מובילות 2025
בדרך לעתיד טוב יותר
שנה וחצי אחרי 7 באוקטובר, נשים מעוררות השראה מתבלטות בכך שאינן מוכנות להתייאש או לוותר. הן מפגינות נחישות ותחכום, בצד חמלה וראיית הטוב, ומקרבות תיקון שישנה את פני החברה כולה
510 ימים אחרי היום ההוא, המלחמה לא הסתיימה. היא רק שינתה פנים וצורה, הסתעפה והתפצלה לתתי חזיתות חדשות־ישנות. חזית אחת היא חזית הנרמול. הניסיון לאחות את השברים הפך לשגרת החיים החדשה. הרחובות, המשרדים, בתי הקפה, מרכזי הקניות, כולם מלאים אנשים ונשים שמנסים להחזיר לעצמם תחושת נורמליות. להמשיך הלאה. לדבוק בחיים. חלקם אולי אף רואים בכך חובה לאומית - דרך להוכיח שהחיים חזקים יותר מכל דבר.
נגדם, ניצבים מי שמרגישים שדווקא החזרה לשגרה משדרת אדישות כלפי הסבל שעודנו קיים. הם נאבקים להזכיר שהשגרה הזו נבנית על כאב שלא ניתן להשכיח. לא בינתיים. המתח הזה, בין הרצון להתקדם ובין החובה לזכור, מגדיר את חיינו בימים שאחרי המלחמה - ימים שבהם הקרב על התודעה הפך לזירת מאבק מרכזית.
במרכז המאבק הזה עומדות משפחות החטופים והנופלים. הן יוצאות לרחובות, מתראיינות בתקשורת ומובילות קמפיינים ברשתות החברתיות. כל זאת, לא רק כדי להחזיר את יקיריהן הביתה, אלא גם כדי להזכיר לכולנו שמחיר המלחמה עדיין נגבה יום־יום, ושיש לנו עוד חוב מוסרי גדול.
חזית אחרת היא חזית הגיוס, או ההשתמטות, שניפצה סופית את קלישאת יחד ננצח. בעוד חיילים ואנשי מילואים מוסרים נפשם על הגנת המולדת, החרדים - בתמיכה נלהבת של הממשלה - נלחמים להשתמט, להוציא את עצמם מהכלל ולהתנער מערך הערבות ההדדית שעליו נשענת החברה הישראלית.
וברקע כל אלה, נמשכים שלל מאבקים: סביב זהותה הדמוקרטית של ישראל תחת ההפיכה המשטרית; סביב יוקר המחיה המעמיק והקיטוב הכלכלי; וכמובן המאבק לשוויון מגדרי שנמשך ביתר שאת, כשנשים עדיין נאלצות להילחם על זכויותיהן ומקומן במוקדי קבלת ההחלטות.
בתוך המציאות המורכבת הזו, מתבלטות הנשים שניצבות בחזיתות השונות שזימנה לנו המלחמה. אלה נשים מעוררות השראה, ממנעד רחב של תחומים, שהמשותף לכולן הוא שהן אינן נכנעות ולא שוקעות בייאוש. הן פועלות מתוך שליחות אישית וציבורית כדי לתקן, לשקם ולהפוך את ישראל למקום טוב יותר. הן מזכירות לנו שהשאיפה היא לא לחזור ל"נורמלי" שנבנה על שכחה, אלא לבנות מציאות חדשה – כזו שמכירה בכאב ובמורכבות, אך שואפת לחיים מלאי תקווה ומשמעות.
בין הנשים הללו יש מנהיגות פוליטיות שפועלות לשינוי מדיניות מתוך אמונה באחריות החברתית, רופאות ומטפלות שעוזרות למי שנפגעו לחזור לחיים, ונשות חינוך שמגדלות דור חדש עם תחושת שליחות ותקווה. העשייה שלהן ממחישה איך נחישות, חמלה וראיית הטוב שבאדם יכולות לשנות לא רק חיים פרטיים אלא גם את פניה של החברה כולה.
