פרשנותהמטרה של קרעי: השתקת הביקורת התקשורתית על הממשלה
פרשנות
המטרה של קרעי: השתקת הביקורת התקשורתית על הממשלה
המדינה תמשיך להשקיע מאות מיליוני שקלים בתאגיד ועל התאגיד ייאסר לשדר פרסומות, כך שמאחורי סגירתו לא עומדת דאגה לקופה הציבורית ולמשלם המסים, אלא ניסיון השתקה של התקשורת החופשית. סגירת ערוצי חדשות היא ההיפך מתקשורת חופשית ומ"עידוד מגוון דעות". אז מה כן? פחד מביקורת
לא "חיסכון בכספי ציבור" ולא "גיוון דעות". המתווה שהציג שר התקשורת שלמה קרעי מוכיח את הכוונה האמיתית מאחורי המהלך: השתקת הביקורת על הממשלה ופגיעה בחופש העיתונות.
על אף שהמתווה החדש אמור להיות "מאוזן" יותר והציבור ימשיך להינות מהפקות מקור ישראליות, העובדה שהמדינה תמשיך להשקיע מאות מיליוני שקלים בתאגיד ושעל התאגיד ייאסר לשדר פרסומות מוכיחה שמאחורי סגירת התאגיד לא עומדת דאגה לקופה הציבורית ולמשלם המסים, אלא ניסיון השתקה של התקשורת החופשית.
הניסיון לפגוע בשידור הציבורי מלווה תמיד בסיסמאות פופוליסטיות כמו חיסכון בכספי ציבור וגיוון דעות, אך המתווה של קרעי מוכיח שלא זה המצב במקרה הנוכחי. לפי המתווה, בערוץ הציבורי או בקרן עצמאית שתקום יושקעו 500 מיליון שקל בשנה בהפקות מקור ויצירה ישראלית כך שבכל מקרה המדינה תשקיע כספים.
הטיעון של חיסכון בכספי ציבור נשמע מגוחך עוד יותר לנוכח האיסור על התאגיד לשדר פרסומות, כפי שמציע קרעי. על אף שמרבית תקציב התאגיד מגיע מהציבור, בכל שנה כמה עשרות מיליוני שקלים מגיעים לתאגיד באמצעות פרסומות המשודרות ברדיו. כעת, הכסף שהיה מיועד לתוכניות בחינוכית וליצירה ישראלית יעבור לכיסיהם של בעלי הערוצים המסחריים.
גם התוכנית לגבי ארכיון התאגיד מחזקת את הטענה שאין כאן דאגה לקופה הציבורית. קרעי מציע שהארכיון יהיה פתוח לכולם והשימוש בתכנים יתאפשר לכל מטרה בעלות סמלית. כבר היום שימוש בתכנים של ארכיון התאגיד (שכולל גם את ארכיון רשות השידור) ניתן בעמלות סמלית בלבד למטרות ציבוריות שונות כמו מחקר. לפי המתווה, גם מי שירצה להשתמש בתכנים לצרכים מסחריים ישלם סכום זעום. מדובר בארכיון הכולל עשרות שנים של תוכניות שהופקו במימון ציבורי וכעת בעלי ההון יוכלו להרוויח ממנו. ב־2023 הארכיון הכניס לתאגיד 586 אלף שקל, שהתאגיד ייאלץ לוותר עליהם.
הטענה השנייה לסגירת התאגיד היא "גיוון דעות" בתקשורת. בתאגיד יש שורה של מגישים ועיתונאים שמזוהים עם הימין אך הטוענים לגיוון מתעלמים מהם.
גיוון דעות אמיתי מתקבל כשיש כלי תקשורת שונים המתחרים ביניהם. סגירת כלי תקשורת היא לא "גיוון דעות". יש חשיבות לשידור ציבורי שלא תלוי בפרסומות ובבעלי הון כשם שיש חשיבות לגופים שידור פרטיים שהרווח הכספי שלהם נחוץ להמשך עבודה עיתונאית מקצועית. אין שום סיבה שבמדינה דמוקרטית לא יהיה מקום לשני הסוגים של כלי התקשורת. בכל אחת ממדינות אירופה יש שידור ציבורי. גיוון דעות אמיתי מתקבל כשיש כלי תקשורת שונים המתחרים ביניהם.
לפי המתווה של קרעי, החיסכון למדינה לא ממש רלוונטי. כסף ציבורי ימשיך להיות מושקע בתאגיד אבל הפעם בלי פרסומות. סגירת ערוצי חדשות היא ההיפך מתקשורת חופשית ומ"עידוד מגוון דעות". אז מה כן? פחד מביקורת.
