פרשנותהמלחמה רק מתחילה: מה המשמעות של הצהרת לוין שלא יכיר ביצחק עמית כנשיא העליון?
פרשנות
המלחמה רק מתחילה: מה המשמעות של הצהרת לוין שלא יכיר ביצחק עמית כנשיא העליון?
להצהרתו של שר המשפטים שאינו "מכיר" בנשיא העליון הנבחר אין הרבה ערך, אבל סירובו לשתף עמו פעולה צפוי להקפיא מינויי שופטים, למנוע תקציבים ולהעמיק את המשבר במערכת המשפט. למהלך השלכות מעשיות על תפקוד הרשות השופטת
1. הנשיאה הקבועה האחרונה של בית המשפט העליון אסתר חיות פרשה ב-16 באוקטובר 2023. מאז, 470 יום, אין נשיא קבוע, וראש לרשות השופטת. נניח כאן להבדלים בין ממלא מקום לנשיא קבוע, אבל חשוב להדגיש את המשמעות הדמוקרטית.
דמוקרטיה אמיתית מבוססת על שלוש רשויות שלטון שבולמות ומאזנות זו את זו. ישראל עוברת תהליך מדאיג של אוטוקרטיה, של הכפפת שתי הרשויות, המחוקקת והשופטת, למרותה של הרשות המבצעת. ממשלת ישראל מטמיעה תפיסה דמוקרטית חדשה שנעה בין דיקטטורה לכת. תמציתה: כל מי שלא מסכים עם ראש הממשלה נתניהו הוא שמאל, בוגד, לא יהודי, לא לאומי, לא דמוקרטי.
היעדרו של ראש רשות שופטת מסייע לנכות המשטרית הזו, גם אם בית המשפט עדיין עצמאי. בחירת ממלא המקום יצחק עמית לנשיא קבוע מחזירה את הרשות השופטת למעמדה המערכתי בין שלוש הרשויות. וזו בשורה טובה לדמוקרטיה הישראלית, אבל, לנקמתו הצפויה של שר המשפטים יריב לוין יהיו השלכות על תפקודה של מערכת המשפט בראשות עמית.
ואכן, דקות ספורות לאחר הבחירה נחת על ראשו של מנהל בתי המשפט השופט צחי עוזיאל מכתבו של השר. למכתב הזה מספר משמעויות שמתכנסות כולן למסקנה העגומה – שר המשפטים של ישראל הכריז מלחמה על שלטון החוק. קוראים לזה "משבר חוקתי", אבל זה הרבה יותר מזה.
יריב לוין הודיע: איני מכיר ביצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון
בהודעה ששיגר לאחר החלטת הוועדה לבחירת שופטים תקף שר המשפטים את המינוי: "כל עוד לא נבחר נשיא לבית המשפט העליון בהליך תקין על פי חוק לא ניתן יהיה לבצע פעולות הדורשות עבודה משותפת בין נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים". ראש לשכת עורכי הדין: "הצלחנו לבלום את מסע ההרס של לוין במערכת המשפט"
לכתבה המלאה
2. נתחיל בהכרזה שלו, שאינה חדשה, ובה הוא פותח את המכתב: "היום התכנסה הוועדה לבחירת שופטים בהשתתפות חלק מחברי הוועדה בלבד, מכוח הצו הבלתי חוקי שניתן על ידי בג"ץ".
שר המשפטים קובע שהחלטת בג"ץ אינה חוקית. הוא עצמו - ולא ביהמ"ש העליון ולא היועצת המשפטית לממשלה - הפרשן המוסמך של החוק. וממרום מעמדו זה הוא קובע שהחלטת בג"ץ אינה חוקית. נניח לרגע לרמתו המשפטית הקלושה של השר, שמעולם לא נודע בזכות המוניטין המקצועי שלו. הצהרתו זו שמבטלת את חוקיות פסיקת בג"ץ היא מופע דיקטטורי מפחיד ומאיים. "החוק זה אני" הוא בן דוד קרוב של "המדינה זה אני". המדינה זה נתניהו, החוק הוא לוין. לסיפור הבלהות הזה אפשר להוסיף צלע שלישית, המשטרה היא בן גביר - סיוט שכרגע נמצא בהשהייה.
3. נמשיך במכתב: "חמור מכך, 'הבחירה' בכב' השופט יצחק עמית למשרה הרמה, נעשתה בשעה שתלויה ועומדת עננה כבדה של פרסומים". גם בג"ץ וגם היועצת המשפטית לממשלה קבעו שהוועדה לבחירת שופטים היא הכתובת לבחינת הפרסומים האלה וזאת היא עשתה הערב במשך שעות ארוכות. לוין כמובן לא מכיר במנגנון הבדיקה הזה. כבר ראינו – הוא הפך עצמו לפרשן המוסמך של החוק. לא בג"ץ והיועמ"שית שהורו לו להביא לוועדה את ההסתייגויות. ולכן, הוא ממילא לא מכיר ולא יכיר במסקנותיה.
אין טעם להיכנס כאן לפרטי הפרסומים, אבל נעיר משהו על תורת היחסות של לוין. יחסיות בין פרסומים, בין שופטים, בין חומרות. אם הפרסום של נטעאל בנדל ב"ידיעות אחרונות" על עמית הוא "חמור" ו"עננה כבדה", מה היה אומר על הפרסום של אותו בנדל ב"הארץ" על השופט יוסף אלרון אילו היה מצוי בפוזיציה אל מול האינטרס של לוין? פרסום שכרך את מינויו לעליון בקשרים מפוקפקים עם ראש הלשכה אפי נווה, כשברקע מככבים אתי כרייף ואחיו עו"ד מרדכי אלפריח פעיל הליכוד. סיפור שלכאורה חמור וגרוע בהרבה מזה של עמית.
אבל טוהר המידות של לוין הוא תלוי עמדה ואינטרס. כשהיה צריך הוא התחכך גם עם משפחת פשע. ואת אותה השוואה ניתן להחיל על צמד נוסף - נוה ועמית בכר, שני ראשי לשכת עורכי הדין, בעבר ובהווה. גם כאן ההשוואה בכל הקשור לחומרה, טוהר מידות ושאר פרקטיקות מגונות, נוטה בבירור לטובת בכר ונגד נוה שהעמיד עצמו לרשות לוין, אלא שציבור עורכי הדין הביע אמון דווקא בבכר. נסכם: בכל מדרג שבוחן את מעלליהם, מפלס החומרה של אלרון ונוה עולה בהרבה על אלה של עמית ובכר. אבל אצל לוין, תמונת המציאות מהופכת לחלוטין, נטולת יושר אישי ואינטלקטואלי.
4. ונסיים ב"משבר החוקתי" שנטמן במכתב - בהכרזת המלחמה על עמית – "לא ניתן יהיה לבצע פעולות הדורשות עבודה משותפת בין נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים".
המשמעות המיידית היא שיתוק במינויים שדורשים הסכמה או התייעצות בין השר לנשיא. למשל, נציב תלונות על שופטים, עוד פונקציה שמושבתת מאז פרישת השופט של אורי שהם מהתפקיד לפני למעלה מחצי שנה. לוין מייעד לתפקיד הזה נציב שיונף כשוט על שופטים "סוררים", כאלה שלא יקלעו לטעמה של ממשלת ההפיכה המשטרית. למועמד כזה גם המ"מ הקודם פוגלמן, נטול העננות והפרסומים, לא יכול היה להסכים.
הצהרת לוין שמבטלת את חוקיות פסיקת בג"ץ היא מופע דיקטטורי מפחיד ומאיים. "החוק זה אני" הוא בן דוד קרוב של "המדינה זה אני". המדינה זה נתניהו, החוק הוא לוין
שיתוף פעולה נדרש גם במינוי נשיאים וסגני נשיאים בבתי המשפט וכמובן לשופטים בבית המשפט העליון. וגם בסיפור הזה מתגלית בכל תפארתה חוסר יושרו ועקמומיות דרכו של השר. אילו היו מסכימים למנות את מועמדיו, הדוקטורים רפי ביטון ואביעד בקשי, אז עמית היה נבחר בהסכמתו לנשיא, ומלשכת עורכי הדין היה נחסך החוק שפוגע בה. בשני המקרים הציעו - הוא או מטעמו - הצעות מפורשות לדילים מסריחים שסורבו. אז בלשכת עורכי הדין הוא נקם ובעמית הוא נשבע לנקום. וכך, ימנע מינויי שופטים לעליון, ימנע תקציבים מהמערכת המורעבת ממילא, והכי גרוע – הוא ימשיך במלוא המרץ בקידום שאר חוקי ההפיכה המשטרית שנוגעים למערכת המשפט ובראשם שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. וכמובן, ימשיך את ההתנכלות האישית בנשיא החדש כמו ייזום קובלנות וחקירות משמעתיות נגדו.
5. להצהרתו של לוין שאינו "מכיר" בעמית אין הרבה ערך. היא שוות ערך, בערך, להצהרתו ש"אינו מכיר" בפסיקות בג"ץ שלא מתאימות לו, ולכן הן אינן חוקיות לשיטתו. אלה הצהרות סרק שנועדו להדהד את כפירתו בחוק, בשלטון החוק, בנציגי שלטון החוק המוסמכים. לגודל המזל, על אלה לא נמנים עדיין המודלים והפרסונות המקצועיים המועדפים על לוין כמו אלרון, נוה, ביטון ובקשי.
ואחרי הכל צריך להבין שהאובססיה של לוין נגזרת במידה רבה מתסכולו, מאי יכולתו לספק לשולחו נתניהו את הסחורה, מאי יכולתו להביא לבייס את ראשו של עמית. ברשתות הביביסטיות כבר מתגברים הקולות נגדו והדרישות למנות תחתיו את טלי גוטליב. ולכן הוא מחויב להגביר את ווליום השטנה מול עמית, מול בהרב-מיארה, מול מערכת המשפט. הדמוקרטיה הישראלית תצטרך להתמודד מעתה עם מסוכנותו של שר "פצוע" ואולי עם האופציה המרנינה עוד פחות של טלי גוטליב.
