פרשנות
סכנות ה-AI ואחריות עורכי הדין: בפעם הבאה - כרטיס אדום
הסנקציות על עורך דין שמגיש כתב בית דין שהוא "פייק": מחיקה על הסף של התביעה, הוצאות אישיות והעמדה לדין משמעתי על הפרת החובה שלא להטעות את בית המשפט
על הפוטנציאל העצום שיש בכלי הבינה המלאכותית לסייע למערכת המשפט עמד נשיא בית המשפט העליון של ארה"ב ג'ון רוברטס. בנימה צינית הוסיף שהוא צופה ששופטים אנושיים יישארו עדיין בתפקידם. ואכן, שופטים בשר ודם, גם בישראל, כבר נדרשו כדי לנטרל שגגות ותאונות משפטיות שיצאו מתחת ידה של הבינה המלאכותית.
שלשום נדרש לכך לראשונה בית המשפט העליון. בתי משפט נמוכים יותר כבר נתקלו באתגר הזה. השופטת גילה כנפי־שטייניץ הוסיפה על רוברטס וקבעה שיש כבר "המצביעים על אפשרות המעבר מהחלטות שיפוטיות אנושיות להחלטות מבוססות בינה מלאכותית". המעבר הזה, לדבריה, יכול לגרור תגובת נגד כדרישה לקיומה של "הזכות להחלטה אנושית".
יחד עם השופטים דוד מינץ ויוסף אלרון, דחתה כנפי־שטייניץ עתירה נגד בית הדין השרעי בעכו, עתירה שצורפו אליה לא פחות מ־36 פסקי דין לכאורה של בית המשפט העליון, מהם חמישה כלל אינם קיימים, והרוב של היתר לא העלה התאמה כלשהי להליך הנוכחי.
"מטעמי זהירות" ביקש בית המשפט את פסקי הדין המלאים. ב"כ העותרת החלה להתפתל בהסברים כמו טעויות טכניות, "טעות סופר", בקשות לתיקון ועוד. לבסוף הודתה שהיא הסתמכה על אתר מבוסס בינה מלאכותית.
פסק הדין מתרכז בסכנות הטכנולוגיה ואחריות עורכי הדין. טכנולוגיה נתפסת כקטגוריה ניטרלית, שירותית. אך לא במקרה הזה. כאן מדובר בכלי שעלול לייצר עובדות שקריות, תודעה כוזבת ומראית עין של דוקטרינות משפטיות תקפות. כשעורכי הדין משתמשים בה, הם עושים זאת בתום לב ובלי כוונה להטעות, ופסק הדין נועד להטמיע בהם את חובת הזהירות ולצרף את האזהרה שיבולע להם אם יתרשלו. הפעם הוצא כרטיס צהוב בלבד.
הסכנה הטכנולוגית המרכזית בכלי הזה היא "ייצור 'ראיות' באמצעות 'דיפ פייק', טכנולוגיה מבוססת בינה מלאכותית שבאמצעותה ניתן ליצור קובצי שמע, תמונות או סרטונים הנחזים כאמיתיים, של אירועים שלא היו ולא נבראו".
אתגר נוסף, שהוא הרלבנטי לסיפורנו, הוא ייצור תוכן כוזב או מטעה שמותאם לשרת את הצרכן ומוצג כעובדה. השופטת "מנחמת" את עורכת הדין ש"קשה לדעת אם אכן מדובר בתוכן פיקטיבי, ואף מומחים בתחומם עשויים להתקשות בזיהויו". לא ברור אם עורכת הדין נבוכה מהטעות שנתפסה לה או מכך שנתפסה בקלקלתה. בכל מקרה היא מקבלת את ההנחה, תרתי משמע, של בית המשפט שההפניות, שהותאמו לצרכיה, "אינם אלא חזיון תעתועים".
וזה מוביל לאחריות עורכי הדין. ועדת האתיקה הארצית של הלשכה התריעה בגילוי דעת על הסיכונים בכלי בינה מלאכותית. למשל הסיכון של זליגת מידע אישי ופגיעה בפרטיותו של הלקוח שפרטיו מוזנים למערכת. הסיכון המרכזי לעורכי הדין הוא שיבוש מהותי של כתבי הטענות שמכריעים את ההליך. "עורך דין המגיש כתב בית דין שתוכנו בדוי מועל בחובותיו כלפי בעל הדין שאותו הוא מייצג, כלפי בית המשפט, כלפי הצד שכנגד וכלפי מקצוע עריכת הדין", כותבת השופטת.
השופטת סוקרת את הכלים שיש לבית המשפט להתמודד עם התקלות האלה, במקרה שהוא בכלל מזהה אותן: מחיקה או סילוק על הסף של תביעה המבוססת על פייק; הטלת הוצאות אישיות על עורך הדין ואפילו העמדתו לדין משמעתי על הפרת חובתו שלא להטעות את בית המשפט. "משמדובר במקרה ראשון מסוגו שהובא לפתחו של בית משפט זה, והרבה לפנים משורת הדין, לא מצאתי לעשות שימוש באיזה מבין כלים אלה", מסיימת השופטת את רשימת ההטבות שמקבלת עורכת הדין בתיק הזה.
