שתי מדינות: הפערים בטיפול הרפואי בין המרכז לפריפריה זינקו במלחמה
שתי מדינות: הפערים בטיפול הרפואי בין המרכז לפריפריה זינקו במלחמה
דו"ח טאוב משרטט תמונה עגומה של מצב מערכת הבריאות הישראלית בהשוואה ל־OECD, עם מחסור ברופאים ואחיות ותחזית להחמרה נוספת. באיזורים שפונו במלחמה, הידרדרות המערכת עלולה להקשות על השבת כל התושבים
1. דו"ח טאוב על מצב בריאות האומה שמתפרסם היום מספר סיפור שחייב להטריד את אזרחי ישראל. האתגרים העצומים עימם התמודדה מערכת הבריאות מאז מחדל 7 באוקטובר – לרבות משבר בכוח האדם הרפואי, תורים ארוכים, מחסור בהשקעות בתשתיות הבריאות לרבות מיטות, זינוק בהשתתפות האזרחים במימון הוצאות הבריאות - רק הולכים וגדלים, כי אוכלוסיית ישראל גדלה ב־2% בממוצע כל שנה, השיעור הגבוה במערב. אלא שמאז המחדל והטראומה של 7 באוקטובר התווספו אתגרים חדשים – בעיקר בכל הקשור בתחום בריאות הנפש.
חשוב להדגיש: מערכת הבריאות לא רק שפעלה ותפקדה, זאת נקודת האור הבולטת בדו"ח וגם במציאות - אלא שהיא עשתה זאת ביעילות ובמקצועיות. אמנם מדובר על התחום האזרחי הבודד שקיבל מאז המחדל תוספת תקציבית משמעותית, הבריאות היא אחד מהתחומים הבודדים שהצליח להמשיך לעצב מדיניות חדשה וליישם אותה, כאשר הרגולטורים – הן במשרד הבריאות והן באגף התקציבים באוצר - היו בין המשרדים הבודדים שלא כשלו, לא שותקו ולא נדמו.
2. מחסור בתקציבים, כוח אדם ותשתיות מוסיף להכביד על המערכת ולגרום לפערים באיכות ובזמינות השירותים. כך לדוגמה, שיעור המימון הציבורי בהוצאה לבריאות המשיך לרדת גם בשנה שעברה ועמד על 4.6% מהתמ"ג (לעומת 5.7% ב־2020, זמן משבר הקורונה). יש שיפור במספר המיטות הגריאטריות - זו בשורה של ממש כי הדבר מקטין את הלחץ בפנימיות. אך מספר המיטות לאשפוז כללי (לרבות פנימיות) עמד על 1.72 לאלף נפש לעומת 2.3 מיטות לאלף נפש בממוצע ב־OECD. למרות השיפור, האתגרים מתחדדים. האתגר המרכזי הוא משבר בכוח האדם הרפואי: בעוד שהמספר הכולל של רופאים ואחיות עולה (באופן מתון), הוא עדיין נמוך ביחס לממוצע במדינות ה־OECD, עם 3.48 רופאים לאלף נפש בישראל לעומת 3.8 במערב, ו־5 אחיות לאלף נפש בישראל לעומת 8.4 ב־OECD.
הבעיה היא העתיד כי לפי התחזית מספר הרופאים בישראל ירד ל־3 רופאים לאלף נפש. לאותו מחסור בכוח אדם התווסף מחולל חדש: בריחת מוחות כאשר רופאים שעוזבים את ישראל או מסיימים את לימודיהם בחו"ל לא חוזרים. לפי הדו"ח, בשנת 2022 היו כ־3,700 רופאים ישראלים בחו"ל ללא תוכנית מסודרת להשבתם ולפי סקר ההסתדרות הרפואית (הר"י) כ־70% מהמתמחים הישראלים השוהים בחו"ל אינם בטוחים שיחזרו לארץ בתום התמחותם.
סקר שנערך באוקטובר 2024 הראה ש־60% מהרופאים שעזבו עשו זאת בשל המצב הפוליטי והביטחוני, שלא צפוי להשתנות בקרוב. אין צורך להיות מומחים לבריאות כדי להבין איך כל זה משפיע על תורי המתנה ארוכים. שוב: יש שיפור של 8% בממוצע בימי המתנה למומחה (תחילת 2024 לעומת תחילת 2023) ועדיין יש להמתין יותר מחודש כדי לראות רופא עור, אנדוקרינולוג ורופא גסטרו.
3. ואז הגיעה המלחמה. האתגרים הישנים לא נעלמו אלא שהתווספו חדשים לרבות החרפת מצוקת בריאות הנפש בישראל שגם כך היתה במצב חמור עוד לפני המלחמה. מעל ל־300 אלף אנשים צפויים להזדקק לטיפול נפשי במלחמה כאשר שיעור הפוסט־טראומה צפוי להגיע עד 40% בקרב נפגעים ישירים ועד 10% באוכלוסיות פגיעות נוספות, כגון אנשי מילואים, מפונים ומשפחות החטופים. המחסור בפסיכולוגים ובפסיכיאטרים צפוי להגדיל את זמני ההמתנה. גם כאן משרד הבריאות הגיב: הסכם שכר חדש עם פסיכולוגים בדרך להיחתם, כאשר תוספות מיוחדות לפסיכיאטרים כבר ניתנו במסגרת הסכם שכר חדש ותוספת של 1.4 מיליארד נרשמה לתוכנית לאומית לבריאות הנפש. יש עשייה. לבטח אם משווים עם שאר המשרדים ש"קפאו" או "הוקפאו". אבל הדרך עוד ארוכה כי המלחמה האריכה אותה.
4. הדו"ח מצליח לזקק אחת הסכנות המרכזיות לישראל בשנים הבאות: היווצרות שתי מדינות לאותו עם, מדינת המרכז ומדינת הפריפריה. בעוד שבתל אביב ובחיפה מספר המיטות הוא 3.42 ו־3.7 לאלף נפש בהתאמה, במחוזות הדרום והצפון המספר נמוך במיוחד – 2.04 ו־1.96 לאלף נפש בלבד - כמעט חצי. פערים אלו, המובהקים גם בהקשר של כוח אדם רפואי, משפיעים ישירות על זמינות השירותים ואיכותם בפריפריה, המוקד הגדול של המלחמה. גם כאן הסיפור הוא אותו סיפור: פערים היו אך המלחמה העמיקו אותם מאוד. זמני ההמתנה הארוכים לקבלת טיפול גדלו, אבל הם גדלו יותר בפריפריה, מה שגרם לכך שפערי ההמתנה בין מרכז לפריפריה גדלו יותר.
באזורים הדרומיים והצפוניים, מספר המיטות ותשתיות אחרות נמוך מהממוצע הארצי לעומת תל אביב והמרכז. הנה דוגמה שמסבירה את עוצמת השילוב של פערים קיימים עם מלחמה חדשה: בקרב תושבי העוטף שספגו פגיעה קשה חלה עלייה של 200% בצריכת תרופות נוגדות חרדה, לעומת 50% באוכלוסייה הכללית. המסקנה ברורה: שיקום הצפון והדרום מצריכים תכנון ארוך טווח, בוודאי בנוגע למערכות הבריאות שם. יש התקדמות ויש תכנון ארוך טווח כי הממשלה לא חיסלה את השדרה הניהולית המקצועית שבמשרד הבריאות שגם מתכנן וגם מבצע. רק לפני שבוע הם הכריזו על יישום רפורמה רחבה מאוד בתכנון כוח אדם רפואי. הבעיה היא שהאתגרים גדלים מהר יותר מהפתרונות, מהתוכניות ומהתוספות התקציביות. הפערים הגיעו לרמה מסוכנת שעלולה לסכן את חזרתם של המפונים. עם כל הכבוד למענקים חד־פעמיים, ללא תשתיות בריאות איתנות, אף אחד לא יחזור.
