לאן נעלמו 1200 הרוגים מהדו"ח השנתי של מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית?
במדינת ישראל נפטרים מידי שנה כ-1200 עובדים ממחלות מקצוע, פי 40 מהתמותה השנתית בתאונות עבודה באתרי בנייה. אך באופן מפתיע מדובר בנתון שלא נחשף לציבור. מדוע? אולי לא נוח למדינה לחשוף אותו?
מחלת מקצוע נגרמת לעובד עקב העסקתו, כך לדוגמה, עובד שחשוף לגזים רעילים עלול לחלות במחלות ריאה; עובד שחשוף באופן לא מבוקר לשמש, עלול לחלות בסרטן העור; מעצבת ציפורניים שנושמת חומרים רעילים ללא מערכת יניקה וסינון מתאימה עלולה גם היא לפתח מחלות ריאה וסרטן. גם עובדי הייטק שיושבים שעות ליד מחשב באופן לא ארגונומי יסבלו לאחר שנים ממחלות במערכת השלד שריר. למעשה כל העובדים במשק חשופים מידי יום לסיכונים שונים שיכולים להוביל למחלה תעסוקתית בין קלה, כרונית או קטלנית.
הגוף הרגולטורי במדינה שאמון על הנושא הוא מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית. המינהל אמור בין היתר לקדם חקיקת חוקים ופעולות אכיפה בתחומים אלו במטרה למנוע או לכל הפחות להפחית, את היקף התחלואה והתמותה של עובדים במשק.
בדו"ח האחרון של המינהל, הוא התפאר בפעילותו הענפה בעיקר בתחום הבניה, שהביאה לירידה בהיקף ההרוגים בשנה האחרונה בעשרה. לכאורה מדובר בנתון מבורך (למרות שגופים אחרים, כמו "קו לעובד" טוענים להיקפי נפגעים אחר גדול יותר וזאת עוד ללא קשר לעובדה כי שנת 2024 הייתה שנת מלחמה והיקף הבנייה היה מצומצם משמעותית משנה קודמת). אך בעוד שדו"ח המינהל מפרט כל מקרה מוות בתחום הבניה, שהתרחש בשנה החולפת, זועקת לשמיים אי התייחסותו להיקפי התחלואה והתמותה העצומים ממחלות תעסוקתיות.
ההערכות שבוצעו בעבר ע"י המינהל (גילוי נאות גם ע"י כותב מאמר זה ששימש כראש מינהל הבטיחות בשנת 2018) מצביעות על כ- 1200 עובדים לפחות שמתים מתחלואה תעסוקתית, רובם ממחלות סרטן, מידי שנה. עשרות אלפים חולים במחלות תעסוקתיות שונות שאינן קטלניות, אולם עלותן למשק היא אסטרונומית ומוערכת בכ 10 מיליארד שקל מידי שנה.
העיוורון וההפקרות המוחלטים מקבלים ביטוי גם בדו"ח הרשם למחלות מקצוע שהשבוע פרסם את נתוניו. למרות המציאות העגומה, גם הדו"ח הזה לא מצביע על ההיקפים האדירים של התחלואה והתמותה התעסוקתית, ומטיל את עיקר האשמה על רופאי המשפחה, שלא מדווחים על חשד לתחלואה תעסוקתית. הפרדוקס הוא שרשם למחלות מקצוע הוקם בשנת 2013, בדיוק בגלל סוגיית אי הדיווח, ומטרתו העליונה הייתה לייצר את תהליכי וממשקי עבודה מתאימים שישפרו את הדיווח ורישום של מחלות מקצוע (כשמו של הרשם ..).
אבל אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר? כאשר, מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, הגוף שאחראי על הרשם למחלות מקצוע, מתעלם מהנושא, אין מה לבוא בטענות לרשם, ואזרחי ישראל ימשיכו לשלם מיליוני שקלים למימונו, וימשיכו לחלות ולמות ממחלות תעסוקתיות, כשאין מי שמנסה באמת לטפל ומזער את הבעיה בישראל.
בהתעלמות המוחלטת מנתונים אלו יש מחדל בעיני. אולם לא רק, כי אם גם הפניית המשאבים בראש ובראשונה לתחום הבטיחות בענף הבניה, שלוכד את תשומת הלב הציבורית ולא להיקפי התמותה המבהילים בתחום התמותה והתחלואה תעסוקתית. גם ארגון הבריאות העולמי (ILO) טוען כי רק 5% מהתמותה בעולם התעסוקה היא כתוצאה מתאונות עבודה והתמותה העיקרית נגרמת מתחלואה תעסוקתית – תמותה ממנה מדינת ישראל מתעלמת כמעט לחלוטין. העלאת הנושא לסדר היום הציבורי, יש בה לבדה לקדם את התודעה ולהציל חיים רבים.
כחלק מהפעילות שאנו מקיימים בתחום זה ב"קואליציה לקידום הבריאות התעסוקתית", יזמנו לאחרונה דיון עם מנכ"ל משרד העבודה בנושא בתחילת החודש. הצגנו בפניו את המחדל והמנכ"ל הבטיח לטפל בנושא. אני קורא למשרדי הבריאות והעבודה להתעורר בנושא ולהתניע את הטיפול המתבקש. אנחנו נמשיך לייצג את העובדים השקופים במדינת ישראל ולקדם את המודעות לבריאותם.
ארז מימון, דירקטור- פאהן קנה ניהול בקרה מקבוצת GT, לשעבר ראש מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית
