דו"ח המבקר
הכרייה בים המלח: המדינה לא גבתה 120 מיליון שקל מחברות בבעלות עידן עופר
על פי הדו"ח, הרגולטורים אינם גובים, במשך שנים, תשלום על כריית משאבים מחברת מפעלי ים המלח בבעלות עידן עופר ואינם מפקחים על שטח שגודלו פי 11 משטח תל אביב. כך, יותר מ-120 מיליון שקל לא נגבו ממפעלי ים המלח בגין פעילות הכרייה שהיא ביצעה בעשור האחרון. המשמעות היא, שהחברה נהנתה ממחצבים ציבוריים אשר לא שילמה היטל עבורם
לא גובים תשלום על כריית משאבים, לא יודעים מה קורה בשטח, מפקירים את הסביבה: דו"ח חדש וחמור במיוחד של מבקר המדינה המתפרסם היום (יום ג׳), מציג מחדל רב מערכתי של כלל הגורמים האחראיים לניהול זיכיון ים המלח, שניתן לחברת מפעלי ים המלח בבעלותו של איש העסקים עידן עופר. שרים ורגולטורים במשרדי האנרגיה והסביבה, רשות מקרקעי ישראל ומשרד האוצר לא גבו תשלומים על כריית משאבים ושימוש בשטח ולא יודעים מה נעשה בשטחי הזיכיון, למרות שהם חולשים על שטח שגודלו יותר מפי 11 משטחה המוניציפלי של עיריית תל אביב יפו (3% משטחה של ישראל). מבקר המדינה מפרסם את הדו"ח החמור לקראת ההיערכות לחוק הזיכיון החדש ופקיעת הזיכיון הנוכחי ב-2030, בתקווה כי הרגולטורים יתקנו את הכשלים הרבים.
בשנת 1961 העניקה המדינה לחברת מפעלי ים המלח (מי״ה), אז חברה ממשלתית, זכויות בלעדיות להפקה וניצול של משאבי ים המלח – נכס לאומי הנחשב לתופעת טבע ייחודית. בשנת 1995 נמכר גרעין השליטה בחברה, ומאז היא מוחזקת בידיים פרטיות, הנהנות מהפקת אשלג, ברום ומגנזיום ממשאבים ציבוריים. הליך הפקתם מבוסס על אידוי מי ים הלח, באמצעות בריכות אידוי ואגירה מלאכותיות ותשתיות רבות כמו תשתיות שאיבה, קווי הולכת מי ים, מתקנים לטיפול בשפכים, תחנות דלק, אתרי פסולת ועוד. למרות התועלת הכלכלית, לתהליך ניצול משאבי הטבע נלוות תוצאות שליליות שישפיעו היטב גם על הדורות הבאים.
כך למשל, מי״ה שואבת 22% מסך המים המסופקים לתעשייה בישראל, ואלו נגרעים מקידוחי מי תהום. היא גורמת נזק מכרייה ומחציבה, קוטעת שטחים פתוחים ויוצרת המלחה של בתי גידול ומי תהום ופוגעת במערכות האקולוגיות. המפעלים גם נושאים באחריות לכ-23% מהתייבשות ים המלח, אשר מפלסו יורד בכ-1.15 מטרים בשנה, הליך אשר פוגע בתיירות (היום אין אף חוף רחצה ציבורי באגן הצפוני, הטבעי, של ים המלח, זאת מאחר שחופי רחצה רבים ואתרי נופש נסגרו בשל היווצרות בולענים והתרחקות קו החוף), מייצר בולענים מסוכנים, מצמצם את שטח הים ובתי הגידול ועוד.
למרות החשיבות של ים המלח לאזרחי ישראל, מבקר המדינה מציג כעת שורה ארוכה של כשלים רגולטוריים ופוליטיים לאורך שנים, אותם הוא מתאר במילים חמורות: ״מדובר בכשלים אסדרתיים שמשכם והצטברותם מעידים על אוזלת יד, חוסר תשומת לב למשאבים ציבוריים והעדר משילות של הממשלות לאורך עשרות שנים בשטח רחב היקף שבו מצוי אחד מאוצרות הטבע החשובים של ישראל. כתוצאה מכל אלו תשתיות רבות, אתרי כרייה, בריכות אידוי מלאכותיות ומערומי פסולת שהן בעלות פוטנציאל לפגיעה בסביבה הוקמו ללא פיקוח ואסדרה הולמים ומבלי שנבחנה האפשרות לגבות היטלים סביבתיים ותשלומים אחרים בגינם״.
שורה ארוכה של רגולטורים ומשרדי ממשלה שונים עומדים בבסיס הדו"ח, אשר מצא כשלים משמעותיים בפיקוח ובהחלטות שהתקבלו בכל גוף וגוף: משרדי האוצר, הגנת הסביבה, האנרגיה והתשתיות, רמ״י, המועצה האזורית תמר, רשות הטבע והגנים. בין הכשלים המרכזיים: למעלה מ-120 מיליון שקל, זהו אומדן הסכום שמשרד האנרגיה ורמ״י לא גבו ממי"ה בגין פעילות הכרייה שהיא ביצעה בעשור האחרון, בלא שהם בחנו את ההצדקה להיעדר הגבייה (מתוכם כ-112 מיליון ש"ח לרמ"י וכ-8.5 מיליון ש"ח לקרן לשיקום מחצבות). המשמעות היא, בין היתר, שחברת מי״ה נהנתה ממחצבים ציבוריים אשר לא שילמה היטל עבורם, ולא שילמה עבור שיקום הטבע לאחר חציבתם. למרות שידוע לכל כי פעילות המפעלים מזיקה לסביבה, רק בשנת 2023 החל המשרד להגנת הסביבה למפות את כל התשתיות התעשייתיות הקיימות בתחום הזיכיון להן פוטנציאל ליצירת מפגעים סביבתיים. המיפוי העלה כי קיימות 230 תשתיות תעשיות וכי חלקן פועלת ללא אסדרה סביבתית ברישיון העסק או במסגרת רגולטורית אחרת ההולמת את מאפייניהן.
המשרד אף לא בדק את האפשרות לגבות היטל הטמנה מהחברה המייצרת פסולת רבה, וכך הפסידה קופת המדינה כ-90-135 מיליון שקל מאז 2007. בינתיים, המחדלים הסביבתיים נערמים. משנת 2020 בלבד, אירעו 8 אירועי דליפה של חומרים מזהמים מקווי ההולכה בתחום הזיכיון לשמורת הטבע מדבר יהודה. הן גרמו לנזק אקולוגי לבעלי החיים ולצמחייה והם התבצעו מתשתיות שלגביהן המשרד להג"ס לא קבע תנאים סביבתיים ייעודיים ברישיון העסק. בנוסף, בזמן שהמפעלים שואבים מים מהים, כ-25% מכמות המים הנשאבת דולפת מבריכות האידוי של החברה. בזמן הזה, כדי להבטיח את יכולת הייצור שלה, שואבת מי"ה מים בהיקף נרחב יותר העולה על הצורך מים המלח המתייבש.
משרד המדע לא פעל להצבת תנאים סביבתיים יעודיים
המשרד להגנת הסביבה כשל בהגנה על נכסי טבע בשטח הזיכיון והוביל למחדלים משמעותיים. למרות שהרגולציה הסביבתית מתקדמת וכך המדע באשר למשמעות הנזקים הסביבתיים, במשך 25 שנה לא טרח המשרד לעדכן את התנאים הסביבתיים ברישיון העסק של מפעלי הברום וכ-15 שנה של מפעלי האשלג, למעט עדכון נקודתי. אלו תנאים מיושנים, חסרים ומצומצמים, לעומת אלו שנקבעו למפעלים דומים אחרים, והם אינם מתייחסים להיבטים סביבתיים רבים. גם תחנת הכוח החדשה של מפעל הברום זכתה לפטור מתנאים סביבתיים ייעודיים בחסות הרגולטור הסביבתי, למרות שהתחייב להציב כאלו בשנת 2009. המועצה האזורית תמר לא פעלה כדי להציב תנאים ברישיון העסק לתחנה, ונשענה על חוות הדעת של המפעל המזהם שהחליט עבור עצמו כי ניתן להסתפק ברישיון הקיים לתחנה הישנה.
המשרד להגנת הסביבה והרשות המקומית הסתפקו מאז שנת 1995 בתנאים סביבתיים בשטחי המפעל עצמו (אשר תופס רק 0.3% משטח הזיכיון – שטח מזערי), והתעלמו משטח הזיכיון העצום בו מבצעת החברה שימוש נרחב במשאבים ובונה תשתיות מזהמות. כך למעשה, כל פעילות מי״ה מחוץ לשטח המפעלים התבצעה ללא תנאים סביבתיים שהוצבו לה מראש, והנזקים נערמו בשטח. לפי המבקר, מפגעים סביבתיים רבים שגרמה החברה היו יכולים להימנע, לו היו פועלים הרגולטורים להצבת תנאים סביבתיים יעודיים. כך, גם לא יכול היה הרגולטור לאכוף בעת שהתרחשו כשלים. בין היתר, מצב זה גרם לזליגה מתמשכת של אשלג ממסוע החברה המשנע 1.4 מיליון טונות בשנה, לשמורת הטבע מדבר יהודה, בכמויות ניכרות. השטחים הומלחו והזדהמו, המערכת האקולוגית נפגעה. גם היום, מפעם לפעם תקלות עדיין מתרחשות, והאשלג מתפזר בשמורת הטבע. החברה לא מחויבת כלל לדווח על זיהום ולרגולטור אין דרך לאכוף.
גם שמונה אירועי זיהום שגרמה החברה במדבר יהודה מקווי ההולכה שלה, ניתן היה למנוע, לפחות בחלק, אילו היה פועל הרגולטור להסדיר תנאים ברישיון העסק. אחד האירועים התרחש בשנת 2022, אז דלפה תמיסת ים מתעלת ההזנה של החברה לנחל צאלים, וגרמה נזק חמור לאזור, לרבות פגיעה ניכרת של מיני צומח, חלקם מוגנים. רק לאחר אותו אירוע עגום, החל המשרד להגנת הסביבה לפעול להכללת תנאים סביבתיים לתעלת ההזנה ברישיון העסק של החברה, תנאים שיכולים היו מראש לצמצם ולמזער את נזקי הדליפה, או לגרום למפעל המזהם לשלם על הנזק שגרם. בנוסף לכך, יותר משנתיים לאחר הזיהום הנרחב, טרם החליט המשרד האם להגיש כתב אישום נגד החברה.
המשרד להגנת הסביבה גם מתעלם מכמויות הענק של הפסולת התעשייתית שמייצרת מי״ה – 15 אלף טון של בוצה מלחית ושני מיליון טון פסולת מלח לצד מלח קצור, ונערמות באתרים בתחום שטח הזיכיון. תנאים בנושא לא נקבעו עד היום ברישיון העסק, ולא הוראות כיצד לטפל בפסולת. רק בשנת 2023 הציב המשרד דרישה להגיש בתוך שנה תונית אסדרה לחלק מהפסולות, אולם הדבר לא נעשה עד היום. לאחר שביקש זאת המשרד, החלה מי״ה להשתמש בכל פסולת הבוצה המלחית כחומר תשתית בתחומי הזיכיון, ולפזרו במקומות שונים בשטחה, מבלי שאף ניתן לכך היתר, וכשהאתרים בהם הפסולת נערמת מהווים מפגע נופי וסביבתי, לצד נזקים אקולוגיים וזיהום קרקע. בהר המלח, אליו מועברת פסולת המלח, אף נמצא כי קיים זיהום קרקע של כ-300 אלף קוב לאחר שפונתה אליו כמות גדולה של מזוט. המשררד להגנת הסביבה גם נמנע מגביית היטל הטמנה ממי״ה בגין הפסולת התעשייתית שלה ואף לא בחן זאת, ובכך לא רק פגע בקופת המדינה (העלות נאמדת ב-90-135 מיליון ש״ח בשנה) אלא גם בסביבה, שכן היטל יכול היה לתמרץ את המשרד להשתמש בשיטות חלופיות לטיפול בפסולת ולזהם פחות.
גם משרד האנרגיה התרשל בתפקידו, ולא מילא את אחריותו הציבורית לאסדרת פעילות כרייה רחבת היקף של החברה (מאות אלפי מ״ק) בשטח הזיכיון. ״מדובר במחדל רגולטורי מתמשך ומטריד, בעל השפעות סביבתיות וכלכליות מרחיקות לכת״, קובע המבקר. רק בשנת 2009, לאחר 13 שנות חציבה וכרייה ללא פיקוח ומבלי שמשרד האנרגיה בודק מה כורה החברה ובאיזה היקף, החליט הרגולטור להציב מתווה פיקוח, אולם לא טרח לממשו. מאז ועד היום, לא קיבל המשרד מהחברה דיווח על כמויות החומרים שהפיקה בתחומה, לא פיקח, ולא ביצע אומדן של חומרי החציבה. זאת, למרות הנזקים הסביבתיים, וחובות העומדות לחברות אחרות הכורות משאבים – שלא זכו להטבות להן זכתה מי״ה בחסות הרגולטור. בשנת 2023, המשרד אף חזר בו מעמדה כללית שהביע לאסדר את פעילות הכרייה של מי״ה בשטח הזיכיון ברישיון החציבה.
במשך שנים גם ויתרו משרד האנרגיה ורמ״י על תשלום על חומרים שכורה מי״ה מהטבע בשטח הזיכיון, מבלי לבדוק את ההצדקות לכך, בניגוד לנעשה באתרי כרייה אחרים בארץ. כך הפסידה קופת המדינה מיליונים, שגם לא הופנו לקרן לשיקום מחצבות, שעה שמשרדי האנרגיה והסביבה גם לא דרשו ממי״ה לבצע שיקום מלא של אתרי הכרייה בהם סיימה לבצע שימוש לתועלתה. ״זהו פצע פתוח בלב שטחים פתוחים וטבעיים בנוף הייחודי של ים המלח״, מסכם המבקר.
גם המחדלים של רמ״י זועקים. הרשות לא פעלה לשנות את מעמד הקרקע בשטחי הענק של רמ״י כך שתוכל לגבות היטל על המתקנים הרבים שהקימה החברה, ולא קיימה מעולם סיורי פיקוח בשטח, כך שאינה מודעת לשימושים השונים. המחדל זלג גם לעת האחרונה: רמ״י ידעה כי בניגוד להצהרת החברה, לא כל החשמל בתחנת הכוח החדשה הנוספת שלה מיועד לצריכה עצמית, אך לא פעלה להסדרת השימוש או הפסקתו ולא גבתה תשלום על השימוש החורג. ״העובדה כי השימוש האמור ממשיך להתבצע כשש שנים מבלי שרמ״י אפילו העבירה טיוטת שומה בנושא למי״ה, מעידה על כשל חמור״. המפעל אף משלם סמוכים זעומים על השטחים הכללוים בתחום הזיכיון – לפי מפתח שנקבע בתקפת הלירה: כ-2.7 מיליון ש״ח. רמ״י ומשרד האוצר מעולם לא בחנו את האפשרות לשנות את גובה דמי החכירה ותגבות תשלום בהלימה לזמנים עבור כ-240 אלף דונם.
ארגוני הסביבה: ״מי שאחראי להגן על הנכס הזה מפקיר אותו פעמיים: גם מאפשר להרוס אותו וגם מאפשר לעשות זאת בחינם. זו הזנחה רגולטורית מהחמורות שאפשר לתאר״.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: ״המשרד פועל בימים אלה, וכחלק מהיערכות המדינה לתום תקופת הזיכיון, לקביעת תנאים סביבתיים עדכניים לכלל התשתיות התעשייתיות בשטח הזיכיון - הן לתחומי המפעלים והן לתשתיות הנמצאות מחוץ למפעלים. בין היתר המשרד השלים את כתיבת טיוטת תנאי רישיון עסק לכל התשתיות העיקריות ובכוונתו להחיל דרישות אלו בחודשים הקרובים, בהלימה לעיקרי המלצות המבקר״.
משרד האנרגיה: ״פרשנותו של המבקר את פקודת המכרות, אינה נכונה. מחצבות בתחום הזיכיון, אשר משמשות את בעל הזיכיון לצרכי המפעל שלו ואינן משמשות למסחר בחומרי מחצבה, אינן טעונות רישיון לפי פקודת המכרות, ואינן נדרשות לשלם לקרן לשיקום מחצבות. חובת השיקום של כלל אתרי הכרייה בתחום זיכיון ים המלח חלה על חברת "מפעלי ים המלח", בעלת הזיכיון לפי חוק זיכיון ים המלח, בדומה לכלל חובות החברה לשיקום ולהסדרה של שטחים אחרים בתחום הזיכיון״.
תגובת מי״ה: "הדו״ח עוסק בביקורת כלפי הגורמים המאסדרים ואינו מבקר באופן ישיר את מפעלי ים המלח. המבקר אף מבהיר כי אין בממצאי הדוח כדי להטיל דופי כלשהו בפועלה של מי"ה למען פיתוח הנגב והמדינה אשר, בין היתר, תורמת להכנסות המדינה מאות מיליוני שקלים מדי שנה, מעסיקה אלפי עובדים ומאפשרת פיתוח התיירות באזור. החברה התנהלה לאורך השנים אך ורק על פי חוק הזיכיון, בהתאם להוראות הרישיונות וההיתרים של הרשויות".
