דעהקריסת הקונספציה: כיצד היינו יכולים למנוע את ה-7 באוקטובר?
דעה
קריסת הקונספציה: כיצד היינו יכולים למנוע את ה-7 באוקטובר?
ממודלים שגויים ועד חוסר עימות עם המציאות - כך הובילו הקונספציות המודיעיניות לאסון הנורא בתולדות המדינה
חמישים שנה לאחר הכישלון המודיעיני במלחמת יום הכיפורים, החזירו אירועי ה-7 באוקטובר את המושג 'קונספציה' למרכז הדיון הציבורי. התחקירים השונים בצבא לא הסתיימו עדיין, ואף לא נקבע מנגנון לחקור את מכלול הכשלים המערכתיים שהתגלו בגופי המודיעין, הביטחון והשלטון. אולם נראה כי באופן דומה למלחמת יום הכיפורים, המאמצים להימנע ממקרים עתידיים של השתעבדות הרת אסון לקונספציה מתמקדים בשינויים ארגוניים. בפרט מדובר על חיזוקה והגדלתה של מחלקת הבקרה של חטיבת המחקר באמ"ן, אשר הוקמה לאחר מלחמת יום הכיפורים, ואמונה על מה שמכונה 'איפכא מסתברא', קרי אתגור ההערכות המודיעיניות של אמ"ן. בנוסף נדונה הקמה של יחידה חדשה תחת משרד ראש הממשלה שתהיה אמונה על גיבוש הערכה מודיעינית אלטרנטיבית.
אולם ספק רב אם צעדים אלה, שבמהותם מספקים פתרון 'פוליטי-ארגוני', יספיקו לבדם בכדי למנוע הישנות של אסונות מודיעיניים הנובעים מקונספציות. זאת, ולו מהטעם הפשוט שבשגרה מבוצעות מאות אם לא אלפי הערכות מודיעיניות במגוון רחב של טריטוריות ונושאים, ואין זה מעשי לצפות שכולן או אפילו רובן יעברו בקרה חיצונית. בנוסף, להערכות מודיעיניות נלווית האחריות הפיקודית, ולכן, להערכות איפכא מסתברא שנעשות בידי גורמים 'חיצוניים' שלא נושאים באחריות, יש ברוב המקרים השפעה מוגבלת. לפיכך, ישנה חשיבות קריטית להנחיל שינויים מבניים ותרבותיים בתהליכי עבודת המודיעין השוטפת.
קונספציות מודיעיניות נוצרות כאשר אנשי המודיעין מתקבעים למודל שגוי של תפיסת המציאות, על בסיס אמונות שאותן הם מתקשים לעדכן. בבסיס הידע המודיעיני עומדים מגוון עצום של סיגנלים מסוגים שונים (שיחות מיורטות, אותות אלקטרומגנטיים, תצלומי אוויר, דיווחים של מקורות יומינט וכו'), שעל בסיסם נבנים היסקים (לדוגמה, זיהוי מספר טלפון כשייך לבכיר בארגון טרור). אולם גיבוש הערכות מודיעיניות דורש שימוש במודלים, אשר מאפשרים הפשטה של המציאות המורכבת. באופן פורמלי, מודל הוא קירוב של המציאות על בסיס הנחות מפשטות, ומבטא, על ידי משוואות מתמטיות או באופן איכותני, קשרים בין תופעות (סיגנלים) נצפות. מודלים עומדים בבסיס רוב התחומים המדעיים, ויש להם תפקיד קריטי בגיבוש הערכות מודיעיניות. מודל טוב ומועיל צריך להיות מסוגל להסביר את הסיגנלים הנצפים והקשר ביניהם, ואף לספק יכולת חיזוי לגבי תופעות וסיגנלים שעדיין לא קרו, אבל צפויים בעתיד.
לדוגמה, בכדי להעריך את התקדמות תוכנית הגרעין באיראן, נדרש מודל טכנולוגי וארגוני לגבי הדרכים השונות לפתח ולבנות נשק גרעיני. מודל כזה יתבסס בין היתר על ההבנה הטכנולוגית כיצד ניתן לפתח נשק גרעיני, ועל מידע קיים לגבי מדינות שפיתחו נשק כזה, וכיצד התוכנית שלהן נבנתה ונוהלה מבחינה ארגונית. המודל ינחה את איסוף המודיעין (סיגנלים) ויעשה בו שימוש, כדי לספק הערכות לגבי התקדמות חלקיה השונים של תוכנית הגרעין של אירן. מודל כזה יהיה מבוסס על הנחות שונות, כמו לדוגמה, ביחס לטיב הכיסוי המודיעיני על אירן והסיכויים שצעדים שונים של האירנים לא יזוהו על ידי מערכת איסוף הסיגנלים, או ביחס לרמה הטכנית של כוח האדם באירן.
למרות שמודלים מפותחים על בסיס הידע הקיים והסיגנלים הנצפים, ולמרות שהם חיוניים ליכולת לספק הערכות מודיעיניות, חשוב לזכור שהם לא המציאות עצמה. לא לחינם נאמר שכל המודלים מוטעים, אבל חלקם שימושיים. שימוש אפקטיבי במודלים דורש לעמת אותם כל העת עם הסיגנלים הנצפים, כדי לזהות היכן מתקיימות סתירות בין הסיגנלים הנצפים ותחזיות של המודל, ומה המשמעות של סתירות אלה לגבי התוקף של הנחות המודל. זהו מרכיב מרכזי בעבודה המודיעינית, שמגדיל את הסיכוי שהמודלים שעומדים בבסיס ההערכות המודיעיניות אינם שגויים באופן מהותי, ושישנה הבנה מערכתית, מהן החולשות הפוטנציאליות של המודל שבשימוש. בפרט, חשובה ההבנה מהן הנחות המודל שנכונותן קריטית לתקפות תחזיותיו, ולגבי אילו מהן בסיס הנתונים התומך בהן הוא חלש. הבנה זו תאכוון מאמצי איסוף מודיעיניים בכדי לאמת או להפריך את ההנחות שנמצאות תחת סימן שאלה.
למרבה הצער, בהרבה ארגונים, ובפרט מודיעיניים, השימוש במודלים נעשה פעמים רבות באופן לא פורמלי, קרי כל חוקר או קבוצות של חוקרים בונים לעצמם מודלים פרטיים, ואין שימוש במודלים משותפים לכל גורמי העבודה. במצב כזה, אין שיח מסודר ומובנה על מודלים מתחרים (אלטרנטיביים) להסברת הסיגנלים הנצפים, ואין עימות סדור של מודלים והנחות היסוד שלהם אל מול הסיגנלים הנצפים. מצב כזה הוא מועד להיווצרות קונספציות, בין היתר כי הוא מאפשר משקל יתר להיררכיה פיקודית בבחינת ההערכות המודיעיניות, על חשבון דיון אובייקטיבי על נתונים, מודלים מתחרים, ותקפותן של הנחות. יתר על כן, הוא מגביר משמעותית את הסיכון לכך שהמודל יתפס כמציאות עצמה, והנחות המודל, שאמורות להיות נתונות לביקורת תמידית, יהפכו לאמונות יסוד, אשר לא ניתן לערער עליהן. קונספציה נובעת מהישבות באמונה במודל, והיא גורמת לעיוורון מודיעיני, שבו כל הסיגנלים הנצפים, גם כאלה שסותרים את הנחות המודל באופן מובהק, מאולצים להתאים למודל הקיים, או אף זוכים להתעלמות. לכן, אין זה מפתיע שב-6 באוקטובר 1973 וב-2023 הוחמצו סיגנלים בוהקים. ההתעלמות מהסיגנלים הבוהקים שהתקבלו מדיווחי התצפיתניות בחודשים שקדמו ל-7 באוקטובר, ממחישה את עוצמתו של העיוורון המודיעיני הנגרם כתוצאה מקונספציה, ומעידה על מצב בו ההיררכיה הפיקודית משמשת לאכיפת המציאות אל תוך מודל שגוי מהיסוד.
מודלים מודיעיניים נבנים אל מול שאלות מודיעיניות, שגם להן יכולה להיות תרומה משמעותית להיווצרות קונספציות. באופן כמעט זהה, התפיסה המודיעינית ערב מלחמת יום הכיפורים, ואירועי ה-7 באוקטובר גרסה שלמצרים (חמאס) אין כוונה ואין יכולת ביצועית לבצע את המהלכים הצבאיים שזמן קצר לאחר מכן בוצעו. ההערכות המודיעיניות האלה נבנו ביחס לשאלה 'האם יש כוונה?' ו'האם יש יכולת ביצועית?' כדי להמחיש את הכשל המהותי בהתמקדות כמעט טוטאלית בשאלות המודיעיניות האלה, ניתן לשאול את עצמנו, 'מה הכוונה והיכולת של ישראל לתקוף באופן אפקטיבי את מתקני הגרעין באיראן?'. הרי ברור, שאף לגבי ישראל יהיה קושי רב לבסס תשובה ברורה לגבי השאלות האלה, שכן סביר אפילו מקבלי ההחלטות הרלוונטיים בישראל לא יודעים בבירור את התשובה או מסכימים עליה. קל וחומר, כמעט בהגדרה, שאלות מודיעיניות מסוג זה חסרות תשובות ברורות ומועדות להיווצרות של אמונות לגביהן. לעומת זאת, השאלה מודיעינית לגבי 'מהם המתארים האופרטיביים עליהם מתאמן חמאס?', יש לה תשובות הרבה יותר אובייקטיביות. סביר להניח שלו השאלה הזאת היתה נשאלת ונדונה באופן מערכתי, דיווחי התצפיתניות על אימוני החמאס, ותוכנית יריחו שהייתה ידועה לדרגי השטח, היו נדונים ומשוקללים. כך היינו יכולים להימנע מהקונספציה הרת האסון ש'חמאס מורתע ואינו בעל יכולת מבצעית'.
לסיכום, האסון שנחת על מדינת ישראל ב-7 באוקטובר, חייב להיחקר לעומק, ולהביא לשידוד מערכות רב ממדי, בין היתר כדי לוודא שלא נישבה בקונספציות הרות אסון. אולם, תהייה זאת טעות להתמקד בעיקר בשינויים ארגוניים-פוליטיים, ונדרשת הטמעה של שינויים תהליכיים ותרבותיים. שימוש מושכל, מערכתי ומובנה במודלים, תוך עימות מתמיד שלהם עם הסיגנלים הנאספים ותיקוף הנחות הבסיס שלהם, הינו שינוי קריטי שנדרש להטמיעו באופן שיטתי. בנוסף, דרגי הפיקוד של המערכת המודיעינית חייבים לאמץ תפיסה ששמה במרכז את האחריות שלהם לשאול שאלות. הן נדרשות לכוון את המערכת לשאלות מודיעיניות נכונות, אשר ניתן לספק להן תשובות אובייקטיביות שמבוססות על אמונות באופן מינימלי. תובנות אלו אינן רלוונטיות רק למערכות מודיעיניות, שכן כל מערכת עסקית שנדרשת לקבל החלטות בסביבה מורכבת, עם סיגנלים רועשים, וחוסר ודאות מובנה, יכולה להישבות בקונספציות.
הכותב הינו חבר סגל (פרופסור) ב-MIT, בוסטון. במשך שנותיו כאקדמאי, ייעץ בין השאר לאנשי מודיעין בצה״ל
