פרשנות
פתיחת הרציפים בנמלים: זה לא יום של חג, רון תומר
מה שלא מספרים לנו כל המברכים על אסדרת הנמלים הוא שפתיחת הרציפים היתה חלק מדיל פוליטי מסריח שיפגע בנו
בהתאחדות התעשיינים ובמסדרונות אגף תקציבים חגגו אתמול את ההכרזה של שר האוצר ומשרד התחבורה על פתיחתם של רציפים חדשים לפריקה בנמלי ישראל. פתיחת רציפים נוספים היא אכן סיבה טובה לחגיגה. נמלי ישראל סבלו לאורך השנים האחרונות מאתגרים לא פשוטים - מגפת קורונה ומלחמה – שגררו פקקים של עשרות אוניות בכניסה לנמלים וקשיי אספקה. אלה האטו את כניסת מוצרים וסחורות לישראל, ייקרו את העלויות ליבואנים, ובסופו של דבר תרמו ליוקר המחיה ורוקנו עוד יותר את כיסיהם של אזרחי ישראל.
אז כן, הרחבת הפעילות היא מהלך נכון ולטובת הפעילות במשק, אבל מכאן ועד חגיגה של המהלך בהודעות מרגשות לעיתונות המרחק רב. כי מה שלא מספרים לנו המברכים והשושבינים של המהלך הוא שבחסות החשיכה, פתיחת הרציפים היתה חלק מדיל פוליטי מסריח, שיפגע באזרחי ישראל.
הרציפים שנפתחו כעת לפעולה, חשוב להזכיר, כבר פעלו עד אמצע 2024, בזכות צו זמני שהוציאה קודמתה של מירי רגב במשרד התחבורה. אבל מאז שהצו פקע, אף שהמלחמה היתה בעיצומה וחרף העובדה שהפקקים בנמלים איימו על ביטחון ישראל, רגב סירבה להאריך את הצו שמתיר את הפעלתם. הסירוב שלה היה פוליטי: לחץ שהפעילו עובדי נמל אשדוד. אין זה סוד שבשנים האחרונות התפקדו מאות מעובדי נמל אשדוד לליכוד, והכוח שצברו מאפשר להם להשפיע על מהלכים רגולטוריים ועסקיים בנמל. והמטרה העיקרית היתה ונשארה מניעת תחרות.
1 צפייה בגלריה
שרת התחבורה מירי רגב ונשיא התאחדות התעשיינים רון תומר. כניעה לסחטנות של נמל אשדוד
(צילומים: שלו שלום, יוסי אלוני)
כך היה כאשר החליטה המדינה להקים רציפים נוספים בדרום והם סירבו לאפשר שימוש בנמל שלהם לצורך ההקמה, מה שאילץ את המדינה להקים את רציף 25, ובאמצעותו לבצע את עבודות ההקמה. וכך היה בשנה האחרונה, כשהמדינה ביקשה לפתוח את הרציפים הנוספים ואילו בנמל אשדוד ביקשו לקבל בתמורה את רציף 25 כאתנן.
נמל אשדוד נחשב לפחות יעיל ופחות רווחי משאר הנמלים בישראל, ואחת הבעיות שלו היא מחסור כוח אדם. לכן לגמרי לא ברור לשם מה בכלל הוא צריך את רציף 25 כרציף נוסף. מי בדיוק יפעיל אותו? אבל מבחינת נמל אשדוד, כל עוד הרציף הנוסף אינו מוצע במכרז למפעיל חיצוני, יש פחות תחרות שמאיימת עליו – והמטרה הושגה.
אבל מה המשמעות של זה? פחות תחרות משמעותה פחות יעילות ויותר עלויות שינוע ופריקה ליבואנים – שמתגלגלות לכיסי הצרכנים. יוקר המחיה של הישראלים הוחזק שבוי כמעט עשור בידי ועד עובדי נמל אשדוד, וביתר שאת בשנה האחרונה. רציף 25 היה בן הערובה שלהם, בסחטנות שלא יודעת בושה מה היא.
ושרת התחבורה? היא לא העזה לדפוק על השולחן אלא פשוט נכנעה לסחטנות. גם שר האוצר ואגף תקציבים עשו את השיקולים הפרקטיים, שלפיהם מוטב לשלם מחיר זניח יחסית, ולהרוויח את הפעלת הרציפים הנוספים. התחרות אולי תשתפר אבל היא יכולה היתה להשתפר הרבה יותר. אסור לחגוג עסקה שמנציחה את השיטה שבמסגרתה קומץ של כמה מאות עובדים מחזיק בגרון את יוקר המחיה של הציבור הישראלי.
העובדה שנאלצים להעביר לרשותו עשרות דונמים שאין לו אפילו צורך של ממש בהם, מבלי אפילו להתנות את התשורה הזו במהלך של התייעלות או הפרטה, היא שערורייה. והיא מנציחה את הריקבון, שמאפשר לחברי מרכז הליכוד לנהל את העניינים משיקולים פוליטיים, ולא משיקולים של טובת הציבור הרחב. את השערורייה הזו חוגגים כעת נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר ואנשי האוצר. לא את הרחבת התחרות, אלא את השארתה בידי קבוצת כוח קטנה, שדואגת בעיקר לעצמה.
