המדינה לוחצת על חזרה לצפון, המפונים חוששים ולרבים עדיין אין לאן לחזור
אף שהאזור לא שוקם במלואו, האיום הביטחוני טרם הוסר ומפונים רבים חסרי יכולת לחזור, מתווה המענקים להחזרת תושבי הצפון לבתיהם ייצא לדרך ביום ראשון. קריית שמונה ומטולה עוד מחכות להכרעת בג"ץ אחרי שעתרו להחרגתן מהמתווה
אתמול, כשמדינה שלמה עצרה מלכת והתאבלה עם הבאתם לקבורה של שירי ביבס ובניה אריאל וכפיר בבית העלמין בצוחר, מנעד הרגשות של רבים מתושבי הצפון נע בין עצב עמוק, תסכול וכעס. הם נטשו את בתיהם בבהילות בהוראת המדינה עם פרוץ המלחמה, ברקע עמד החשש לטבח שמתכנן בהם חזבאללה בדומה להיקף ולאכזריות של זה שעשה חמאס ביישובי עוטף עזה. מאז עברו יותר מ־500 ימים שבהם המדינה לא טרחה לשקם את אמונם בה, וכעת היא מצפה שבתחילת השבוע הבא ישובו לבתיהם הנטושים.
בשעות שבהן המוני אזרחי ישראל הרכינו ראש בשולי הכבישים שבהם הוסעו ארונותיהם של הביבסים בדרכם האחרונה, קריית שמונה ומטולה המשיכו להמתין להכרעת בג"ץ בעתירותיהן אליו המבקשות שיורה למדינה על החרגתן מהמתווה של הממשלה להחזרת תושבי הצפון לבתיהם. במטולה טוענים שלתושבים שפונו ממנה אין לאן לחזור. כ־70% מבתי המושבה ניזוקו מאש חיזבאללה, בקריית שמונה נאבקים במשרד החינוך בטענה שמערכת החינוך העירונית לא יכולה לאפשר לימודים, במועצת מבואות החרמון מזהירים שתושבים ביישובים הסמוכים לגבול עם לבנון – פשוט מפחדים.
העתירות שהגישו מנומקות, מגובות בנתונים ובצילומים שמתעדים נזק בהיקפים בלתי נתפסים, והרשויות מבקשות ארכה ביישום המתווה של הממשלה להחזרת תושביהן לקיץ. עד אז, אומרים שם, יהיה די זמן כדי לשקם מבנים ותשתיות שניזוקו ויותר חשוב – יהיה לתושבים זמן כדי לבחון את יציבות הפסקת האש עם חיזבאללה כשצה"ל יתאים את פריסת כוחותיו לאורך כל הגזרה באופן שישפר את תחושת הביטחון שלהם.
את המתווה להשבת התושבים לבתיהם מוביל השר במשרד האוצר שאמון על מנהלות השיקום של הדרום והצפון זאב אלקין, שמתבסס על קביעת צה"ל ומערכת הביטחון שלפיה אין סיבה ביטחונית שמונעת זאת. במהלך החודשים שקדמו להפסקת האש בצפון צה"ל הלם בעצמה חסרת תקדים בחיזבאללה, חיסל את מנהיגיו, פגע קשות בשדרת הפיקוד הבכירה שלו והשמיד חלק ניכר מארסנל הטילים שאיים על ישראל, בעיקר על יישובי הצפון.
אלא שלא צה"ל ולא משרדי הממשלה התאמצו כדי לשכנע את תושבי הצפון שביטחונם ושלומם מובטחים. בשלהי הלחימה בדרום לבנון צה"ל עוד התפאר בחשיפת התשתיות הרבות שחיזבאללה הקים לעצמו לקראת מתקפה רחבה לכיבוש חלקים בגליל, באופן שממחיש היטב מה קרה מצדה השני של הגדר במשך שנים ארוכות של קונספציה ושאננות מול לבנון. במטולה מדווחים שעמוק בתוך הפסקת האש רחפנים וכטב"מים עדיין חוצים את הגבול מלבנון, הדי הפיצוצים עדיין מהווים חלק מהפסקול של המרחב.
תושבים שמפונים מהיישובים שלאורך קו המגע מבינים שיש להם עסק עם הנהגה רשלנית שלא לוקחת אחריות על כלום, גם לא על האסון הגדול בתולדות המדינה, אז הם חושבים יותר מפעמיים אם הם יכולים לסמוך על מילה אחת שיוצאת ממנה. הם לא מוצאים נחמה במכות הקשות שחטף חזבאללה ובהרג מנהיגיו, מדווחים על התפכחות ולצדה חשדנות בעקבות מחדלי צה"ל והממשלה ב־7 באוקטובר. "התושבים שלי יתחילו לחזור ביום ראשון אבל עם הרבה שאלות ובלב חצוי. שבים לשקט מדומה שיימשך שנתיים, שלוש, אולי שנה ואולי פחות. אף אחד לא יודע להעריך כמה זמן הוא יחזיק מעמד", אמר לכלכליסט יו"ר פורום יישובי קו העימות בצפון וראש מועצת מטה אשר משה דוידוביץ'.
לדבריו, "אנחנו רואים שחיזבאללה מנסה להרים ראש, להתאושש ולהתחמש. אלה מבין התושבים במטה אשר שלא רוצים לחזור, מעדיפים להישאר ביישובים שאליהם התפנו, לפחות עד גמר שנת הלימודים. עד אז הם יבחנו את התפתחות המצב הביטחוני, יראו לאן נושבת הרוח. יש מאות משפחות כאלה ואני מבין אותן לגמרי. המדינה עשתה קמפיין שלם כדי להחזיר את התושבים, כאילו שהם חוזרים לשוויץ".
מועצת מטה אשר תלתה בימים האחרונים בפתח יישוביה שלטים המקדמים את פני התושבים השבים. אחד כזה נתלה גם בכניסה לקיבוץ חניתה, שכבר בשבועות הראשונים של המלחמה ניזוק קשות, מאש חיזבאללה ומזחלי הטנקים והנגמ"שים של צה"ל שריסקו את הכבישים ואת המדרכות, והשמידו תשתיות שונות.
"התחלנו לשקם את חניתה, עובדים שם בקצב, משפצים את מבני גני הילדים והפעוטונים אבל יש עוד מה לעשות. גם בשאר היישובים יש עוד הרבה עבודה, התושבים שיחזרו החל מתחילת השבוע ימצאו בתים שדורשים שיקום ושיפוץ בגלל נזקי עזובה אחרי שנה וחצי שלא דרכה בהם רגל בהם רגל אדם. הם יצטרכו להתרגל לחיים החדשים פה, כשהפריסה של צה"ל שונה, כיתות הכוננות דרוכות. עם כל אלה, אני באמת לא יודע מה יהיה בהמשך", אומר ראש המועצה.
דוידוביץ' מספר שחלק מתושביו התלוננו על כך שמועצת מטה אשר לא עתרה, בדומה למועצות מטולה ומבואות החרמון ועיריית קריית שמונה, לבג"ץ בבקשה לדחות את יישום מתווה החזרה. לדבריו הוא לא מוצא טעם בהליך כזה. "צה"ל קובע מתי מסוכן ומתי לא, בהתאם לקביעותיו כל מערכות המדינה מתיישרות. בתחילת המלחמה הממשלה החליטה על פינוי כל הישובים שמרוחקים עד 5 קילומטר מהגדר, אבל בפועל פונו רק אלה שמרוחקים עד 3.5 קילומטר ממנה. שאלתי את שר הביטחון 'למה ככה', ענה לי שזה מה שהחליט הצבא. אז למה לעתור לבג"ץ, כדי להגיד שעתרתי לבג"ץ?", תהה.
ברקע ההתדיינות בבג"ץ אל מול העתירות שהוגשו לו ביום שני, הממשלה קיימה משאל טלפוני במסגרתו השרים אישרו את החזרת כל תושבי הצפון לבתיהם מתחילת השבוע, תוך פטור מתשלום ארנונה עד סוף יוני. הממשלה החליטה להקצות 50 מיליון שקל כפיצוי לרשויות המקומיות על אובדן ההכנסות. "צעד זה יאפשר לרשויות המקומיות להמשיך לספק שירותים חיוניים לתושבים ולקדים פרויקטים מקומיים לשיקום ופיתוח למרות הפגיעה הקשה בהכנסותיהן", אמרו במנהלת לשיקום הצפון.
מ"מ מקום ראש מינהלת השיקום ומנהלת מחוז צפון במשרד הפנים עינב פרץ אומרת כי "הפיצוי על אובדן הכנסות מארנונה הוא הרבה יותר מסתם תמיכה כספית – זאת הצהרת מחויבות ערכית של המדינה לתושבי הצפון". עם זאת, דוידוביץ' אמר אתמול לכלכליסט כי הכספים המובטחים לשיקום הצפון זורמים אל השטח לאט מדי, ומעט מדי. "אני מתרשם שאלקין עושה מאמצים אבל בשורה התחתונה אנחנו שנה וחצי מתחילת המלחמה ועדיין אין תוכנית מסודרת לשיקום הצפון. פשוט אין", אמר.
אלה מבין תושבי הצפון שלא ישובו לבתיהם בשבוע הראשון של מרץ, יפסידו אלפי שקלים ממענקי השיבה. מבוגר שישוב לביתו עד 8 למרץ יהיה זכאי למענק של 15,360 שקל וזה שיחזור לאחר מכן, יקבל מענק של 7,680 שקל. המענק יפחת ככל שיחלוף הזמן, כך שמי שישוב לביתו החל מתחילת מאי יהיה זכאי למענק של 1,920 שקל בלבד.
בעתירות של קריית שמונה, מטולה ומבואות החרמון רואים במתווה זה כפייה של המדינה על תושבי הצפון לשוב לבתיהם תוך ניצול של מצבם הסוציו־אקונומי הנמוך של רבים מהם. למרות זאת, מאות תושבים מיישובי מטה אשר כבר הודיעו למועצה האזורית שלהם כי ישהו לפי שעה את שובם, גם במחיר של פגיעה במענקי המדינה.
ולא רק במטה אשר מתכוונים לחכות. כ־90 מתוך כ־150 בתים ומבנים בקיבוץ מנרה נפגעו מאש הטילים של חיזבאללה, ומבחינת המדינה גם התושבים שם אמורים לשוב לבתיהם החל מתחילת השבוע. "אנחנו מאוד רוצים לחזור הביתה אבל אין לנו כל כך לאן אז נישאר בגדות, למרות הכל", אומרת סיגל ויז'ניצר, שביחד עם בעלה זאבי וילדיה רונן (16) וגפן (13.5) משוכנים זמנית בקיבוץ גדות. "הגנים במנרה חטפו פגיעות ישירות, גם רוב הבתים. היו משפחות שביקשו להביא מבנים יבילים – כדי לאפשר להם פתרונות מגורים עד שיקום הנזק בבתים – ולא אפשרו להן".
ויז'ניצר היא רכזת הקליטה של הקיבוץ, שמונה 280 תושבים, מהם 90 ילדים. היא אומרת שלמרות שהמדינה תקצץ במענקי השיבה, הם ייאלצו להישאר במקומות שאליהם התפנו בעקבות המלחמה. "אנחנו כועסים על הקיצוץ במענקים אבל איזו ברירה יש לנו? לאן אנשים יחזרו, לאוהלים? בחוץ יש 3 מעלות, מוצרי החשמל בבתים נהרסו. אין לנו לאן לחזור, נצטרך לרכוש ריהוט ומוצרי חשמל שניזוקו ונהרסו והמדינה מפעילה עלינו לחץ באמצעות קיצוץ המענקים. זה לא פייר", אמרה אתמול.
לפי מסמך שפרסמו בימים האחרונים ארבעה חוקרים מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), לקראת תחילת החזרתם של תושבי הצפון לבתיהם, "תמונת המצב בשטח שברירית, כשמדי יום תושביו נחשפים לדיווחים על הפרות הדדיות של הסכם הפסקת האש. זאת, לצד חזרתם של תושבי דרום לבנון לבתיהם – כשחלקם נושאים את דגלי חזבאללה ותמונות של מנהיגו המחוסל חסן נסראללה". נסראללה חוסל בתקיפת חיל האוויר לפני כמעט חמישה חודשים, ימים אחדים לאחר מכן חוסל בתקיפה ישראלית גם מחליפו האשם ספי א-דין, ובתחילת השבוע השניים הובאו לקבורת קבע בביירות תוך ניסיון של חזבאללה לנצל את המעמד למפגן כוח.
על המסמך חתומים ח"כ לשעבר עפר שלח, ד"ר עידית שפרן גיטלמן, ענת שפירא וירדן אסרף, והם מתייחסים בו לשבר באמון של תושבי הצפון ברשויות המדינה הנובע מכך שצה"ל ומערכת הביטחון אפשרו לכוח רדואן של חזבאללה להתעצם בקרבת היישובים הישראליים לממדים מפלצתיים. "התרעות שהשמיעו תושבי האזור בהקשר זה נענו בהשתקה ובטענות להיסטריה מוגזמת. גילוייה של מנהרה שחצתה את הגבול, חרף הצהרות הצבא כי לא ידוע על כאלה, היווה קו שבר נוסף", נכתב.
ארבעת כותבי המסמך מתייחסים גם להסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון, באופן שיוצר פער מהותי בין המציאות המבצעית בשטח לתפישתו בקרב התושבים. הדבר נובע מקשיי גישה לנוסח הרשמי של ההסכם, שניתן לאתרו רק בשפה האנגלית וכך, כלל פרטיו אינם נגישים לרוב הציבור. מאידך, אלה שנדרשים כעת לקבל החלטות אם לשוב לבתיהם נאלצים לעשות זאת במצב של חוסר ודאות מוחלט, כשכל אחד מהם נאלץ לפרש בעצמו את המצב מול חיזבאללה.
עוד עולה מהמסמך של INSS כי המלחמה ופינוי היישובים השפיעו במידה משמעותית על מצבם הכלכלי והתעסוקתי של תושבי הצפון תוך אובדן מקורות הכנסה ואובדן ההון האנושי במקומות העבודה. "הפערים הכלכליים בין הצפון למרכז המדינה שהיו קיימים עוד לפני המלחמה – העמיקו מאוד. תחושת הצמיחה ששררה לפני המלחמה התפוגגה ויש לכך השפעה שלילית רבה על הרצון להמשיך בחיים בצפון", נכתב.
