מבחן רכבדיפאל המבולבל: לך תבין אותו
מבחן רכב
דיפאל המבולבל: לך תבין אותו
דיפאל 07 הסיני נראה מצוין והמושבים נוחים. אבל התקשורת של הנהג עם המסך כה מבלבלת, עד שאפילו הפעלת המגבים היא משימה מורכבת. כשרכב במחיר של 200 אלף שקל עסוק רק במופע טכנולוגי, הוא שוכח דברים בסיסיים
כדי להפעיל את המגבים של דיפאל 07 צריך להיכנס לתפריט הפעלת המגבים. תוך כדי נהיגה. ואז לבחור את מהירות המגבים. איך עושים את זה? מורידים את העיניים מהכביש, מחליקים את יד ימין על המסך של הדיפאל, פותחים את תפריט מגבים ואז בוחרים מהירות מגב. אבל אז ההתראות האוטומטיות של הדיפאל מתעוררות. תשומת הלב של הנהג הוסחה כי הוא הזיז את הראש. ברור שהיא הוסחה, הנהג רצה להפעיל את המגבים. יורד גשם.
מגבים זה יחסית פשוט. יש, למשל, שליטה בתצוגת המידע העילית, שליטה במצבי הטעינה של הרכב, שליטה בתצוגה שנמצאת בצג המידע הענקי שבמרכזו של לוח המחוונים, כשמשום מה שומרי המסך בתצוגה הזאת נעים על הגבול שבין "ירוק מסיח דעת" ל"ורוד מסיח דעת" עם הרבה תמונות אווירה. ויש גם שליטה בהתקן קריאת תנועות הידיים. כן, דיפאל המבולבל קורא מחוות ידיים. אגרוף, למשל, פירושו "עצור" במערכת המדיה. סימן הניצחון פירושו "מצוין". אם במהלך שיחת טלפון מאיימת (אגב, את הטלפון שומעים דרך המשענת וזה די חלש) הנהג יעשה אגרוף, או כפי שקרה לנו, יסמן לנהג אחר "יופי של פורשה", הדיפאל תפרש את זה כמחווה שמכוונת אליה.
שורה תחתונה: דיפאל 07 הוא הרכב שהכי קשה להבין מה עומד מאחורי הנדסת האנוש שלו. נכון, יש בו הרבה פיצ'רים שקונים את הקהל שמחפש "פלסטיק זול - מסך גדול" או "פרימיום טק" כפי שיצרני הרכב אוהבים לכנות את הטרנד שהשתלט על הישראלים, אבל בשורה הראשונה דיפאל 07 הוא רכב שהנדסת האנוש שלו דורשת התמחות של כמה שנים באחת מענקיות הטכנולוגיה הסיניות, או לקוחות מבולבלים שינסו להבין מדוע הדיפאל כל הזמן גוער בהם שהם לא מרוכזים. ברור שהם לא מרוכזים. הם במסך מנסים להבין כיצד מפעילים את הדיפאל.
אין בכלל כפתורים
קצת על דיפאל: מדובר בחברה־בת של ענקית הרכב צ'אנגאן. חברה ממשלתית שנחשבת לאחת מארבע הגדולות בסין. תרגום לעברית: היא לא תקרוס במהרה כפי שקרה לכמה חברות סיניות לאחרונה. מעבר לכך: צ'אנגאן דיפאל נראה נפלא. נכון, מי שקצת מכיר רכב ישר יציין שזו חזית של למבורגיני אורוס וישבן של לא מעט רכבי כביש־שטח, אבל תכל'ס הרכב נאה. בצ'אנגאן מבינים את ערכו של רושם ויזואלי ראשון ולכן הדיפאל הוא פשוט רכב נאה. הוא גם מגיע בצבעים שיצרנים אחרים לא חלמו עליהם. לטוב: כי כמה יצרנים מאפשרים רכישה של רכב בצבע ירוק זרחני. לרעה: כי תא הנוסעים מדופן בריפוד "עור טבעוני" (שם קוד לחיקוי עור) בצבע חום אדמדם שמזכיר בעיקר ספות משנות השמונים.
העיצוב: מינימליסטי טכנולוגי, כלומר במרכז תא הנוסעים מקדימה יש מסך, שמסתובב בכיוון הנהג או הנוסע. ואין כפתורים. בכלל. גם לא כפתורים שממש צריך, כמו כזה שמפעיל מגבים. המושבים הקדמיים נוחים מאוד. ההגה לא יוצא מספיק בכיוון הנהג. כנהוג בז'אנר - אפשר לכוון את המושב מהמסך, אפשר מהמתגים שעל המושב, אפשר באינספור דרכים. כולן חוץ מזו של הכפתורים שעל המסך מבלבלות.
בכלל, לכל פונקציה ברכב הזה יש תת־פונקציה, לכל מסך יש תת־מסך, לכל תפריט יש תת־תפריט. למי זה נחוץ? למי שיתלהב מהרכב במשך שבוע בדיוק. הספסל האחורי מעולה. יש בו מרווח אדיר. פתחי מזגן אחוריים, שליטה בכיוון המושב שלפני הנהג. מצוין.
תא המטען פחות מרשים: הוא רדוד, אין בו גלגל חלופי. המרכב, בתצורת חמש דלתות, גם מגביל את גובה ההטענה שלו. יש ואפשר לקבל תאי מטען יותר מכובדים בקטגוריה. מקדימה וגם מאחור - איכות ההרכבה ואיכות החומרים יותר גבוהה מהמקובל בקטגוריה, כלומר בין רכבי הכביש־שטח הסיניים בטווח המחיר הזה. בחלק התחתון של תא הנוסעים המצב פחות טוב: יש חיבורי פלסטיק חשופים, כדי להכניס את כבל הטעינה צריך לכופף את ראשו. מוט ההגה, כלומר המוט הארוך שנכנס לרצפת הרכב, כולל בקצהו חיבור חשוף שעובר דרך הרצפה. זו רשלנות שאינה מקובלת ברכב בכזה סדר גודל כספי. דברים קטנים שלא אמורים להיות כל כך מורגשים ברכב שעולה מעל 200 אלף שקל.
דיפאל יורד לים המלח, עולה, נותן בגז. הטווח המוצהר הוא 475 ק"מ. הטווח הריאלי מתקרב ככל הנראה לכ־380 ק"מ. איכות הנסיעה סבירה, החלק האחורי זקוק ליותר ריסון. כשהכביש סלול היטב זו לא בעיה. להפך, דיפאל עושה רושם מצוין. אבל כשיש בכביש שיבושים, הדיפאל בהחלט מקפץ עליהם. הצמיגים רועשים, מדובר בצמיגים סיניים שניכר שיש טובים מהם. וחבל שכך. המנוע היחיד של הדיפאל מפיק 218 כוחות סוס. זה לא הספק מפלצתי של 400 כוחות סוס שיש לחלק מהמתחרים, זה הספק מספק. הדיפאל לא מסוגל להדביק לאף אחד את הגב למושב מכוח התאוצה שלה וזה בסדר, רכב כביש־שטח משפחתי ממש לא צריך להציג כאלה ביצועים. יכולת הטעינה של הדיפאל מוגבלת ל־90 קילו־ואט שעה בטעינה מהירה. זה לא ממש הרבה. בפועל, במבחן הטעינה המהירה הדיפאל הגיע ל־70 קילו־ואט שעה. זה אומר יותר זמן בתחנות טעינה מהירה. למי שמשלם מעל 200 אלף שקל לרכב כביש־שטח כנראה שהזמן יקר ולכן זה פחות מקובל.
דיפאל 07 יורד לים המלח. חוזר. טוען, שוב טוען. קשה להשתחרר מהמורכבות הניכרת של הרכב. ניחא מורכבות, יש בשוק לא מעט רכבים שהם מורכבים, אבל ה־07 ממחיש בעיקר את פערי הטכנולוגיה שבין השוק הסיני ובין יתר העולם. כלומר יש בדיקה של רכב ברמה בסיסית, כלומר כמה הוא נוח והאם יש בו מקום, ויש לנהוג ברכב 300 ק"מ תחת מטר של הודעות, ניסיונות להיכנס לתפריטים, צלילי התראה ועוד.
מסך על גלגלים
בסופו של יום, הדיפאל משאיר רושם מאוד מבלבל. מדובר ברכב שלוקח לקיצון את התפיסה של לא מעט יצרני רכב סיניים: הטכנולוגיה מאוד מודגשת. העיצוב מאוד מודגש. אבל מה שנמצא מתחת, מה שחשוב למי שמחפש איכות, תופס מקום משני לחלוטין. הדיפאל עולה קצת מעל 200 אלף שקל, מחיר שמשום מה משותף ללא מעט רכבי כביש־שטח סיניים ומכוניות סדאן סיניות. למי שמחפש מסך על גלגלים ואין לו משום מה רצון לרכוש טסלה מודל Y ואינו יודע שטסלה מודל Y המחודשת בדרך לישראל - מדובר בקנייה מעניינת. אבל את מי שמחפש רכב שהוא לא רק מופע טכנולוגי אלא גם רכב מוקפד, איכותי ונוח, הדיפאל עשוי לאכזב. ובל נשכח: רכבים כאלה מבוססים באופן ניכר על היותם "סמארטפון על גלגלים". אם שוק המשומשות יתייחס לרכבים כאלה שכל כך מדגישים את הטכנולוגיה הנתפסת בשלל אורות, צבעים ומסכים, סביר להניח שהוא יתייחס אליהן כפי ששוק הסמארטפונים מתייחס למכשיר בן 5: ענתיקה.
צ'אנגאן דיפאל 07
מנוע: חשמלי. הספק מרבי 218 כ"ס. מומנט מרבי 32.6 קג"מ
ביצועים: זינוק ל־100 קמ"ש – 7.9 שניות
מהירות מרבית: 180 קמ"ש
טווח נסיעה רשמי: 475 ק"מ
בטיחות: 7 כריות אוויר, בקרת סטייה אקטיבית, 5 כוכבים במבחן ריסוק פומבי
קבוצת זיהום: 1
מחיר: 202 אלף שקל
אהבנו: מראה, אבזור
אהבנו פחות: הנדסת אנוש, איכות גימור
מתחרים: SERES 5, אקספנג 6 G
לסיכום: למי שמחפש מסך ב־200 אלף שקל
