סעיף 8 לחוק יחסי ממון, או הסכם ממון?
סעיף 8 לחוק יחסי ממון, או הסכם ממון?
הסכם ממון הוא קו ההגנה הראשון וסעיף 8 לחוק הוא כלי לתיקון עוולות בידי ביהמ"ש, שהוא לא תמיד יכול להשתמש בו
הדירה הראשונה של בני הזוג נרכשה ע"י האישה מכספי ירושה ומתנה שקיבלה. את הדירה השניה גם רכשה האישה מכספי הדירה הראשונה ומכספי מתנה שקיבלה. שתי הדירות נרשמו על שם שני בני הזוג. הבעל, רואה חשבון אמיד, לא השקיע כמעט מאומה ברכישת שתי הדירות והצדדים לא חתמו על הסכם ממון.
עפ"י דין, נכסים חיצוניים, הם נכסים שבני הזוג צברו לפני הנישואין וכן, ירושות או מתנות שהם קיבלו. עפ"י החוק, לעת גירושין, לא יחולקו הנכסים החיצוניים בין בני הזוג. אבל מה הדין, באשר לנכסים חיצוניים שהתערבבו עם רכוש שהגיע מיגיעת שני בני הזוג?
לפי גישת התחלוף החפצי, כאשר נכס נרכש במהלך הנישואין ממקורות שנצברו על-ידי בן/בת הזוג טרם הנישואין וכן, ממתנה או מירושה, הדין אשר יחול על הנכס, יהיה כדין החל על נכס חיצוני. עם זאת, אם רק חלקו של הנכס מומן ממקורות שנצברו ממקורות חיצוניים לזוג, הרי שנכס זה עשוי אף הוא להיכלל במסגרת הנכסים המשותפים. שכן, ערבוב מקורות המימון השונים, עשוי להצביע על כוונת בני הזוג ליצור שיתוף גם בנכס זה. אלא אם כן, בני הזוג חתמו על הסכם ממון, אשר קובע אחרת.
משמע, נכס חיצוני עשוי להיכלל בגדר הרכוש המשותף, אם הוא נטמע בו. ככל שנוקפות השנים, במהלכן הצדדים נשואים, ההפרדה בין נכסים משפחתיים לנכסים חיצוניים מטשטשת. בחלוף עשרות שנים ולאחר שכל אחד מן הצדדים, תרם את חלקו, מי מבחינת זמן וטיפול בבית ומי מבחינת פרנסה, לא ישיבו את הגלגל לאחור ויבדקו מי השקיע יותר בתחילת הדרך. כך נפסק אף במקרה בו הורה נתן במתנה דירה לבני זוג, כחודש לפני שנישאו. עצם החיים המשותפים, המאמץ המשותף והפקדת כספים בחשבון בנק משותף, גוברים על העובדה שבראשית הנישואין, הכספים ניתנו ע"י האב.
בראשית הנישואין, מרבית הזוגות אשר נישאים מאהבה מייחלים לחיים טובים עד זקנה ושיבה. אלא שהשאיפה הזו לעיתים נגוזה. במקרה שתואר בראשית המאמר, הבעל בגד באשתו, פגע בה והתעלל בה נפשית וכלכלית. האישה התנהלה כלפי בעלה בתום לב מכסימלי ובפועל העבירה את כל רכושה מהוריה (ירושות ומתנות) לשם רכישת הדירות עבור המשפחה כולה. למרות המחוות הכלכליות שהיא עשתה כלפיו, הבעל פגע בה מאוד ולבסוף ביקש להתגרש ממנה ולקבל מחצית מהדירה, אותה בפועל היא רכשה ותרומתו לתשלומים בגינה היתה שולית. ניתן לצפות, כי במקרה מעין זה, ביהמ"ש יעשה שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון ויפסוק כי למרות שהדירות נרכשו במהלך הנישואין, תמורת הדירה תינתן לאישה, או לכל הפחות, חלקה בדירה יהיה גדול יותר. הבעיה במקרה זה היא, שהאישה איפשרה רישום הדירה על שם שני הצדדים ובכך הראתה, כי היא מעוניינת בשיתוף ביניהם. כמו כן, היא לא חתמה על הסכם ממון עם בעלה ולא הגנה על זכויותיה.
בתי המשפט רשאים לפסוק תוך שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון והם עושים זאת בהתאם לנסיבות ולהשקפות עולמם.
מקרה בו השופטים היו חלוקים בדעתם, נדון בחיפה. הבעל והאישה רכשו בית בקיבוץ, שלא נרשם על שם מי מהם. הבעל השקיע בדירה את כל רכושו, אותו הוא צבר טרם נישואי הצדדים, כל הכספים שקיבל תמורת דירתו מקשר קודם וכן, זכויות סוציאליות ופנסיוניות. האישה השקיעה בדירה סכום שולי בלבד. עוד יצוין, כי הן הבעל והן האישה לא טענו לשיתוף מלא בכל זכויותיהם וחובותיהם בתקופה שקדמה לנישואיהם, הבית נבנה בטרם נישאו הצדדים והם התגוררו בו פחות מחמש שנים. על סמך זאת, פסק ביהמ"ש לענייני משפחה, כי אמנם קיים שיתוף בין הצדדים בדירה, אך לא שיתוף מלא. השופטת עשתה שימוש בדוקטרינת "השיתוף המוחלש", על-פיה, בנסיבות מיוחדות, ומכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, ניתן לקבוע שיתוף בנכס ספציפי, באופן חלקי ולא באופן מלא. בהתאם לכך, קבעה השופטת, כי האישה תהיה זכאית ל 30% מהזכויות בבית המגורים והבעל ל–70% מהזכויות בבית המגורים.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה בדעת רב, התערב בשיעור היקף השיתוף בבית וקבע כי האישה והבעל יקבלו כל אחד 50% מן הזכויות בבית. דעת המיעוט פסקה כפי שפסק ביהמ"ש לענייני משפחה. ביהמ"ש המחוזי בחיפה, קבע, כי לעניין אי רישום הזכויות ברשות מקרקעי ישראל, אם היקף השיתוף בין בני זוג בנכס מקרקעין, לא נרשם בהסכם מפורש ביניהם, אזי יש לבחון את היקף השיתוף ביניהם, על פי הסכם בע"פ, או כפי שעולה ממסמכי רכישת הנכס ותהליך הרישום. מסמכי הרכישה הנוגעים לקליטה בקיבוץ ובניית הבית, נחתמו על ידי שני הצדדים ועלתה מהם כוונה ברורה של הצדדים לרכוש בית במשותף, למגורי המשפחה, שהזכויות בו יירשמו בחלקים שווים.
עינינו הרואות, כי בפועל, חייהם של מי שמגיע לבתי המשפט נקבעים, לא רק בהתאם לדין, אלא אף בהתאם לעמדותיו/ה של השופט היושב בדין. סעיף 8 לחוק יחסי ממון, אשר חל על זוגות אשר נישאו החל מה- 1/1/1974, מאפשר לבתי המשפט לפסוק למען הצדק ולמנוע עוולות. אבל לעיתים, למרות העוול שעלול להגרם וחוסר צדק בולט וגלוי לעין, הדין עצמו לא מאפשר לביהמ"ש לתקן את השגיאות שבני זוג עושים, כאשר השגיאה המשמעותית מכולן, היא הימנעות מחתימה על הסכם ממון, אשר יגן על זכויותיהם לעת גירושין.
מאת עו"ד יעל גיל בעלת משרד עו"ד יעל גיל ועו"ד אור פינקלשטיין, משרד עו"ד יעל גיל
d&b – לדעת להחליט
