ניתוח
הממשלה מגייסת מיליארדים מעבר לנדרש. למה בעצם?
ב־2024 האוצר גייס 34.4 מיליארד שקל יותר מהנדרש בשל הגירעון. בסוף ינואר נוספו לקופת המדינה כ־40 מיליארד שקל בשל גיוסים ועודפים. לאילו מטרות מיועד הכסף בעו"ש הממשלתי?
לפני כחודש פרסם החשב הכללי באוצר יהלי רוטנברג את הנתון העדכני ליחס חוב־תוצר בסוף שנת 2024. לפי הפרסום, החוב הציבורי הגיע לרמה של 69% מהתוצר במשק, זאת לעומת חוב של 61.3% תוצר בסוף 2023. או בשקלים: החוב הגיע לכ־1.33 טריליון שקל.
הנתון הזה הפתיע גורמים רבים שעוקבים אחרי כלכלת ישראל. ההערכה הרווחת היתה כי החוב הציבורי לא יחצה את ה־68% תוצר. הערכה זו התחזקה כמה ימים קודם לכן, כשהחשב הכללי הכריז כי הגירעון ב־2024 עמד על 6.9% תוצר שהם כ־136.2 מיליארד שקל, וזאת במקום תחזית מוקדמת של גירעון של 7.7% תוצר. אחוז תוצר אולי נשמע מעט, אבל מדובר ב־20 מיליארד שקל, לא נתון שיכול להתפספס בקלות.
בתוך מספר שעות התבררה הסיבה לפער: החשב הכללי לא גייס 136.2 מיליארד שקל בשנת 2024, אלא הוא גייס כ־170.6 מיליארד שקל. כלומר, האוצר גייס 34.4 מיליארד שקל יותר ממה שהיה דרוש באופן ישיר בגין הגירעון. כך נוצר מצב, שהחוב הציבורי גדל ב־170 מיליארד שקל, אך מדינת ישראל היתה צריכה באופן גלוי רק 136.2 מיליארד שקל מתוכם. 34.4 מיליארד השקלים הנותרים נשארו בחשבון העו"ש של הממשלה המנוהל בבנק ישראל. ולכן, היו גורמים שמתחו ביקורת על גיוס היתר של החשב הכללי, שכן עלות החוב בתקופה זו הינה יקרה למדי. לפי תפיסה זו, לגייס כסף שישכב בחשבון העו"ש של ממשלת ישראל דומה "לעושק העו"ש" של הישראלים המשאירים סכומים גדולים בעו"ש, אלא שהממשלה משלמת על הסכומים הללו ריבית.
יתרה למצב חירום
אך כשצוללים לפרטים התמונה שונה למדי, וספק רב אם ניתן למתוח ביקורת עניינית על החשב הכללי. ראשית, יש פער בין הגירעון הקבוע בחוק לבין הגירעון למימון. ישנן הוצאות מסוימות שהמדינה מוציאה אך הן לא רשומות כ"הוצאות" רגילות, ולכן הן לא מתבטאות בגירעון, אבל המדינה צריכה להוציא אותן ולממן אותן. הדוגמה המובהקת היא קרן הפיצויים־מס רכוש. מאז פרוץ המלחמה שולמו מהקרן כ־18.5 מיליארד שקל. מכיוון שמדובר ב"קרן רישומית", הרי שהמדינה נאלצה לגייס כמה מיליארדים כדי לממן את הוצאות הקרן.
שנית, צריך לזכור כי תקרת הגירעון שנקבעה בחוק לשנת 2024 היתה 7.7%, כלומר כ־16 מיליארד שקל יותר מהגירעון בפועל. תקרה זו אושרה בכנסת בנובמבר־דצמבר 2024. כך שהחשב הכללי היה צריך להתכונן לגירעון גדול ב־16 מיליארד שקל מהגירעון בסוף השנה. אם כך, ניתן להסביר בערך כמחצית מ־34.4 מיליארד השקלים כנובעים מהפתעה בהכנסות המדינה. בהקשר זה כדאי לחדד, שהכנסות המדינה עודכנו במהלך 2024 ארבע פעמים, ואחת המטרות של החשב הכללי היא לנסות ככל הניתן לשמור על קצב גיוסים אחיד, ואין זה סביר שהוא ישנה בחדות את תוכנית הגיוסים שאותה הוא תימסר לשוק.
שלישית, צריך לזכור תמיד כי נקודת הזמן המיוחסת המכונה 31 בדצמבר היא שרירותית, היא איננה מיוחדת בשום מובן, ולכן לפעמים החשכ"ל מגייס חוב בדצמבר בכדי לממן פירעונות של אג"ח שפוקעים בינואר־פברואר 2025. לדברי גורמים המקורבים לנושא, חלק מ־34.4 מיליארד השקלים שהיו בקופה בסוף דצמבר משקפים צרכים של ינואר־פברואר. רביעית, בזמן מלחמה, ואפילו בזמני שגרה, יש היגיון בטענה שיש צורך בכמות יתרות מסוימת למצבי חירום.
לכלכליסט נודע, כי ישנם מתודות ופרוטוקולים העוסקים בשאלה כמה מזומן המדינה צריכה להחזיק, אך הם מסווגים למדי.
עדכון תחזית ההכנסות
ומה המשמעות של כל הדבר הזה אלינו? הכלכלן יונתן כץ מלידר שוקי הון כתב בסקירת המאקרו השבועית שלו כי דבר זה תומך בכך שהאוצר יפחית את גיוסי האג"ח שלו במהלך השנה, מרמה ממוצעת של כ־15.5 מיליארד שקל בחודש לרמה של כ־12.2 מיליארד שקל בחודש. במילים אחרות, אם השנה יחס חוב־תוצר זינק בהיקף גדול יותר מהגירעון, ייתכן שבשנה הבאה יחס חוב־תוצר יגדל בפחות מהגירעון.
לסיום, גם בינואר, החודש הראשון של 2025, גייס החשכ"ל 17.2 מיליארד שקל נטו, אף שחודש ינואר הסתיים בעודף של 23.2 מיליארד שקל. המשמעות היא שבסוף חודש ינואר נוספו לחשבון העו"ש של הממשלה כ־40 מיליארד שקל, אלו סכומים גדולים מאוד. אך כאמור, היקף ההכנסות בינואר היה הפתעה, ותוכנית הגיוסים של החשכ"ל לא יכולה להתבסס או להשתנות בגלל חודש אחד.
זה מחזיר שוב את הכדור לאגף הכלכלן הראשי באוצר שיצטרך להחליט האם לעדכן את תחזית ההכנסות ואת הגירעון. אם יבחר לעשות כך, ייתכן שיהיה ניתן לצמצם את היקף הגיוסים.
