בלעדי
העמותה השתמשה בפסקי דין לא קיימים בעזרת AI, ובג"ץ איבד סבלנות
בית המשפט דחה את העתירה של העמותה לקידום זכויות הכלבים נגד משרד החקלאות: "גם אם עד כה נהגנו בסבלנות ומתינות בנושא, נוכח העובדה שמדובר בתופעה חדשה – לא לעולם חוסן"
הסתיימה תקופת ההתחשבות: בג"ץ החליט שלשום (ו) לדחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים עתירה שכללה הפנייה לפסקי דין לא קיימים עקב הסתייעות בבינה מלאכותית. כמו כן הורה כי העמותה תישא בהוצאות בסך 7,000 שקל. מדובר בפעם השנייה השבוע בה נאלץ בג"ץ להתייחס לנזקי הבינה המלאכותית, כשההחלטה נגעה לדיון בתיק גירושים.
השופט נעם סולברג קבע בפסק הדין כי מתעורר חשש כי מדובר בתופעה, או בגל עכור וכי יש להבהיר "לכלל הנוגעים בדבר את שמצופה מהם, שעה שעושים הם שימוש בבינה מלאכותית. ברכה ותועלת ודאי טמונות בכלי זה, אך יש להישמר ממכשלותיו. את תוכו – ניתן ורצוי לאכול, אך את קליפתו – יש לזרוק. גם אם עד כה נהג בית משפט זה סבלנות ומתינות בנושא, נוכח העובדה שמדובר בתופעה חדשה – לא לעולם חוסן. מעתה ואילך, יוחזקו העוסקים במלאכה כ'מוּתְרים ועומדים'; התגובה השיפוטית – תשתנה בהתאם".
במקרה בו פסק השופט סולברג, העותרת, העמותה לקידום זכויות הכלבים, עתרה לבג"ץ בינואר האחרון נגד משרד החקלאות. בעתירה התבקש צו על-תנאי, המורה למשרד החקלאות להתייצב ולהסביר מדוע האריך המשרד בשנה נוספת את הוראת השעה המקלה על המתת כלבים משוטטים. במסגרת תיקון, הוארך היתר לירי בכלבים משוטטים באזור עוטף עזה, משאלה נכנסו לשטח ישראל בהיקפים נרחבים ביותר, על רקע הלחימה והרס גדר המערכת בעקבות אירועי שמחת תורה והטבח ב-7 באוקטובר. בעתירה נטען כי התיקון האמור אינו מידתי ומנוגד לחוק צער בעלי חיים. עוד נטען, כי קיימות חלופות אחרות, עדיפות, לטיפול בכלבים משוטטים. זאת, גם בנסיבות החריגות ששררו, ועודן שוררות, באזור עוטף עזה.
במהלך ההליך הגישה העמותה תגובה לבית המשפט ונטען כי לא ניתן היה לאתר באתר הרשות השופטת ולו אחד מההליכים השיפוטיים שאליהם הפנתה העותרת בעתירתה. שופט בית משפט העליון, נעם סולברג, קבע בפסק דינו שניתן ביום שישי כי "העותרת התבקשה להשיב אך ורק על טענה חמורה זו, ולצרף לתשובתה, כנספחים, את כלל פסקי הדין שאליהם הפנתה בעתירתה. זאת, משגם ניסיוני-שלי להתחקות אחר אותם 'תקדימים' – העלה חרס. תשובה כאמור – לא הגישה העותרת... כן ביקשה העותרת, כי לא תחויב בהוצאות, כיוון שקופתה – מדולדלת, וצרכיה – מרובים. הוי אומר: תשובה באשר למקורות המשפטיים שעליהם התבססה העתירה, לאורכה ולרוחבה – לא היתה בפי העותרת; המסקנה מכך – ברורה", קבע השופט.
עוד קבע כי "נקודת המוצא הבסיסית, אשר מתייחסת לתוצר הסופי שהובא לפתחנו, היא שלא ניתן לקבל מצב שבו יוגשו לבתי המשפט כתבי טענות שבהם טיעוני כזב מכל סוג שהוא, ובכלל זאת גם טיעונים הנסמכים על מקורות משפט שאינם קיימים... עליית השימוש בכלֵי בינה מלאכותית, אשר אין חולק כי נושאת עִמה ברכה רבה, טומנת בחובה גם סיכונים: אותם אלה שלא ידעו לעשות בכלים הנ"ל שימוש זהיר, כנדרש, עלולים להגיש – לא אחת בבלי דעת – כתבי טענות שבהם מכשלות גם במישור המשפטי".
השופט סולברג הוסיף כי אינו סבור כי "הטעיה שיסודה בשימוש בכלי בינה מלאכותית 'קובעת ברכה לעצמה' וראויה ליחס שונה מהטעיות (מכל סוג ומין) שמקורן בכל סיבה אחרת. משדורשים אנו ממבקש סעד כי יגיע לבית משפט זה 'נקי כפיים ובר-לבב', הרי ברור שהתנהלות שבה הלה 'נושא לשווא' מקורות ומציג הפניות דמה, שעשויות להוליכנו שולל – מצויה מחוץ לשיטה, ומצדיקה דחייה על הסף. זאת, ללא תלות בשאלה כיצד הגיעו הדברים למקום שהגיעו".
באשר לעמותה קבע השופט כי רגישות העותרת ואנשיה כלפי בעלי חיים בכלל, וכלבים בפרט – ראויה להערכה אולם , "חשובות ככל שתהיינה מטרותיה של העמותה, ושל כל בעל דין אחר – ברי, כי אין בכך כדי לפטור מן החובות הבסיסיות ביותר שבהן חבים צדדים למשפט, ובפרט אלה מהם אשר מבקשים מבית משפט זה סעד מן הצדק".
העתירה כאמור נדחתה והשופטים סולברג, דוד מינץ ויוסף אלרון החליטו כי העמותה תישא בהוצאות משרד החקלאות בסך של 7,000 שקל. את משרד החקלאות ייצג עו"ד יונתן ציון מוזס.
עו"ד אריאל דובינסקי המתמחה בדיני קניין רוחני ובינה מלאכותית שלא ייצג בתיק בו פסק השופט סולברג מסביר כי "פסק הדין מבטא התקדמות משמעותית ביחס בית המשפט לשימוש בלתי-זהיר בבינה מלאכותית. בניגוד למקרה הקודם בו נמנע בית המשפט מהטלת סנקציות כספיות, הפעם בחר בית המשפט העליון לפסוק הוצאות בסך 7,000 שקל , המהוות תמרור אזהרה ברור לקהילה המשפטית. המסר חד וברור - תקופת ההתחשבות בהיות הטכנולוגיה חדשה הסתיימה, והמערכת המשפטית עוברת מגישה מחנכת לגישה המחייבת אחריות מלאה. עורכי דין נדרשים להקפיד ביתר שאת על אימות מקורותיהם המשפטיים, שכן התוצאות של הסתמכות בלתי-מבוקרת על תוצרי בינה מלאכותית הולכות ונעשות מוחשיות יותר".
יש לציין כי רק בתחילת השבוע שעבר יצא פסק דין על ידי בג"ץ שעסק בעתירה שהגישה לבית המשפט העליון עורכת דין שייצגה אישה בסכסוך גירושין , והסתמכה על כלי בינה מלאכותית והפנתה את בית המשפט לפסקי דין "שלא היו ולא נבראו". במקרה זה השופטת גילה כנפי-שטייניץ ציינה בפסק דינה כי "הגם שבאת-כוח העותרת לא ציינה מהו אותו 'אתר' עלום עליו נסמכה בעיניים עצומות – ההפניות לפסקי דין שאינם קיימים; אזכורים נעדרי התאמה פנימית; וציטוטים שלא היו ולא נבראו, מלמדים בסבירות גבוהה שנעשה על-ידי באת כוח העותרת שימוש באתר מבוסס בינה מלאכותית". השופטת דחתה את העתירה לאחר שדנה בה לגופה על מנת שלא לקפח את האישה וקבעה כי "דומה שפלט "ההזיה" שקיבלה (הכוונה לעורכת הדין-ל.ד) נחזה בעיניה כה אמין, עד כי לא טרחה לבדוק את אמיתות תוכנו".
