פרשנותהמוטיבציה של יריב לוין לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים
פרשנות
המוטיבציה של יריב לוין לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים
יריב לוין אמר אתמול כי לא מתקבל על הדעת ששר המשפטים לא יוכל למנות לבית המשפט העליון מועמד שתואם את השקפותיו. בכך הודה כי מטרת המתווה להרכב הוועדה לבחירת שופטים היא לאפשר למפלגת השלטון למנות שופטים מטעמה. לא שחשבנו אחרת
שני בעלי הברית החדשים, שר המשפטים יריב לוין ושר החוץ גדעון סער, הגיעו אתמול לוועדת החוקה כדי לטפוח לעצמם על השכם ולקרוא לכולם להתעלות לגודל השעה: אם אנחנו הצלחנו להסכים על מתווה חדש לשינוי הוועדה לבחירת שופטים, אין סיבה שגם אתם, חברי הוועדה, לא תאמצו אותו.
אבל שועלי הקרבות הוותיקים בוועדת החוקה, כמו גלעד קריב, יואב סגלוביץ, קארין אלהרר ונעמה לזימי, סירבו להתרגש. הם מכירים את הקליינט הזה, יריב לוין, ולא מאמינים למילה מדברי הכיבושין, לשון החלקלקות והמרגליות שהוא מפיק. במיוחד כשהוא כה משווע להסכמות. וזכור כיצד איש ההסכמות הזה דחה בבוז את תחנוני שר הביטחון גלנט להסכמות על חוק הסבירות.
הם אפילו מסרבים להתרשם משני ההורים השכולים, יזהר שי ודדי שמחי, שפתחו את הדיון. איך זה שהשניים מגייסים את כובד המשקל המייסר של השכול שהם עומסים על גבם דווקא לטובת שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים? למה לא לקידום החזרת תושבי הצפון, למה לא להקמת ועדת חקירה ממלכתית ולעוד משימות דחופות הרבה יותר. דווקא הוועדה לבחירת שופטים היא במרכז תשומת הלב של אזרחי ישראל? האם חסרונו של ד"ר רפי ביטון בבית המשפט העליון הוא הדבר החשוב ביותר שהציבור הישראלי מבקש?
לוין הודה שביטון הוא אכן הסיפור. לא מתקבל על הדעת, אמר, ששר המשפטים לא יכול למנות לעליון מועמד שתואם את השקפותיו. אז הבעיה היא פרטית שלך, שאין שופט שמייצג אותך? שאלה אלהרר, ולוין דייק: אותי, ואת הציבור שלי שהוא הרוב במדינת ישראל.
לכך שתי תשובות. רוב הציבור לא באמת מכיר את ביטון, אבל השנייה חשובה יותר: לעליון אפשר להגיע מכמה מקומות – שירות ציבורי, שופטי מחוזי, עורכי דין פרטיים ואקדמיה. הרעיון הוא להביא את ה״שפיצים״ מכל מגזר. ממנים לעליון פרקליט מדינה או יועץ משפטי לממשלה ולא סגן בכיר לפרקליט מחוז צפון. ממנים עורכי דין כמו חנן מלצר ויורם דנציגר ולא בעלי משרד קטן שמטפל בנפגעי תאונות דרכים. וכך לגבי אקדמיה. ממנים פרופסורים שהצטיינותם נמדדת בכלים אובייקטיביים ולא במידת הקירבה של השקפותיהם לשר המשפטים.
ואכן, סוג של פצצה הטיל אתמול פרופ׳ גדעון ספיר, מבכירי המשפטנים של הימין, כשהודה בכנס באוניברסיטת תל אביב לכבודה של הנשיאה בדימוס אסתר חיות, שגם רפי ביטון וגם המועמד השני של הקואליציה אביעד בקשי אינם נמנים עם הצמרת האקדמית של המשפט בישראל.
ב־40 הימים הקרובים נמצא הקשב הציבורי בהחזרת החטופים. בשלב הראשון, ובמיוחד בשלב השני. עצביו של הציבור מתוחים עד הקצה ונפשו נקרעת בין שמחה, דאגה, ציפייה ובעיקר חוסר ודאות. והנה בדיוק בזמן הזה לוחצים אבירי ההפיכה המשטרית על הגז בכל הגזרות. ובמקביל מקונן לוין על כך שבאמצע המלחמה מוציא בג״ץ צווים שמורים לו למנות נשיא לעליון. הרי רק הוא מוסמך להחליט מה לקדם בזמנים קשים ומה לא.
לוין, אמן הפאסיב־אגרסיב, הקורבן־תוקפן, רמז אתמול שאם הפטיש הקטן יותר, המתווה החדש, לא יעבור – אז יעבור הפטיש הגדול יותר, ההצעה המקורית שלפיה רק הקואליציה תמנה שופטים. והקרב בין שני הפטישים הוא גם פרוצדורלי: האם מדובר בהצעת חוק חדשה שאמורה שאמורה להתייצב על נקודת ההתחלה של החקיקה או שמדובר בתיקון להצעה הקיימת ואז ניתן לקדמו בלוח זמנים מזורז.
ועוד משהו: למה זה לא נעשה בדרך המלך של תיקון חוק יסוד, בהצעת חוק ממשלתית ולא בהצעה מטעם ועדת החוקה. ואם מדובר בהצעת הוועדה, למה דנים בהיעדרו של היו״ר רוטמן שענד פפיון ואץ להשבעתו של הבוס החדש דונלד טראמפ?
רוטמן וחבריו הניחו השבוע חמש הצעות חוק הקשורות במערכת המשפט. בחירת נשיא לעליון, מינוי יועמ״שים כמשרות אמון, הגבלת זכות העמידה ועוד. מדוע ולאן אצה להם הדרך? תשובה אפשרית אחת: בכוונת נתניהו ללכת בקרוב לבחירות ולכן חיוני לדחוף לגרונם של הציבור והדמוקרטיה כמה שיותר חוקי הפיכה משטרית.
