ניתוחדו"ח ועדת נגל: 109 עמודים ומילה קריטית אחת חסרה
ניתוח
דו"ח ועדת נגל: 109 עמודים ומילה קריטית אחת חסרה
חברי הוועדה לבחינת תקציב הביטחון לא טרחו להזכיר בדו"ח את החרדים בשמם, נמנעו מלפרט מה נדרש כדי לגייס אותם ואפילו לא ציינו שהפסקת ההשתמטות תחסוך למשק 10 מיליארד שקל בשנה. מדובר בעיוות שאי אפשר להתעלם ממנו
אירועים המעצבים את דמותה של החברה והכלכלה שנים קדימה הם נדירים. תוכנית הייצוב בשנות ה־80, התוכנית הכלכלית שהצילה את כלכלת ישראל מקריסה ב־2003, מגפת הקורונה, כולן דחקו את מקבלי ההחלטות לקבל החלטות כלכליות קשות שבצדן השלכות חברתיות. מאיפה מקצצים, למי מעלים מסים, מי משלם את המחיר וכמה. אבל מעל לכל האירועים נמצא ללא ספק אסון 7 באוקטובר. על ההשלכות החברתיות והערכיות שלו דובר ועוד ידובר רבות, אך המחיר הכלכלי שלו הגיע אתמול עם פרסום מסקנות ועדת נגל, שבחנה את תקציב הביטחון לשנים הקרובות.
השורה התחתונה של הוועדה היתה שיידרשו לפחות 13 מיליארד שקל נוספים לתקציב הביטחון בממוצע בכל שנה (מעבר לתוספות שכבר ניתנו). היא פירטה את מכלול האיומים, את הדרכים להתמודד עמם, וצללה לעומק ההשלכות הביטחוניות והתקציביות. 109 עמודים כולל דו"ח הוועדה וחסרה בו מילה אחת: חרדים.
זה לא שחברי הוועדה החליטו להתעלם משאלת ההשתמטות. הם דווקא מתייחסים לכך בפסקה בדו"ח, אך מבלי להזכיר את האוכלוסיות הלא משרתות ואת המחירים שהשתמטותם גובה: "הוועדה סבורה כי כלל אזרחי המדינה הם שווי זכויות וחובות, והם נדרשים לשאת בנטל השירות. הוועדה ממליצה לבצע את השינוי הנדרש בהדרגה, בהתאם ליכולות הגיוס והקליטה של צה"ל וצרכיו. הוועדה רואה זכות והזדמנות בהדגשת חשיבותו של מודל 'צבא העם', כיום יותר מתמיד".
הפסקה הדלילה הזו מגיעה בניגוד גמור ללשון החירומית המפורטת שנוקטת הוועדה ממש באותו העמוד: "הוועדה התרשמה שכוח האדם בצה"ל נמצא במצב משברי ודורש טיפול דחוף ברמה הלאומית", וגם: "המשבר נובע בעיקר מעומס הלחימה והלחצים על המשרתים ומשפחותיהם, ממיעוט הידיים העובדות במערכים המרכזיים. הוועדה הגיעה למסקנה כי המשבר צפוי אף להחריף, אם לא נטפל בו בהקדם". הוועדה אף הלכה עוד צעד אחד קדימה כשבמצגת שהוצגה עם פרסום הדו"ח נכתב כי "הוועדה סבורה שאנחנו קרובים ל'דקה ה־90' ולנקודת האל־חזור בנושא זה".
ועדת נגל לא מנותקת מהאירועים הפוליטיים והעובדה שההחלטה לגבי חוק ההשתמטות צריכה להתקבל בשבועות הקרובים ברורה לה. היא מבינה היטב שההזדמנות לגייס חרדים היא נדירה ושכנראה לא תהיה עוד אחת כזו. גם המחירים נהירים לה. היא אפילו כותבת אותם במקום אחר בדו"ח, אך בניתוק מוחלט מהבעיה העיקרית בתחום, ומציינת כי "לאור צורכי כוח האדם" - שזו לשון מכובסת לאין מספיק חיילים - יידרשו החיילים הסדירים לשרת 36 חודשים, אנשי המילואים יידרשו לעשות יותר ממה שעשו עד כה, ויידרשו תגמולים מיוחדים להארכות שירותי הקבע הקיימים. כלומר, הוועדה בוחרת למנות בדיוק את המחירים שישלמו המשרתים אבל נמנעת מלהזכיר אפילו בשמם את אלו שיגרמו לתשלום האישי, החברתי והלאומי, או את הצעדים הנדרשים להתבצע כדי לגייס חרדים לצה"ל.
כדי לממן את התוספות התקציביות לחימוש, לבניין הכוח ולהגדלת כוח האדם נדרשת תוספת תקציבית אדירה, כאמור, אבל הוועדה לא קבעה מהם מקורות המימון. היא מקווה שתהיה צמיחה, תשלומי המסים יגדלו, ייעשה שימוש ברזרבות תקציביות ויהיו גם מקורות נוספים - אך לא פירטה. לא תוכנית כלכלית שהיתה עוברת את ועדת נגל עצמה אילו הוגשה לה על ידי יועצים מבחוץ. התשובה לשאלת המקור התקציבי הגיעה מנגיד בנק ישראל, שציין אתמול ולא בפעם הראשונה כי השתמטות החרדים עולה למשק 10 מיליארד שקל בשנה - אותם 10 מיליארד שקל שבוועדה לא ידעו לציין מאין יגיעו.
לא לכתוב את המילה "חרדים", לא את הצעדים הנדרשים לגיוסם ולא מה העלות התקציבית הנגזרת שיכולה לממן את תקציב הביטחון בשנים הקרובות זה במקרה הטוב בעיה בשיקול הדעת ובמקרה הרע הנחתה שהגיעה מלמעלה או רוח המפקד שריחפה מעל חברי הוועדה. בשני המקרים זה עיוות שאי אפשר להתעלם מקיומו.
