מובילות 2025
הדרת נשים - מהישגיה הבולטים של ממשלת ההרס
שילוב נשים בתפקידים בכירים בהנהגה ובמגזר הציבורי תורם למדיניות ציבורית טובה יותר, להתאמה שלה לכלל האוכלוסייה ולחיזוק האמון במוסדות המדינה. אבל בניצוחם של בצלאל סמוטריץ' ובנימין נתניהו, תחת הממשלה הנוכחית הגיע מספר הנשים שמאיישות משרות משמעותיות לשפל היסטורי
ממשלת נתניהו השישית הביאה את ישראל לשפל שלא נראה מזה עשרות שנים במגוון תחומים: בתחושת הביטחון של תושביה, בהתנהלות הכלכלית והאחריות הפיסקלית, בפילוג החברתי ובמעמד הבינלאומי של ישראל. ובנוסף לכל אלו, גם בדחיקת נשים החוצה ממוקד קבלת ההחלטות ומתפקידי המפתח בממשלה.
4 צפייה בגלריה
מנכ"לית אחת בלבד מתוך 32 מנכ"לים במשרדים ממשלתיים. מירב שטרן, מנכ"לית המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה
(צילום מסך: אתר המשרד)
הדבר בולט במיוחד בדרג המנכ"לים, שהם המינויים הפוליטיים המרכזיים של השרים - אלה שמשקפים את תפיסת עולמם, ולכן חושפים יותר מכל את רוח הממשלה. מתוך 32 מנכ"לים במשרדים ממשלתיים, מכהנת כיום מנכ"לית אחת בלבד — מירב שטרן, שעומדת בראשות המשרד לשוויון חברתי ולקידום מעמד האישה. לרגע קצר מאוד היו שתי מנכ"ליות בממשלה: במאי 2023 מינתה שרת ההסברה אז גלית דיסטל־אטבריאן את גלי סמבירא למנכ"לית המשרד, רק כדי לפטר אותה שלושה חודשים לאחר מכן.
התמונה הופכת לעגומה במיוחד כשמשווים את מספר המנכ"ליות כיום למספרן בתקופת הממשלה ה־36 ("ממשלת השינוי" של בנט ולפיד). בממשלה זו כיהנו 11 מנכ"ליות (מתוך 29 תפקידי מנכ"ל), חלקן במשרדים מרכזיים ועתירי תקציב כגון משרד החינוך, התחבורה והרווחה. במלים אחרות: בממשלה הקודמת נשים איישו כ־38% מתפקידי המנכ"ל, לעומת 3% בלבד בממשלה הנוכחית, 16% בממשלת האחדות של נתניהו וגנץ, ו־21% בממשלת נתניהו הרביעית, בין 2015–2020.
גם מספר השרות נמצא בשפל של שני העשורים האחרונים. לאחר שגלית דיסטל־אטבריאן התפטרה מתפקיד שרת ההסברה זמן קצר לאחר 7 באוקטובר, מכהנות כיום 5 שרות בלבד — כ־17% מהשרים. זאת, לעומת 26.5% בממשלת השינוי, 23% בממשלת נתניהו־גנץ, ו־19% בממשלת נתניהו הרביעית.
לא מדובר רק במספרן של הנשים, אלא גם בתחומי האחריות עליהן הן מופקדות. שלוש מתוך חמש השרות כיום מכהנות במשרדים שנחשבים מיותרים, ועצם קיומן היה אתנן פוליטי גרידא: המשרד להתיישבות ומשימות לאומיות שבו מכהנת אורית סטרוק, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה שבו מכהנת מאי גולן, ומשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, שבו מכהנת גילה גמליאל, שעד לא מזמן היתה שרת המודיעין — תפקיד מיותר נוסף, שבוטל. ללא אילוצים פוליטיים, משרדים אלו היו אמורים להיות אגפים במשרדי הרווחה והכלכלה, בהתאמה.
לעומת זאת, בממשלת השינוי חלק מהשרות כיהנו בתפקידי מפתח. שרת החינוך היתה יפעת שאשא ביטון; שרת הכלכלה היתה אורנה ברביבאי, שרת הפנים היתה איילת שקד, שרת התחבורה היתה מירב מיכאלי ושרת האנרגיה היתה קארין אלהרר.
סמוטריץ' רואה רק גברים
אבל לא רק מנכ"ליות ושרות נדחקו החוצה. דחיקת נשים ממוקדי קבלת ההחלטות בולטת גם במינויים לתפקידים המשמעותיים ביותר בכלכלה הישראלית — הרגולטורים ובעלי התפקידים הפיננסיים הבכירים בממשלה.
"כלכליסט" בדק את איושם של 14 מהתפקידים הכלכליים הבכירים במשק, שממונים בעיקר בידי שר האוצר, ראש הממשלה ושר הכלכלה (ראו גרף בעמוד הבא). התוצאה, איך לומר, עלובה במיוחד: כיום, אשה אחת בלבד מכהנת באחד מ־14 התפקידים — הממונה על התחרות מיכל כהן — וגם היא נאלצת להילחם על תפקידה, עקב ניסיונותיו של שר הכלכלה ניר ברקת להדיח אותה.
התהליך הזה לא קרה המקרה. ממשלות לרוב "יורשות" את המינויים הבכירים שכבר בתפקיד (פרט לתפקידי מנכ"לי משרדי האוצר והכלכלה), אך ממשלת נתניהו השישית מינתה או אישרה בתוך שנתיים בלבד את מינויים של 10 מתוך 14 בעלי התפקידים — כולם גברים. אם הממשלה לא תתפרק בשנה הקרובה, היא צפויה גם למנות באוגוסט את ראש אגף התקציבים הבא — תפקיד שבו מעולם לא כיהנה אישה — ובינואר את החשב הכללי הבא.
לא תמיד המצב היה כה חמור: ממשלת נתניהו הרביעית, שבה כיהן משה כחלון כשר אוצר, מינתה כמה נשים לתפקידי מפתח. ד"ר שירה גרינברג הייתה הכלכלנית הראשית הראשונה בישראל; ענת גואטה הייתה יו"ר רשות ני"ע; ומיכל הלפרין הממונה על התחרות. במהלך כהונתה של אותה ממשלה כיהנה גם הנגידה הראשונה והיחידה עד כה של בנק ישראל — פרופ' קרנית פלוג, וכן משנה לנגידה — ד"ר נדין בודו טרכטנברג. בנוסף להן, שימשה דורית סלינגר בתפקיד הממונה על שוק ההון והביטוח. תחת אותה ממשלה, מחצית מתפקידי המפתח הפיננסיים במשק מולאו על ידי נשים.
אלא שמאז השתנתה המגמה. ממשלת נתניהו החמישית שהוקמה עם בני גנץ הספיקה למנות שלושה גברים לתפקידי ראש אגף התקציבים, החשב הכללי ומנכ"ל משרד הכלכלה — עוד תפקיד שבו מעולם לא כיהנה אשה. האשה היחידה שמונתה הייתה מנכ"לית משרד האוצר קרן טרנר, אך היא התפטרה מתפקידה כחמישה חודשים לאחר מכן בעקבות אי־הסכמות עם השר שמינה אותה לתפקיד, ישראל כ"ץ. בסך הכל, נותרו ארבע נשים בתפקידי מפתח פיננסיים בממשלה זו.
ממשלת בנט ולפיד אמנם מינתה שני גברים לתפקיד מנכ"לי האוצר והכלכלה, אך גם הספיקה למנות את הממונה על התחרות מיכל כהן, ואת מנהלת רשות החברות הממשלתיות מיכל רוזנבוים, וכך לשמור על מספר הנשים בתפקידי מפתח פיננסיים. אותה ממשלה גם מינתה לתפקיד שרת הכלכלה את האלופה הראשונה בצה"ל אורנה ברביבאי — תפקיד שגברים מילאו עד אז, פרט לדליה איציק שהיתה שרת התעשייה והמסחר, המקביל לתפקיד שרת הכלכלה. לתפקיד שר האוצר, אגב, מעולם לא מונתה אישה.
ואז הגיעה הממשלה הנוכחית, עם סמוטריץ' כשר אוצר, שמדיניותה בפועל היא מינוי גברים בלבד לתפקידי ניווט המשק הישראלי. בעוד שחלק מהמינויים ראויים, כגון הארכת כהונתו של אמיר ירון כנגיד (שנכפתה על ידי בני גנץ), חלק מהם ספגו ביקורת רבה - ובמיוחד מינוי מנכ"ל האוצר החדש, אילן רום, שנעדר ניסיון רלוונטי לתפקיד.
אין מחלוקת על כך שהקריטריון המרכזי למינוי אמור להיות כישורי המועמד/ת, אך כשישנה רק אישה אחת בין 14 תפקידי המפתח הכלכליים במשק, וכשהממשלה כמעט שלא ממנה נשים לתפקידים בכירים, קשה לטעון שמדובר רק בכישורים.
את המחיר המשק משלם
השאלה היא לא רק מדוע אין נשים בתפקידים בכירים – אלא גם מה המחיר שהמשק הישראלי והחברה הישראלית משלמים על מערכת שבה מתקבעים דפוסי חשיבה גבריים אחידים. לכלכלה ודמוקרטיה משגשגות נדרשים גיוון דעות, כישרונות ורוחב אופקים, ויכולת הבנה של הציבור במובן הרחב של המילה. זו אינה לא סתם אינטואיציה, אלא תובנה שמגובה מחקרית.
כך, על פי דו"ח של תוכנית הפיתוח של האו"ם (UNDP) והאוניברסיטה של פיטסבורג מ־2021, שילוב נשים בתפקידים בכירים בממשל תורם למדיניות ציבורית טובה יותר המותאמת לכלל האוכלוסייה ולחיזוק האמון במוסדות המדינה. הדו"ח מצטט מחקרים שמצביעים על כך שממשלות בהן שיעור הנשים בתפקידים בכירים גבוה יותר, מגבירות את החדשנות, את היצרתיות, מפגינות רמות גבוהות יותר של יעילות, שקיפות ומחויבות לרווחת האזרחים תוך צמצום פערים חברתיים וכלכליים. השורה התחתונה ברורה: שילוב נשים בעמדות מפתח אינו רק הכרח מוסרי, אלא גם כלי לשיפור משמעותי של הממשל והחברה כולה.
כשרק גברים ממונים לתפקידים הממשלתיים הבכירים במשק, המשמעות היא לא רק פגיעה בטיפוח, בעידוד ובהשראה עבור הדור הבא של הקברניטות הפיננסיות במשק, אלא גם פגיעה ממשית בפוטנציאל הצמיחה של המשק ובאיכות החיים של אזרחי ישראל. ניכר כי נתניהו, סמוטריץ' ושותפיהם לא מבינים זאת, או שפשוט לא אכפת להם.
