דעהמשבר השוויון הכלכלי: סדקים בכלכלה העולמית של 2025
דעה
משבר השוויון הכלכלי: סדקים בכלכלה העולמית של 2025
מעבר למספרים המבטיחים של הצמיחה הגלובלית, מסתמן איום עמוק יותר – התרחבות הפערים הכלכליים בין מדינות ובתוך המדינות עצמן, המאיים על היציבות הכלכלית והחברתית העולמית
שנת 2025 מסתמנת להיות שנת מבחן כלכלית הן כאן בארץ – לאחר שהמלחמה בחזיתות השונות חולפת והמשק שב אט-אט לשגרה, והן בחו"ל.
על פניו, במבט מעבר לים, יש למה לחכות. לפי קרן המטבע הבינלאומית, הצמיחה תעמוד על 3.3% השנה ובשנה הבאה, תוצאה שנראית לי הגיונית וסבירה בהחלט, נוכח הריביות הגבוהות, עדיין, ושני הזעזועים שפקדו את הכלכלה העולמית מתחילת העשור – הקורונה והמלחמה באוקראינה.
העולם נחלץ, אם כך, מהתמתנות כלכלית של ממש, ועשה זאת למרות שמנוע הצמיחה המסורתי שלו בשנים הקודמות – סין - עדיין מקרטע.
ותוך כך, מושגת התכלית לשמה עלו הריביות הללו – בלימת התפרצות האינפלציה, שעלתה לרמות הגבוהות ביותר זה עשורים, והשבתה ההדרגתית (גם אם איטית ומהוססת) לקרבת רמות היעד.
נכון, עוד ארוכה הדרך לרמות הללו עצמן, שכן לפי תחזית הקרן, תרד האינפלציה ל-4.2% השנה ו-3.5% בשנה הבאה, אך שינוי הכיוון ניכר דיו על מנת לאפשר לריביות להתחיל לסגת מרמותיהן הגבוהות.
ההסרה המיוחלת של המלחמה באוקראינה מסדר היום (דומה כי כל הצדדים מעוניינים בכך) וסיום המלחמה במזרח התיכון תאפשר לנושאים הכלכליים – חברתיים לשוב לכותרות. האם ייתכן כי מתחת לפני השטח צצה לה בעיה חדשה – הרעה חדה של אי השוויון הכלכלי?
אם כן, ניתן יהיה לראות בכך גורם תומך והסבר למגמות שליוו את הזעזועים שהזכרתי ואף החריפו בצלם: חזרה לתצורה של גושים, נסיגה מתהליכי הגלובליזציה ואובדן היתרונות היחסיים בייצור.
למצער, נראה כי התשובה לכך חיובית וחמור מכך – המרקם הפוליטי המאפיין מדינות מפתח כמו צרפת וגרמניה, יפן, דרום קוריאה, קנדה וכלכלות מפותחות נוספות אינו הולם, בלשון המעטה, את מה שנחוץ על מנת לבלום את תהליכי ההיפרדות והבידול. בכל המדינות הללו, הממשלה מתמודדת עם קשיים כלכליים וחברתיים וה"המשכיות העסקית" שלהן מוטלת בספק.
לא בכדי עסוקות המדינות המפותחות במאמצי הוצאה וגירוש של עובדים זרים – רובם, מן הסתם, ממדינות מתפתחות, מה שמחריף עוד יותר את אי השוויון.
אך אם הפערים המתרחבים בין המדינות החזקות והמפותחות לבין המדינות המתפתחות, החלשות יותר, עוד מתקבלים על הדעת – אם כי אינם מוצדקים, כמובן – הפער בין מדינות מפותחות לבין עצמן פחות מובן.
לפי התחזית החדשה של הקרן, אומדן צמיחת התוצר של ארצות הברית השתפר משמעותית, בהשוואה לתחזית הקודמת: 2.7%+ לעומת 2.2%+. מנגד, תוצרן של מדינות גוש היורו ימשיך לדשדש ויסתפק בשיפור נמוך בהרבה: 1.0%+ לעומת 0.8%+.
היות והתוצר הנומינאלי של ארצות הברית גדול בהרבה מזה של מדינות גוש היורו (27.4 טריליון דולר לעומת 15.5 טריליון נכון ל-2023), ברור כי במונחים מוחלטים הפער בין שני גושי המטבע התרחב אף יותר.
זאת ועוד, לארה"ב יתרון נוסף – התיסוף האחרון בשער הדולר כנגד היורו משפר משמעותית את כוח הקנייה של צרכני ארה"ב לעומת עמיתיהם בגוש היורו. לא בכדי בסקרי הציפיות והאמון של משקי הבית בארצות הברית משופרים יותר.
גם על רקע זה יהיה צורך לבחון את המדיניות הלעומתית שמתכנן נשיא ארצות הברית החדש-ישן, דונאלד טראמפ, כלפי שאר העולם בכלל, ומדינות מפותחות אחרות, כגון ארצות גוש היורו, קנדה ואחרות, בפרט.
בשורה התחתונה, דווקא משום שמסתמן כי השפעת הזעזועים שטלטלו את הכלכלה העולמית בשנים האחרונות, ובראשם מגפת הקורונה והמלחמות במזרח אירופה ובמזרח התיכון, תלך ותתפוגג, הדבר יציף סוגיה מסוכנת ובעייתית לא פחות – החרפת אי השוויון הכלכלי-חברתי. נחמה פורתא: לפחות הפעם, ישראל לא תעמוד במוקד העניינים.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
