ושני מפקדי אוגדות - ואיש לא השיג שליטה על התופת
בסיס צבאי גדול שנמצא 850 מטר מהגבול עם רצועת עזה לא תורגל למתקפה עליו; לוחמי שריון התבקשו לא להיות בכוננות לטנקים שלהם; עמדות הגנה מול שג'עאיה היו ריקות, וחייל אחד בלבד, בש.ג, שמר על הבסיס כולו - אלו חלק מתנאי הפתיחה הנוראיים שתרמו לקריסה המהירה של בסיס נחל עוז שספג מכה אנושה וטראומטית בבוקר 7 באוקטובר. תחקיר הקרב המתפרסם היום (שני) חושף שרשרת של נורמות צבאיות רקובות שהתקבעו בצה"ל בעשור האחרון, ואותן, מתברר, ידע חמאס לנצל עד תום.
במודיעין שנאסף מרצועת עזה במהלך המלחמה נחשפה חוברת פקודת המתקפה של חמאס על בסיס נחל עוז. לפי בכירים בצה"ל, היא לא מביישת תיק מבצע של יחידת עילית בצבא ופורטו בה כל החולשות והמאפיינים של הבסיס: הפרצות בגדר שדרכן חדרו בגל הראשון 60 מחבלי נוחבה שבפועל הכריעו את המקום תוך חצי שעה; החורים בחומה המערבית ששימשו כחרכי ירי למחבלים לירות אש צולבת על החיילים שבפנים; נוהל צה"לי מופקר שאישר הפחתה של כמחצית מהכוח הלוחם בסופי שבוע כדי שהחיילים ייהנו מחופשה בבית; מיקומים מדויקים של כל חדר, חמ"ל, משרד ומבנה בין כתלי המחנה; חיי השגרה בתוכו; מספר כלי הנשק; מיקום מדויק של המיגוניות ועוד ועוד.
חמאס ידע שיהיה קל יחסית לחדור לבסיס. עמדות השמירה ההיקפיות שלו לא היו רק ריקות ונטולות מקלעים (שהיו נעולים במחסנים), אלא גם שאין בו תעלות ומכשולים משמעותיים. התחקיר מעלה שלא נוהלה שום שגרה צבאית בבסיס שהכיל כמה יחידות, כל אחת בפינה אחרת: לא מסדרים, לא טקסים, לא תדריך מוצב יומי ועוד. לפי עדויות שונות, חמאס אפילו בנה מודל של נחל עוז בשטח עזה כדי להתאמן על כיבושו, מתוך הבנה שאם יפיל אותו ואת ארבעת הבסיסים הגדודיים והחטיבתיים הנוספים שבעוטף, הדרך למסעות הרצח והחטיפה ביישובי הדרום תהיה קלה ומהירה, כפי שאכן קרה.
התוצאה הייתה שבבסיס נחל עוז נפלו 53 חיילים: 22 מהם תומכי לחימה ובהם 16 תצפיתניות, 31 לוחמים ובהם 19 מגולני, ועשרה נחטפו לעזה.
כל שנייה מצולמת, כל זווית מתועדת
התחקיר נערך במשך עשרה חודשים על ידי צוות בראשות אל"מ ע', מפקד חטיבת הצנחנים במילואים 551, שגילה סתירות תמוהות בתחקירי היחידות שפעלו באותה שבת בבסיס, ולכן ארגן את כל הנתונים, ההודעות, הקלטות הקשר ושעות רבות של תיעוד כדי לצאת לדרך ולהגיע לאמת.
חייו של אל"מ ע' היו קלים יחסית, חרף גרסאות שונות מצד העדים ששרדו. היו ברשותו זוויות צילום של כמעט כל רגע בכל מקום בבסיס. הוא קיבל אותן ממצלמות הגו-פרו של מחבלי חמאס, מרחפנים של ארגון הטרור, ממצלמות המשוריינים וממצלמות אבטחה. אחד הסרטים נמשך שעה ו-50 דקות - מהרגע שבו הפעיל המחבל את המצלמה על ראשו ב-6:00 כאשר דרך את נשקו בשטח הכינוס בשכונת שג'עאיה, ועד שסיים את הקרב וחזר לעזה כמו כמחצית מכוחות הנוחבה שפלשו לבסיס.
בצה"ל אמרו שהתחקור היה קשה לאל"מ ע' יותר מכל הקרבות והחוויות שעבר בשייטת 13 שבה שירת ברוב 20 שנותיו בצה"ל, ואף יותר מהרגעים שבהם איבד 20 מלוחמיו לאורך המלחמה. בניגוד למתחקרים אחרים, וברקע אקלים פיקודי לקוי, לשון המעטה, המליץ אל"מ ע' לנקוט צעדים אישיים, ייתכן שגם הדחות, נגד הקצינים הבכירים שעמדו בלב המחדל של הקרב בבסיס נחל עוז.
המלצותיו לא התקבלו עדיין בגלל החלטת הרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי להשאיר את ההחלטות למחליפו אייל זמיר. אפילו מפקד החטיבה הצפונית ב-7 באוקטובר, אל"מ חיים כהן, שהיה אחראי על הניהול המבצעי הקלוקל בבסיס לפני המלחמה, נותר במקומו ורק לאחרונה הודיע כי יסיים את תפקידו.
"את סיפור נפילת בסיס נחל עוז קל לקחת למחדלי הקונספציה ארוכת השנים שחיזקה את חמאס, לכישלון המודיעיני לספק התרעה, למתקפה הגדולה שכללה עוד עשרות מוקדי לחימה, אבל בפועל האירועים שם הרימו מסך על דבר אחר: על התרבות המבצעית שהשתנתה לרעה בשנים האחרונות", אמר גורם בצה"ל.
המטרה של חמאס: כיבוש ב-15 דקות
בבוקר 7 באוקטובר שהו במחנה 162 חיילים – כמחצית מהמספר בימי חול – בהתאם לנוהל שהחל המטכ"ל ליישם לפני חמש שנים במטרה לרצות את החיילים ומתוך הנחה שהמחבלים יפגעו רק בימי חול. 81 מהחיילים היו לוחמים, 91 נשאו נשק והיתר היו תומכי לחימה, בהם התצפיתניות של החטיבה הצפונית, חובשות, נהגים וחיילי לוגיסטיקה וחימוש.
בלילה שקדם לפלישה זוהתה נגיעה כפולה בגדר המערכת, 850 בלבד מהבסיס שנחשב לאחד הצמודים ביותר לגבול. העדכון הועבר ב-4:00 לחטיבה הצפונית ולאוגדה, שמצידן היו עסוקות בהערכות המצב הליליות עקב הסימנים המעידים שצפו מהרצועה. סימנים אלו, כזכור, לא ירדו לגדודי הבט"ש כדי לא לשנות את היערכות של הלוחמים במטרה לא לשרוף מקורות מודיעיניים. הנגיעה בגדר לא פוענחה ולפי צוות התחקור כנראה שגם לא הייתה קשורה לפלישה שעמדה להתחיל. אבל היא כן הובילה למשנה זהירות ולהנחיה לכוחות להתעכב עם סיור הבוקר לשלילת החדירה בגבול.
בתיק המבצעי של חמאס לכיבוש בסיס נחל עוז שאותר בג'באליה נמצאו המקורות שמהם חמאס שאב את המידע על המקום: היו אלה לא רק רחפנים שהעלה לאוויר מעת לעת, אלא גם ממאות תמונות וסרטונים שחיילים העלו לרשתות מתוך הבסיס עצמו, ומפרסומים שיזם צה"ל בתקשורת על שינויים תכופים בתפיסות ההגנה בגזרה.
"חמאס ידע איפה כל מפקד ישן, היכן חדר האוכל, איזה קטע בצירים החקלאיים שמובילים מהגדר לבסיס יכולים לעכב אותו, וקבע בתוכנית שפלוגות הנוחבה שיסתערו על הבסיס חייבות לעשות זאת תוך 15 דקות כתנאי להבטחת כיבושו", נכתב בתחקיר. "חמאס ניתח שיקח 15 דקות לטנק שכן להגיע לנחל עוז בהינתן אירוע. הוא עקב אחר התרגילים כדי לגלות כמה זמן לוקח לכוחות שכנים לתגבר. הוא הבין שהוא חייב לנטרל גם את מוצב פגה הסמוך, כי יש בו עמדת מרגמות של הלוחמים לטובת נחל עוז, וכך באמת עשה בהצלחה".
המחנה חולק מראש וכל מחלקת נוחבה ידעה איזה מתחם היא אחראית לכבוש. 65 מחבלים מהטובים שיש לארגון נכללו בגל הראשון שבין 6:30 ל-7:00. כ-50 אחרים הצטרפו אליהם בגל השני עד 9:00, ועד 10:00 הצטרפו 100 נוספים להשלמת הכיבוש, הרצח והחטיפה. בשיא הפלישה שהו בתוך מחנה נחל עוז, 1,200 מטר בלבד היקפו, כ-250 מחבלים.
מפקד פלוגת הנוחבה נהרג בתחילת הקרבות אבל הכוח שלו המשיך לפי התוכנית. כמחצית מכל המחבלים שפלשו לבסיס חוסלו והיתר הצליחו לחזור לעזה. הכוח החמאסי הגיע מצויד לעילא, ומעבר ליתרון המספרי-אנושי נהנה גם מיכולת קטלנית יותר: בעוד צה"ל לא מצא צורך לחלק ללוחמים בשגרה רימוני רסס או רימונים למטולים, ומקלעים היו נעולים במחסנים, חמאס הגיע עם טילי אר.פי.ג'י רבים, מטעני חבלה מסוגים שונים, קלאצ'ים למכביר ועוד.
חקר התנהלות פלוגת הנוחבה הראשונה שפלשה לבסיס חשפה עוד טפח במחדל המודיעיני. ערב קודם, החל מסביבות השעה 18:00, נדרכה אותה פלוגת נוחבה לקראת מימוש תוכנית הפלישה. תחילה נערכו המפקדים ואז המחבלים עצמם. כל זה קרה בשג'עאיה, מקום שאמור להיות מכוסה גם על ידי גדוד האיסוף הקרבי של אוגדת עזה. איש אבל לא הבחין בהתרחשות קילומטר או שניים מהגבול (פלוגת נוחבה שנייה שפלשה לבסיס הגיעה משכונת אל-פורקאן, בנמצאת מעט עמוק יותר בעיר עזה).
שעה ו-50 דקות ממצלמת נוחבה
התחקיר מצא שהליך כניסת גדוד 13 של גולני לגזרה היה סביר יחסית. ארבעה חודשים לפני הטבח נערך תרגיל חטיבתי שכלל כמה תרחישים, בהם פשיטת פלוגת נוחבה על מוצב פגה הסמוך והתקפה על צוות קרב על ידי רחפן מטיל של חמאס. מה שלא תורגל כלל, גם לא בגדודים קודמים בגזרת נחל עוז, הוא תרחיש של מתקפה על המחנה, אף שכאמור הוא נמצא במרחק 15 דקות ריצה קלה משכונת שג'עאיה העוינת, פחות מקילומטר מהגבול, ובשליטה מלאה מהצד העזתי בגלל הטופוגרפיה של האזור ששמה את הבסיס בנחיתות.
חרף תרחישי פשיטות הנוחבה שבהם דנה אוגדת עזה גם בשנה שקדמה למלחמה, אף אחד לא חשב שיש לתרגל את חיילי נחל עוז. בהתאם, כאמור, על הבסיס שמר חייל אחד בלבד, בש.ג, וכמה חיילים בודדים שמרו על מתחמים פנימיים בבסיס, בעיקר מחשש לגניבות, כולל מתחם שבו בלוני תצפית מקולקלים. כיתת הכוננות שנועדה להגן על הבסיס כולו כללה מפקד כיתה ושלושה חיילים.
חוסר שליטה על הנעשה בבסיס שרר בנחל עוז עוד לפני 7 באוקטובר למרות ביקורות שנערכו בו וכנראה לא סייעו במאום. לצוות של אל"מ ע' לקח ארבעה חודשים שלמים לגבש תמונת שלישותית בסיסית שעסקה במצבת החיילים שהיו בבסיס ב-6:29. עד כדי כך התרופפו הנורמות הבסיסיות במחנה הקדמי והמאוים.
"הבסיס הזה נמצא ממש מול הקיבוץ והאווירה האזרחית השפיעה לרעה", גרסו המתחקרים. "הגדוד של גולני עבד קשה באותה תקופה, אבל מול הפרות סדר שהיו על הגדר. ביום שישי בצהריים (ב-6 באוקטובר, י"ז) הוא נערך לכך שוב על הגבול, תוגבר קצת בצלפים מסיירת הצנחנים ומיחידת הלוט"ר, אבל התקפל חזרה בשעת אחר הצהריים לבסיס כי הגבול היה פתאום שקט וריק באופן חריג".
השינוי לרעה בתרבות המבצעית של צה"ל נמשך בנוהל שמוכר לכל לוחם בצבא עד לפני עשור או שניים בגזרות הגבול: כוננות עם שחר. במסגרתה אמורים כלל הלוחמים להתעורר ולצאת להגן על המוצב או בגזרה, מתוך הבנה שאלו השעות הכי נפיצות, בין חשכת הלילה לדמדומי הזריחה. הנוהל הזה, מתברר, שונה וכווץ כך שרק החפ"קים וכיתת הכוננות עושים זאת עם הסיור הגזרתי.
אחד ממפקדי הפלוגות מגולני, שהמתין ב-5:30 בצומת הבסיס לכוח מהפלוגה שלו שהיה אמור להצטרף לקיום הנוהל, החזיר אותו בזעם לבסיס כי איחר. כוח אחר, קטן אמנם, כלל לא התעורר לפי התחקיר. בשעה 6:29 עם המטח הראשון, צעק מפקד הפלוגה מגולני, רס"ן שילה הר-אבן ז"ל: "זה לא תרגיל. אש עלינו. יירוטים של כיפת ברזל. גשם סגול".
"גשם סגול" הוא אות קריאה לנוהל מבצעי שהחל בשנות צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון, כדי להורות ללוחמים לתפוס עמדות במוצב מתוך הבנה שמבול הפצמ"רים עלול להיות ספתח למתקפה קרקעית. גשם סגול מודל 2023 בצה"ל היה בעיקר התייחסות לצבע אדום. סרטון ממצלמת טלפון נייד של חייל גולני בשעה 6:30 תיעד את הלוחמים מצחקקים בתוך המיגונית באווירה שלווה יחסית. חלקם היו בבגדי שינה ואחד מהם, קצין, עטה וסט על פלג גופו העליון והעירום בזמן שהוא עוקב אחר המתרחש במכשיר הקשר וממתין לחזל"ש. בהמשך היה אותו קצין מגיבורי הקרב הקשה. אף אחד בצה"ל לא לימד את הלוחמים הללו את המשמעות האמיתית של "גשם סגול" ומה צריך לעשות בסיטואציה שכזו.
משלב זה, מציין התחקיר, שמרו התצפיתניות על קור רוח מעורר הערכה, העבירו דיווחים מפורטים ומצילי חיים ברשת הקשר, ולא עצרו גם כאשר הבינו שעשרות המחבלים שזה עתה פוצצו את הגדר בשידור חי לנגד עיניהן דוהרים על טנדרים ואופנועים בדרך לבסיס שלהן.
מסקנות, לקחים והמלצות
מג"ד 13, סא"ל תומר גרינברג ז"ל, שנפל לאחר מכן בקרב בתמרון בעזה, ביצע תרגולים רבים לכוחותיו מנחל עוז, כולל ביום הכיפורים שקדם לטבח, והדגיש בפניהם את החובה להיות מוכנים למתקפת פתע. אבל לכוחות לא בוצע כאמור שום תרגיל שדימה התקפה על הבסיס עצמו, שהיה כאמור לא אורגני, עם כוחות מיחידות שונות שלא הכירו זה את זה, מה שהיה לרועץ בבוקר 7 באוקטובר:
- הכוח מגדוד האיסוף האוגדתי, מהתצפיות ויחידת הבלונים, היה מפוזר מאוד בין הבסיסים באורים, רעים ונחל עוז. הדבר תרם לאובדן השליטה והבלבול המבצעי בזמן אמת.
- אף שחמ"ל התצפיות היה הכי קרוב לשטח אויב, הוא לא הוגדר כיעד להגנה והוכשר רק מול איום הרקטות והפצמ"רים. הוגדר לו רק מטף אם תפרוץ בו שריפה.
- האוגדה לא תרגלה את החטיבה המרחבית, שלא תרגלה את הגדוד של נחל עוז וכן הלאה לתרחיש מתקפה על המוצב.
- אי-איוש העמדות המערביות של המחנה היה כשל אדיר ומסוכן.
- קציני מטה בבסיס ישנו כשהנשק שלהם לא לידם אף שהבסיס נמצא 15 דקות מהשטח העזתי.
לפי סיכום התחקיר:
- הנורמות המבצעיות היו לקויות.
- יש לקבוע מינימום של כוחות במוצב בכל רגע נתון.
- יש להפסיק להשתמש במוצבים כבסיסים רב-יחידתיים.
- האקלים הפיקודי היה לקוי.
הקרב במחנה מבטא כישלון מערכתי חרוץ וכואב שנוגע בנימי ערכי צה"ל. איבדנו עקרונות בסיסיים בהגנה. לצד רגעי גבורה ותושייה עילאיים של לוחמים וקצינים, היו גם חיילים ומפקדים שלא חתרו למגע.
התחקיר לא בדק את אזהרות התצפיתניות במשך הזמן שקדם למלחמה ואת תגובת המפקדים בגזרה אליהן, אבל הן התריעו באופן חד-משמעי ויש לתחקר זאת בנפרד. כמו כן יש לתחקר את הדרך שבה טיפל צה"ל במשפחות השכולות מהבסיס אחרי 7 באוקטובר.
הטבח בקיבוץ כפר עזה, דקה אחר דקה: 700 לוחמים, 7 מפקדים בכירים - וכאוס
מפקדים בכירים רבים - וכאוס שנמשך שעות ארוכות. שאגות לעזרה בשכונה שחצי מתושביה נחטפו או נרצחו - והגעת כוח ראשון רק אחרי שהסתיימו החטיפות. פינוי תושבים פצועים לפתח הקיבוץ - רק כדי שמשם יקחו טרמפים. וגם החלטה שערורייתית אחת, ולא חדשה. תחקיר צה"ל המלא של הטבח בכפר עזה ב-7 באוקטובר חושף את המחדלים באותו בוקר הרה אסון - ובימים שאחריו, בקיבוץ שבו הלחימה הסתיימה שלושה ימים אחר כך.
התחקיר הרשמי שם דגש על אחת ההחלטות הבעייתיות ביותר שהתקבלו בצמרת צה"ל בסוף העשור הקודם - צמצום דרמטי של כוחות במהלך סופי שבוע ובחגים. ההחלטה הזו לא הייתה מוכרת לרוב הציבור, אבל הייתה ידועה היטב לחמאס. ארגון הטרור ניצל אותה עד תום, ולא רק בקיבוץ שבצפון העוטף, ש-64 מתושביו נרצחו, 19 נחטפו לעזה - בהם גלי וזיו ברמן שעדיין בשבי, רבים אחרים נפצעו ורוב שכונותיו נפגעו או נחרבו. 18 לוחמים נהרגו בקרבות הבלימה בקיבוץ. האחרון שבהם, רס"ל במיל' יונה בריף, נפטר מפצעיו בחלוף שנה.
כמחצית מכוחות הבט"ש של גדוד נחל עוז, שהיו אמורים להגן גם קיבוץ כפר עזה הסמוך, היו בבית באותו סוף שבוע של שמחת תורה. התחקיר העלה כי לקח שעתיים שלמות לכוח ראשון מהגדוד הגזרתי (אז גדוד 13 של גולני), שגם כך היה קטנטן ולא רלוונטי אל מול יותר מ-200 מחבלי נוחבה שכבר כבשו את הקיבוץ, להגיע לקיבוץ. זאת, למרות ששלושה קילומטרים בלבד מפרידים בין כפר עזה לבסיס נחל עוז.
כיתת הכוננות לחמה כמעט לבד בשעתיים הראשונות
עד אז, באותן שעתיים של תופת רצחנית, היו אלו 18 חברי כיתת הכוננות היחידים שהגנו בחירוף נפש על כפר עזה. שבעה מהם נהרגו, אחרים המשיכו להילחם גם כאשר נפצעו, ואחרי שאיבדו זמן יקר בגלל הצורך להגיע לנשקייה הנעולה, לאסוף את הרובים שלהם שננעלו בהחלטה צה"לית כדי להימנע מגניבות. את ההחלטה האומללה לשחרר כוחות בסופי שבוע, שנועדה כדי להקל על עומסי הלוחמים, כאילו מחבלים יבחרו לבצע פיגועים רק בימי שלישי ולא בשבתות, ביטל צה"ל מיד לאחר פרוץ המלחמה. אבל זה כבר היה מאוחר מדי, גם ללוחמים.
לצד עוז רוחם של חברי כיתת הכוננות, היו גילויי גבורה רבים אחרים בקיבוץ. באחד מהם, שפורט בתחקיר, תושב כפר עזה נטע אפשטיין (22) ז"ל השליך עצמו על רימון בממ"ד, וכך הציל את חייה של בת זוגו, אירן שביט.
לפי התחקיר, שנערך בפיקודו של מפקד חטיבת מילואים של הצנחנים, שבעצמו השתתף בלחימה בקיבוץ אך בשלב מתקדם והחל ממוצ"ש, המטרה הראשונה של שתי פלוגות הנוחבה שכבשו את כפר עזה הייתה רק לרצוח תושבים, וכמה שיותר. החטיפות החלו רק לאחר השעה 10:00 ונמשכו עד 12:00 לערך. המחבלים הגיעו מגדוד החזית העזתי בשכונת דארג' תופאח הסמוכה, ופלוגת נוחבה נוספת הגיעה מאל-פורקן, שנמצאת מעט יותר בעומק ההרצועה.
ההתארגנות של המפקדים וחלק מהפעילים לפלישה החלה ביום שישי ב-18:30, ולא זוהתה על ידי אף גורם מודיעיני ישראלי – לא ב-8200, לא בשב"כ ולא באוגדת עזה שאחראית על האיסוף בקילומטר-שניים הסמוכים לגבול. המהלך היה מהיר ומסונכרן: עשרות המחבלים מהכוח הראשון כבר היו על הרכבים שלהם בהיכון מול הגבול, סביב 6:00, ממתינים לאור הירוק – גשם מתואם של 960 רקטות ופצמ"רים ששוגרו ב-6:29 לעבר מוצבי צה"ל בעוטף עזה, כדי לשתקם.
פריצה מ-3 מוקדי חדירה - ומהאוויר, במצנחי רחיפה
זה היה האות עבורם להסתער לגדר המערכת, שנפרצה בקטע שמול קיבוץ כפר עזה, בשלושה מוקדי חדירה - ב-6:35, 6:41 ו-6:43. במקביל, הנחית חמאס שישה מחבלי נוחבה ראשונים לתוך הקיבוץ באמצעות בקאים, מצנחי רחיפה, כפי שתיעד באותן דקות ראשונות של הפלישה צלם ynet ותושב הקיבוץ רועי עידן ז"ל, שבתו אביגיל נחטפה לעזה ממש מידיו, וראתה אביו נורה למוות כשניסה להגן עליה. התחקיר העלה כי מחבל אחד בחמאס צעק לה לברוח באותו רגע לשכנים, ובהמשך היא נחטפה לעזה איתם.
השימוש בבקאים היה רק במושב נתיב העשרה עם שלושה כלים אוויריים ובכמות זהה בכפר עזה. הגל הראשון שפלש לקיבוץ וכבש אותו היה בין 6:50 ל-8:00 וכלל כ-80 מחבלים. עוד כ-170 הצטרפו אליהם בשני הגלים הבאים, לפי תכנון, כמעט ללא בוזזים, בניגוד ליישובים ומוצבים אחרים.
לפי סימנים מודיעיניים שונים, חלק גדול מהמחבלים בכפר עזה היו אמורים להגיע לקיבוץ סעד הסמוך, שם המתקפה נבלמה, ולעיר שדרות, אבל נשארו בכפר עזה.
ההנחיה למחבלים: להישאר בכפר עזה, להיערך ללחימה ארוכה
המחבלים שפלשו לכפר עזה למעשה התבצרו בקיבוץ. מפקד גדוד מגבעתי שהגיע לכפר עזה בשעת צהריים הבחין במכשיר מוטורולה ליד גופת אחד המחבלים, ושמע בו את הפקודות שעברו בקשר: "להישאר בקיבוץ, להיערך ללחימה ארוכה".
מחדלי המודיעין הרבים שקדמו ל-7 באוקטובר נמשכו גם באותו היום - ביחידת 8200 לא חשבו להאזין למכשירי הקשר ולטלפונים הניידים של אלפי המחבלים שפלשו לשטח ישראל. על המחבלים היה ציוד לשהייה ארוכה: ערכות מתקדמות לעזרה ראשונה שבהן נעשה שימוש לטפל במחבלים שנפצעו, תחמושת לימים ארוכים של לחימה וציוד רב.
ההרס בכפר עזה היה מהגדולים ביותר ביום הטבח - בשש שכונות מתוך שמונה, ובעיקר בשכונת "דור צעיר". 37 תושבים היו בה באותה השבת - 11 נרצחו ושבעה נחטפו ובהם כאמור גלי וזיו ברמן, שעדיין בשבי. ההתכתבות המצמררת מאותו בוקר של דורון שטיינברכר, ששוחררה לפני חודש וחצי, חשפה את הגיהינום ביום הטבח. בסך הכול, 64 מתוך פחות מאלף תושבי הקיבוץ נרצחו.
250 מחבלים שרצו בתוך הקיבוץ בשיא, לפני הצהריים. חמאס הרבה להשתמש בקיבוץ בניוד מהיר, לא רק טנדרים ואופנועים אלא גם מכוניות פרטיות מעזה, רכבים של תושבים ואפילו אופניים. שתי משפחות מהקיבוץ שהבינו מוקדם את המתרחש הצליחו להיכנס לרכבם ונמלטו.
שבע תקיפות מהאוויר בוצעו על מנת לסייע ישירות לקיבוץ, אבל רק אחת מהן ב-7 באוקטובר, ממסוק קרב ב-8:42 בבוקר, והיתר ביום הלחימה השני. 19 תקיפות אחרות בוצעו בשבת בבוקר עד 12 בצהריים במרחב הקיבוץ, וכנראה שיבשו תנועה של מחבלים נוספים שהיו בדרך אליו.
נצורים בממ"דים, גם ביום השני והשלישי ללחימה
למרות שביום שבת בצהריים כבר היו בקיבוץ שלושה מג"דים, שלושה מח"טים ושני מפקדי אוגדות (אחד מהם, תא"ל ישראל שומר, גר בקיבוץ ונלחם בדקות הראשונות עם סכין בלבד בידיו) מקרב כוחות התגבור שכללו בשיאם יותר מ-1,200 לוחמים מ-24 יחידות שונות, אף מפקד בכיר לא השתלט על האירוע עד מוצאי שבת.
התוצאה: רוב התושבים היו נצורים בממ"דים גם ביום השני והשלישי ללחימה לצד פצועים וגופות, והלחימה הקשה נמשכה גם לתוך היממה השלישית. התושב האחרון נרצח בשבת בשעה 18:00, הלוחם האחרון נפל בקיבוץ ביום שלישי אחר הצהריים. 101 גופות מחבלים אותרו בקיבוץ, רוב הפולשים הספיקו לברוח חזרה לעזה. המחבל האחרון חוסל בכפר עזה ביום שלישי בשעה 17:30.
בחלק של המסקנות בתחקיר צוין כי תודעת המכשול החדש הובילה לתוכנית הגנה חסרה ויצרה פער תודעתי גדול, רב-גזרתי וממושך אצל הכוחות. אלו פעלו ללא פיקוד ושליטה במשך יום שלם, הגיעו ללא ציוד לחימה תואם, ורובם ככולם - גם בערב - פעלו על דעת עצמם וללא הפעלה או שילוח של פיקוד הדרום או המטה הכללי. אובדן השליטה אפשר את החטיפות. עד אמצע הלילה אף כוח לא בודד את האזור שבין הגבול לקיבוץ, כשלושה-ארבעה קילומטרים.
למפקדים לא הייתה תמונת מצב על התושבים הנצורים במשך כחצי יממה עד ששני תושבים הגיעו לחפ"ק בכניסה לקיבוץ שנפתח במוצאי שבת. תושבים, בעיקר כאלה שפונו באיחור, העידו על כוחות רבים שנמצאו מחוץ לקיבוץ ולא נכנסו, אבל לפי התחקיר מעט לוחמים נשארו בחוץ, בעיקר בבוקר. מהבדיקה עלה כי רוב הכוחות שנראו במתחם אלונית לאורך היום היו כוחות מינהלה ועתודה רפואית. התחקיר שיבח את ארגון איחוד הצלה, ששלח אמבולנסים פנימה ואנשיו הצילו חיים רבים. בצה"ל אמרו שבמד"א לא שיתפו פעולה עם המתחקרים.
התחקיר העלה כי כי בחלק מהמקומות יחס כוחות צה"ל לתושבים לא היה ראוי, ותושבים פצועים שחולצו רק לפתח הקיבוץ תפסו טרמפים לבתי החולים, גם במוצאי שבת. גופות התושבים שנרצחו פונו מאוחר, רק ביום שלישי, והתושבים ששרדו את הטבח נאלצו לראות מראות איומים תוך פינוי שהיה לא מאובטח ברובו. קריאות רבות של תחנונים לסיוע מצד התושבים לצה"ל לא קיבלו מענה.
"לא הסברנו טוב ללוחמים לפנות את התושבים, ולכן האשמה אינה על החיילים. בשכונת דור צעיר היו שאגות לעזרה גם בלילה מצד התושבים הנצורים", הודו בצה"ל. "יש צורך בבדיקה גם בתחקור חיצוני לאירועי קיבוץ כפר עזה. בשלב זה אין מסקנות אישיות, חלק מהלקחים עדיין לא הופקו בעוד שאחרים כן".
