פרשנותלא הפרטה, השתקה: קרעי מוביל לסגירת תאגיד השידור
פרשנות
לא הפרטה, השתקה: קרעי מוביל לסגירת תאגיד השידור
הצעת החוק שמקדם שר התקשורת למכירת אפיק 11 ורשת ב' היא סגירה דה־פקטו של התאגיד בתוך שנתיים. האיום על העובדים, הקומבינה לטובת תחנות הרדיו האזוריות, והארכיון שיהפוך לאתנן פוליטי. נקמת השלטון בתקשורת החופשית
תחת הכותרת "הצעת חוק הפרטת תאגיד השידור הציבורי הישראלי" ירה אתמול שר התקשורת שלמה קרעי את יריית הפתיחה במסע שלו לסגירת תאגיד "כאן" ולפגיעה נוספת בחופש העיתונות בישראל. על הצעת החוק, המועתקת מילה במילה מהצעה קודמת של קרעי – אז עוד כח"כ ולא כשר התקשורת – חתומה חברת סיעתו של קרעי, טלי גוטליב, וזאת מתוך מטרה להעלותה לאישור ועדת השרים לענייני חקיקה בהליך מזורז תוך עקיפת הדרג המקצועי והמשפטי במשרד התקשורת.
הפרטה היא הדבר האחרון בה ניתן לכנות את המהלך שמקדמים קרעי וגוטליב. למרות שמדובר במכירה של אפיק 11 בטלוויזיה ושל רשת ב' – שני המותגים החזקים של התאגיד – מדובר בסגירה דה־פקטו של פעילות התאגיד כפי שהיא מוגדרת כיום בתוך שנתיים לכל היותר מיום אישור החוק בכנסת.
בניגוד להפרטה, שבה המכירה מכניסה כסף לקופת המדינה מנסה הצעת החוק להציג את ההיגיון הכלכלי בהקטנת הוצאות המדינה על תקציב התאגיד – כ־650 מיליון שקל מתוך תקציב כולל של 850 מיליון שקל (כולל הכנסות מחסויות). למרות זאת, הפוליטיקה והניסיון לחסל עוד ערוץ שבו חושפים את האמת על פעולות ממשלת נתניהו זועקים מכל פינה שלה.
ראשית, מציעה הצעת החוק כי מועצת הרשות השנייה תפרסם מכרז לבחירת בעל רישיון לשידורי טלוויזיה, שיפעיל את שידורי הטלוויזיה בערוצים שבהם שידר התאגיד עד יום תחולת החוק. כלומר, המכרז הוא לא לרכישת כלל פעילות התאגיד כחברה פעילה – בשונה למשל מהליך הפרטת הדואר שהסתיים רק בשבוע שעבר – אלא במכרז להפעלת ערוץ טלוויזיה הדומה למכרז שנעשה בעבר להפעלת ערוצי הטלוויזיה המסחריים. בעל הרישיון הנבחר יידרש לעמוד בהוראות חוק הרשות השנייה, כאשר שר התקשורת יוכל לקבוע הקלות שיינתנו לו בשלוש השנים הראשונות.
לרשותו של בעל הרישיון במכרז יעמדו, לפי הצעת החוק, כל נכסיו של תאגיד השידור ואפיקי השידור שלו בטלוויזיה. כלומר, בשונה מהפרטה בה הזוכה מקבל את החברה כפי שהיא, על שלל עובדיה והסכמיה, כאן בעל הרישיון יוכל להחליט אילו נכסים הוא רוצה לקחת מתוך כלל נכסי התאגיד. מה זה אומר לגבי העובדים למשל? לא הרבה. הם אינם מוזכרים בהצעת החוק.
לעומת העובדים, על נכס אחר - ארכיון התאגיד, שכולל בין היתר את כלל שידורי הערוץ הראשון מימי הקמתו – דווקא ישנה התייחסות בחוק. ארכיון זה יעבור לבעלות המדינה כאשר הזוכה במכרז יוכל להשתמש בו לצורך שידוריו. כלומר, המדינה תשתלט על אחד הנכסים המהותיים של התאגיד. העברת הבעלות בארכיון למדינה עשויה לפתוח פתח למתן שימוש חופשי בו לערוצים אחרים, למשל ערוץ 14, שיוכל לשדר ללא עלות תכנים שהופקו ברשות השידור ובתאגיד – כסוג של אתנן כלכלי לטובת מי שמקורבים לשלטון.
סעיפים 9 ו־10 בהצעת החוק כבר מדברים על הפסקת פעילותו של התאגיד וכן על פירוקו. סעיף 9 יופעל גם אם לא יימצא זוכה במכרז שתקיים מועצת הרשות השנייה. כלומר, איך שלא יהיה – מבחינת החוק שמקדם קרעי – בתוך שנתיים מיום תחולת החוק אין יותר תאגיד. גם כאן אין כל התייחסות לעובדים וניתן להסיק מכך שהם יוותרו בלי עבודה ובלי הסכמים שמבטיחים להם עתיד כלשהו.
לא רק שידורי הטלוויזיה זוכים להתייחסות בחוק, שלמעשה מפריד בין שידורי הרדיו והטלוויזיה של התאגיד. סעיף 12 בהצעת החוק קובע כי כל תחנות הרדיו של התאגיד, למעט רשת ב', יחדלו לשדר בתום שנתיים מיום תחולת החוק. שידורי רשת ב' והתדר הארצי שלו יימכרו במכרז דומה לזה שתקיים מועצת הרשות השנייה בטלוויזיה.
גם בסעיף זה קרעי מממש רצון שלו שאותו הוא מקדם ביתר שאת כבר שנים של פינוי תדרים שבהם מחזיק התאגיד לטובת תחנות הרדיו האזוריות. בטענה לקידום מגוון קולות בתקשורת, קרעי, כמו חברי כנסת אחרים מהליכוד בהם יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן, מקדם כבר תקופה ארוכה ניסיונות להקצות תדרים ארציים שנחשבים למשאב ציבורי לטובת בעלי התחנות האיזוריות, שלחלקם זיקה פוליטית למפלגת השלטון כמו דוד בן בסט – חבר מרכז הליכוד בעברו – שמחזיק ב"רדיוס" וצביקה שלום בעלי רדיו "גלי ישראל" שמזוהה גם הוא עם הליכוד.
פינוי תדריהן של תחנות התאגיד כמו רשת ג' או 88 – תאפשר הקצאה שלהם לטובת האג'נדה הזו. בחיסול רשתות הרדיו ובמיוחד רשת ב' יש גם תמריץ כלכלי משמעותי לטובת תחנות הרדיו המתחרות, שכן לרשת ב' במיוחד נתח גדול בעוגת הפרסום ברדיו. הסרתו, תפנה תקציבים לטובת התחנות האיזוריות.
במסגרת דברי ההסבר לחוק טוענים מציעיו – גוטליב ומאחוריה קרעי – כי "אין כל סיבה שאזרחי ישראל ימשיכו לממן מכיסם את השידור המיותר הזה" – כך גם כשהם מנסים לשוות לניסיון שלהם היגיון כלכלי, לא מצליחים גוטליב וקרעי להסתיר את האיבה שלהם לשידורי התאגיד כשהם מכנים אותו "מיותר" ולמעשה מוכיחים שהמהלך שלהם נועד למטרה אחת – השתקת קולות של ביקורת מצד עיתונאי התאגיד והריסת נדבך נוסף בתקשורת החופשית, עוד אבן בניסיון ההפיכה המשטרית שמובילה ממשלת נתניהו.
העיתוי של המהלך שמוביל קרעי לא מקרי. בשבועות האחרונים, ככל שעלו וצפו הפרשיות הביטחוניות סביב לשכת ראש הממשלה נתניהו, גם לאנשי חטיבת החדשות של "כאן" ובראשם הכתב הפוליטי מיכאל שמש היה חלק בחשיפות שנחשבות מביכות עבורם. כמו בדיקטטורה שהולכת ומתהווה, מיהר השלטון להגיב על החשיפות באיום ישיר לסגור את התאגיד ובכך לסתום את פיותיהם של העיתונאים, שמנסים לבצע את תפקידם.
לפי חוק תאגיד השידור הציבורי, שחוקק כחלק מהמהלך לסגירת רשות השידור וכינון התאגיד תחתיה, הוגדר כי התוכן שיספק תאגיד השידור הישראלי יהיה "עצמאי, יופנה לכלל אזרחי מדינת ישראל ותושביה, ישקף ויתעד את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, את ערכיה ואת מורשת ישראל, וייתן ביטוי הוגן, שוויוני ומאוזן למגוון ההשקפות והדעות הרווחות בציבור בישראל". כן נקבע, כי התאגיד "יספק תוכן חדשותי ותוכן בענייני היום... באופן מקצועי, הגון, אחראי, עצמאי, ביקורתי, נטול פניות ואמין, בשקיפות ותוך הפעלת שיקול דעת עיתונאי ונאמנות לאמת העובדתית ולחובת הדיווח לציבור". כנגד הנאמנות הזו לאמת העובדתית יוצא קרעי למלחמה.
הסיכויים להתממשות האיום הזה לא נוטים לטובת קרעי, שדוחף לסגירת התאגיד כבר חמש שנים. אבל גם לאיום עצמו יש משמעות ועלולה להיות לו השפעה על התאגיד ובעיקר על חטיבת החדשות שבו. בהנחה שהצעת החוק תקודם בוועדת השרים לענייני חקיקה ולאחר מכן בכנסת, כיצד אמורים לנהוג עובדי התאגיד בידיעה שאם החוק יעבור את כל שלבי החקיקה ביחד איתו ייקבע תאריך סגירה למקום עבודתם.
גם אם נתייחס להצעת החוק כהטרלה בלבד מצד שר התקשורת, הרי שהוא מהווה חלק במלחמת התשה שמקיימת הממשלה מול מוסדות הדמוקרטיה הישראלית מיום הקמתה. בדומה למתקפות על בית המשפט ועל היועמ"שית, גם עיתונאי התאגיד זוכים לטיפול ממכונת התעמולה הממשלתית וגם הם חווים איומים חדשות לבקרים. רק השבוע איים/ציין קרעי בציוץ ברשת X כי תקציב התאגיד יקוצץ ב־15% בשנת 2025. קיצוץ שכזה שקול לכ־125 מיליון שקל ואפשר להבין מה ההשלכות שלו על גוף שבין היתר משדר חדשות. התאגיד, תחת המנכ"ל גולן יוכפז, ובמיוחד חטיבת החדשות שלו, מצליחים לעמוד מול ההתקפות הבלתי פוסקות.
לצד זאת מנסה קרעי לבצע השתלטות פוליטית על מועצת התאגיד. מהלך זה נבלם, לפחות לעת עתה, על ידי בג"ץ וזאת בעקבות עתירה נגד מינויו של השופט בדימוס משה דרורי, הנחשב לאוהד הממשלה, ליו"ר ועדת האיתור לאנשי מועצת התאגיד. בינתיים השבוע סיימו את תפקידם חמישה מחברי המועצה, בהם היו"ר גיל עומר, ולמועצה אין קווארום לקבל החלטות והיא משותקת. את קרעי גם הבלימה של המהלך על ידי בג"ץ לא מרתיעה בניסיון לסגור את התאגיד או לכל הפחות להפוך אותו לחלש וכנוע מול גחמות הממשלה.
