בלעדי
הציירת מיכל ממיט וורקה תובעת 100 אלף שקל מהאוצרת שולמית נוס: "מכרה יצירות ללא רשות"
ממיט וורקה טוענת כי התייחסה לנוס "כאל מנטורית ונתנה בה אמון מלא", וכי מדובר ב"ניסיון לגזול בציניות אומן בתחילת דרכו". נוס מצידה מכחישה את ההאשמות ואמרה כי היצירות נמכרו כחלק מעסקת חליפין
כשהאמנות מגיעה לבית המשפט: הציירת הישראלית מיכל ממיט וורקה תובעת את אוצרת האמנות הבכירה שולמית נוס שהינה גם יועצת לאוסף בנק דיסקונט לאמנות ולאוספים נוספים. זאת, בטענה כי נוס העמידה כביכול למכירה שלוש יצירות של הציירת שנמסרו לנוס למשמורת מבלי שקיבלה אישור התובעת לכך. התובעת, מיכל ממיט וורקה מבקשת מבית המשפט השלום בת"א כי יורה כי על נוס לפצותה בסך 100 אלף שקל וכן כי נוס תאשר כי אין בחזקתה יצירות נוספות של ממיט וורקה. "הניסיון של גורם בעל מעמד בכיר בעולם האומנות הישראלי לגזול בציניות אומן בתחילת דרכו מעורר תחושות קשות", נטען בתביעה. מנגד נוס דוחה מכל וכל את כל הטענות נגדה וטענה במכתב שנשלח באמצעות באת כוחה: "אנו מתנגדים לטענתכם בדבר גזל -ההיפך הוא הנכון".
במסגרת התביעה שהוגשה באמצעות עו"ד ליעד וטשטיין נטען כי התובעת הינה ציירת ישראלית שזכתה במוניטין רב בישראל ובעולם וכי "יצירותיה זוכות להערכה רבה בעולם האומנות, הוצגו בתערוכות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם ומצויות באוספים חשובים. ההצלחה האומנותית של התובעת מעוררת השתאות גם נוכח הקשיים עמם נאלצה להתמודד במהלך חייה. התובעת עלתה לארץ בשנת 1984 במסגרת "מבצע משה" והיא יוצאת אתיופיה הראשונה שהתקבלה ללימודים במכללת שנקר ולאחר מכן פרצה בהצלחה לעולם האמנות למרות שנאלצה להתמודד בדרך עם מצב כלכלי קשה וגזענות", מצוין בתביעה.
בתביעה נטען כי בשנת 2016, במסגרת עבודתה כמלצרית בבית קפה בתל אביב, פגשה התובעת את נוס ונוצרו ביניהן יחסי ידידות. "לאור מעמדה הבכיר של נוס בעולם האמנות בישראל כממונה על אוסף האמנות של בנק דיסקונט, התייחסה אליה התובעת , שהיתה באותה עת אומנית צעירה בראשית דרכה, כאל מנטורית ונתנה בה אמון מלא", נטען בתביעה.
עוד נטען כי בשנת 2018 הציעה נוס לתובעת לאחסן עבורה את עבודותיה במחסני אוסף האמנות של בנק דיסקונט. נטען כי מאחר שלתובעת לא היה באותה עת היכן לאחסן את עבודותיה, היא קיבלה בשמחה את ההצעה. נטען כי לקראת סוף שנת 2020 השיבה נוס לתובעת עבודות שלה שאוחסנו בבנק דיסקונט. אולם, על פי התביעה , בשנת 2022, נדהמה התובעת לגלות כי נוס "העמידה למכירה בבית המכירות הפומביות "תירוש" שלוש יצירות של התובעת שנמסרו לה למשמורת. יצירות אלה הועמדו למכירה ללא ידיעת התובעת וללא רשותה. מעבר לכך, הן הועמדו למכירה במחירים נמוכים שפגעו בערך השוק של יצירות התובעת", נטען. עוד עולה מהתביעה כי יצירה אחת מתוך השלוש לא נמכרה ונמסרה על ידי נוס לתובעת.
מהתביעה עולה כי בינואר האחרון באת כוחה של נוס, עו"ד נורית אשר פניג השיבה למכתב של בא כוח התובעת ודחתה מכל וכול הטענות נגד נוס וטענה כי היצירות שהעמידה למכירה פומבית באמצעות בית המכירות "תירוש" אינן חלק מהיצירות שנמסרו לה למשמורת אלא יצירות שקיבלה במסגרת עסקת חליפין מול צד שלישי. עוד מצוין במכתב התשובה כי בתחילת שנת 2021 פנה לנוס אדם בשם א.פ (השם שמור במערכת-ל.ד) והציע לה לרכוש 3 עבודות קטנות של מיכל. נטען כי נוס שהעריכה מאוד את עבודותיה של מיכל הסכימה להצעה והוחלט כי במקום תשלום בעבור העבודות של מיכל, תתבצע עסקת חליפין בין השניים ונוס תעביר לרשותו עבודה של אמן אחר אשר בבעלותה. עוד נטען כי במרץ 2022 החליטה נוס למכור את שלוש העבודות במכירה פומבית וכי במכירה זו נמכרו שתי עבודות של מיכל ועבודה שלישית לא נמכרה וכי לא היתה לנוס כל שליטה על המחיר בהן נמכרו. מנגד התובעת טוענת כי מדובר בטענות כוזבות ולמעשה "בבדותה שהמציאה נוס בניסיון לייצר אליבי למעשיה".
עוד נטען במכתב באת כוח נוס: "בשל העובדה כי מרשתי (נוס -ל.ד) נפגעה מאוד מאופן הפניה התוקפני של מיכל, החליטה מרשתי להחזיר למיכל את כול העבודות שקיבלה ממנה במתנה עוד בשנת 2020 וכן את העבודה השלישית שהעבירה למכירה בבית המכירות ואשר בפועל לא נמכרה. אין בידי נוס כל עבודה של מיכל וגם לא תהיה לה בעתיד. מרשתי עשתה כל שביכולתה כדי לסייע למיכל ולעולם לא היתה גוזלת או פוגעת באדם ובוודאי שלא באמנית שהאמינה בה וסייעה לה בעבר".
במכתב צוין עוד כי נוס פועלת ומתנדבת רבות בתחום הפילנתרופיה והעמותות בישראל ואף קיבלה אות הוקרה מיוחד מטעם ראש הממשלה וכי "עצם הטענה כי נוס חייבת כסף כלשהו למיכל גובלת בחוסר מוסריות". טרם הוגש כתב הגנה.
מטעמה של שולמית נוס נמסר בתגובה: "תמוה כי התביעה הועברה לעיתונות בטרם נמסרה לנתבעת. זוהי תביעה מיותרת לגמרי שאינה מבוססת על דבר ואנו בטוחים שהיא תדחה על ידי בית המשפט".
יודגש כי לתובעת אין כל טענה כנגד בנק דיסקונט.
