מחיר המלחמה עד כה לפני עסקת החטופים: 150 מיליארד שקל
מחיר המלחמה עד כה לפני עסקת החטופים: 150 מיליארד שקל
סעיף ההוצאה הגבוה ביותר במלחמה הוא על כוח אדם ומילואימניקים, ששירתו במצטבר 49 מיליון ימים. אבל זה לא נגמר כאן. הצורך להחזיר את תחושת הביטחון ידרוש נוכחות גדולה של כוחות לאורך הגבולות, כך שללא פתרון לבעיית הגיוס – המילואימניקים ימשיכו לשאת בעיקר הנטל
הפסקת האש הזמנית בעזה ומימוש השלב הראשון במתווה להחזרת החטופים השבויים בידי חמאס עשויים לסמן את תחילת סוף המלחמה, שהיא הארוכה והקשה בתולדות ישראל. זאת, בכפוף ליציבות העסקה אל מול הניסיונות להכשיל אותה, בעיקר מצד האגף הימני־משיחי של הממשלה, ובכפוף למידת הנחישות למצות אותה עד תום מצד הנשיא האמריקאי הנכנס דונלד טראמפ שיושבע מחר בבית הלבן.
מתחילת מלחמת 7 באוקטובר נהרגו כ־840 חיילים ונפצעו כ־14 אלף בקצב של כמעט 1,000 פצועים חדשים בכל חודש. המחסור בחיילים אל מול הגידול העצום בנפח הפעילות של הצבא תוך המשך השתמטות החרדים משירות רק יוסיף ויכביד את הנטל על משרתי המילואים.
בתחילת המלחמה גויסו כ־220 אלף אנשי מילואים שמאז נקראו תדיר לשירות ממושך במסגרת שלושה וארבעה סבבים ועשו, באופן מצטבר, כ־49 מיליון ימי מילואים לעומת כ־2.5 מיליון ימי מילואים בשנה ממוצעת לפני פרוץ המלחמה. המספר הדרמטי הזה נושא משמעויות כלכליות עצומות ומרחיקות לכת.
סיכום ביניים שנעשה בימים האחרונים במערכת הביטחון מתמחר את המלחמה ב־150 מיליארד שקל, מתוכם כ־44 מיליארד שקל נועדו לתשלומים למילואימניקים והוצאות על כוח אדם. מדובר בסעיף ההוצאה הגבוה ביותר במלחמה – יותר מנשק או תפעול פלטפורמות כמו מטוסי קרב. ההוצאה החודשית המינימלית של צה"ל על כל חייל מילואים היא כ־15 אלף שקל, סכום שכולל מענקים ותוספות. כיום, מספר המשרתים במילואים בפועל ירד משמעותית לעומת מספר השיא שלהם בתחילת המלחמה ועומד על כרבע ממנו. הוא מתוכנן להיות בהיקף דומה גם בהמשך השנה, בתנאי שלא תהיה הסלמה חדשה בצפון או בדרום. מספר משרתי המילואים בשנה ממוצעת טרם המלחמה היה כ־7,000 בלבד.
בעוד כשבוע וחצי המדינה מתכוונת להחיל את המתווה שעל בסיסו יותר מ־60 אלף התושבים שפונו בתחילת המלחמה מעשרות יישובים לאורך גבול הצפון ישובו לבתיהם תוך עידודם לעשות זאת באמצעות מענקים בהיקף של עשרות אלפי שקלים שיוצעו לכל משפחה.
הזיכרון הטראומתי מטבח 7 באוקטובר בדרום וההיערכות של חזבאללה בלבנון לפשיטה דומה, שלא יצאה לפועל, צרוב בהם באופן שמגדיל לאין שיעור את דרישותיהם לסידורי ביטחון חדשים לאורך כל הגזרה. צה"ל יצטרך להיערך ולהיפרס בשטח באופן שישכנע אותם שבכוחו להגן עליהם.
בצה"ל מבינים שהדרך היחידה לספק את תחושת הביטחון הנדרשת, שתהווה תנאי בסיסי לתחילת החזרה של הצפון לשגרה ולתחילת שיקומו, תהיה באמצעות מאסה של כוחות ונוכחות נרחבת שלהם בשטח. בקרב מפקדים בגזרה גם הופנמה ההבנה שיתקשו למכור לתושבים השבים לבתיהם הגנה שמתבססת על מעגלים של טכנולוגיות מתקדמות כמו מצלמות ומערכות ירי שנשלטות מרחוק, בייחוד אחרי הקלות הבלתי נסבלת שבה חמאס פשט על עוטף עזה תוך נטרול שיטתי של מערכות אלה לאורך גדר הגבול.
הארכת שירות החובה של לוחמים לשלוש שנים מאפריל הקרוב תקל על המעמסה הכבדה מנשוא את משרתי המילואים, בתנאי שהנסיבות האזוריות לא ישתנו באופן שיבעירו מחדש את אחת הגזרות. באין מקורות גיוס נוספים של כוח אדם בשל סירוב הממשלה לגייס חרדים הנחוצים מאד לצה"ל, המילואימניקים השחוקים ממילא אחרי שנה ורבע של מלחמה יידרשו להמשיך לשאת בעיקר הנטל.
המשבר המתעצם בכוח האדם בצה"ל נותן אותותיו גם בקרב המשרתים במערך הקבע באופן שמעורר דאגה כבדה במטה הכללי. לפני שנה, משרד האוצר אישר לצה"ל לגייס כמעט 4,000 תקנים חדשים לקבע בעקבות המלחמה ועד כה הוא הצליח לאייש רק כמחצית מהם. מצב זה מעיד על השחיקה המתמשכת בקרב המשרתים בקבע על רקע המלחמה הארוכה. גם הפער בתגמולים המשולמים לאנשי קבע לבין אלה המשולמים לאנשי מילואים מייצרים אפקט שבו רבים מהם בוחרים לפרוש כדי לשרת במילואים וליהנות מתגמולים משמעותיים יותר, לעיתים פי שניים מאלה שקיבלו בקבע.
ברקע של כל אלה עומד דו"ח הוועדה לבחינת תקציב הביטחון בראשות יעקב נגל שהוגש לפני כשבוע וחצי לראש הממשלה. נגל מכיר בצורך הבהול של צה"ל לחזק את מערך הקבע שלו, בין השאר תוך פתיחת מסגרות שירות בקבע מקוצר לתקופה של שנתיים באופן שיפחית עומסים ממערך המילואים.
הוועדה שבראשותו גם קיבלה את עמדת הצבא ביחס לצורך לבטל את הצמדת השכר של משרתי הקבע לזה של השוטרים והמשרתים בשאר גופי הביטחון, מה שעשוי לשפר את יכולת הגמישות של צה"ל לתגמל את אנשיו טוב יותר ולשמר אותם בשורותיו. אלא שאחת החידות הגדולות והבלתי פתירות שעולות מהמלצות נגל היא היכן נמצאים מקורות התקציב למימונו.
מיליארד שקל על יירוט טילים
אמצעי הלחימה היקר ביותר ששימש את צה"ל עד כה במלחמה הוא הטיל חץ 3 תוצרת התעשייה האווירית. מחירו של כל טיל כזה מוערך ב־2 עד 3 מיליון דולר ובמלחמה הנוכחית נעשה בו שימוש מבצעי נרחב ביירוט של מטחי הטילים הבליסטיים ששיגרה איראן לעבר ישראל באפריל ובאוקטובר כמו גם ביירוט הטילים המשוגרים מתימן בידי החות'ים.
טילי חץ 3 מיועדים ליירט טילים בליסטיים בעודם בחלל ובמרחק רב משטח ישראל. הטווח הארוך שלהם מאפשר למערך ההגנה האווירית הזדמנות יירוט שנייה של טיל מאיים אם המיירט הראשון מחטיא אותו. בשלבים הראשונים של פיתוחו, חץ 3 יועד בעיקר להיות מענה לטילים הנושאים ראשי קרב גרעיניים.
בשבועות האחרונים משרד הביטחון חתם עם התעשייה האווירית על הזמנת ענק של טילי חץ 3 בהיקף של כמה מיליארדי שקלים. ערב המלחמה שבעה לאוקטובר נחתמה עם משרד ההגנה הגרמני עסקת ענק בהיקף של כ־14 מיליארד שקל לאספקת טילים מסוג זה שאמורים לשמש להגנת אירופה מפני מתקפות טילים מצד רוסיה. מדובר בעסקת היצוא הראשונה של טילי חץ ישראליים.
ההגנה על ישראל במסגרת כל אחת ממתקפות הטילים שאיראן הפנתה לעברה באפריל ובאוקטובר עלתה לצה"ל כמיליארד שקל. גורם ביטחוני אמר לכלכליסט כי ללא הסיוע הנרחב של חילות אוויר ידידותיים ובמרכזם זה של ארה"ב, עלות ההגנה על ישראל היתה מסתכמת בסכום גבוה הרבה יותר.
פרט להשקעה חסרת התקדים ברכש טילי חץ 3, משרד הביטחון חתם ביום חמישי עם רפאל על הזמנת ענק של טילי יירוט למערכת כיפת ברזל על בסיס כספי הסיוע המיוחד שהעמיד הנשיא האמריקאי היוצא ג'ו ביידן. מדובר בסיוע בהיקף של 5.2 מיליארד דולר המיועד להצטיידות במערכות הגנה אווירית וחלקו יממן את רכש המיירטים החדשים. בהמשך, משרד הביטחון יפנה על בסיס כספי הסיוע המיוחד הזמנות נוספות לרפאל במסגרת רכש של מיירטים למערכת קלע דוד ושל מערכות ההגנה החדישות המבוססות על לייזר רב־עצמה מגן אור שאמורות להימסר לשימוש מבצעי בצה"ל בעוד מספר חודשים.
