מבחן רכבפיג'ו 3008: עממי, אבל מעוצב וייחודי
מבחן רכב
פיג'ו 3008: עממי, אבל מעוצב וייחודי
רכב הכביש־שטח פיג'ו 3008 אומנם משתייך לקטגוריה של "עממי", אך מבחוץ הוא נהנה מחזות מרשימה ביותר, ומבפנים תא הנוסעים הוא אירוע בפני עצמו, בזכות הנדסת אנוש מצוינת. המערכת ההיברידית מפתיעה ביכולותיה, ולפרקים הרכב משייט בכוחו של חשמל בלבד - אך מנוע הבנזין חלש למדי ורועש בעליות. בשורה התחתונה, רכב מוצלח מאוד בפלח שוק שנגוע בבינוניות
דבר ראשון, תראו אותה. את פיג'ו 3008. פעם, לפני שנים רבות, היתה מכונית ספורטיבית של הונדה, קראו לה CRX והיה לה ישבן מדהים וחזית משופעת. הונדה שכחה כבר לפני שנים איך מייצרים מכוניות מדליקות, פיג'ו לא שכחה.
3008 נראית נחשקת, ממש נחשקת. לא קל לייצר רכב כביש־שטח נחשק, אבל עובדתית 3008 גורמת לאנשים להסתכל. זו חוכמה מאוד קטנה לייצר מכונית יוקרתית שמסובבת ראשים. לייצר עממית מדליקה זה משהו שונה לחלוטין. לפיג'ו כל כך יש את זה. ומה שיותר יפה, 3008 היא מכונית ה"לחם" של פיג'ו. רכב כביש־שטח עממי, מהסוג שקונים אנשים משעממים ומשועממים שבעבר קנו טויוטה קורולה, והיום רוצים לומר שיש להם ג'יפון. אז בעיצוב החיצוני, דגם 3008 כבר אינו ג'יפון, הוא יותר קופה ספורטיבי.
3008 משקיף צפונה מיער ביריה. כל מה שפונה צפונה שרוף לחלוטין. האנדרטאות הנפלאות שהוקמו לזכרם של מי שכבר לא כאן כעת מפויחות. סככות שעד השנה שעברה היו פינות חמד הן כעת ערמות של קרשים מפויחים. הן עוד ישוקמו, יער ביריה עוד ישוב לגדולתו. 3008 טסה בין שבילי היער, מעמוקה לצפת, מצפת בחזרה. משם למעלה־למעלה לגולן.
לדגמים העממיים של פיג'ו יש מנוע בנזין בנפח 1.2 ליטרים, עם שלוש בוכנות ומגדש טורבו. הדורות הקודמים של המנועים האלה לא היו מציאה גדולה. יש דיבור על בעיות מכניות של המנועים, רצועות מנוע שכושלות ולוקחות עמן את המנוע לעזאזל. למנוע החדש אין רצועה, יש לו שרשרת. גם אין יותר תיבת הילוכים בעלת שמונה מהירויות, יש תיבה אוטומטית כפולת מצמדים עם שש מהירויות, אבל מה שיותר חשוב זה שיש מערכת לא היברידית שהיא כן היברידית. מוזר מאוד. בפיג'ו מדגישים שזו מערכת "מיילד הייבריד", כלומר מערכת שהסיוע ההיברידי שלה קמצני למדי, אבל זו של 3008 הרבה יותר דומה למערכת היברידית לכל דבר, היא מסייעת למנוע הבנזין לא מעט. 3008 יודעת לשייט בכוח חשמל פה ושם, גם תפסנו אותה מתקדמת בכוח חשמל בלבד. התוצאה היא צריכת דלק מרשימה, משהו כמו 17 ק"מ לליטר.
המנוע הקודם של פיג'ו היה יחסית חלש וזה הורגש. המנוע החדש חזק יותר הודות לסיוע החשמלי, אבל זה בהחלט לא מנוע חזק. ההספק הכולל הוא 136 כוחות סוס. עם 150 כוחות סוס היינו מרגישים הרבה יותר טוב. 170 כוחות סוס היו הופכים את 3008 למכונית מצוינת. ועד שזה יקרה, מנוע הבנזין רועש בעליות.
הסוד הוא בפיסול
3008 טסה לגולן. צופה לקוניטרה. אין על רמת הגולן. בין דצמבר לאפריל כשעוברים את צומת מחניים השמים של רמת הגולן הופכים אפורים. האוויר נהיה קר. חוץ מציוצים של ציפורים לא שומעים כלום. גם בתצפיות לקוניטרה אי אפשר לשמוע כלום, רק רוח חרישית ומנוע של 3008. עצירה קצרה בבית החולים הסורי. עכשיו הוא שטח צבאי סגור. משם למגורי הקצינים של אסד, מי שמכיר יודע היכן הם נמצאים. ואז צלילה לתא הנוסעים החם.
תא הנוסעים של 3008 הוא אירוע בפני עצמו. זו לא הגזמה. בעידן שבו מסכים גדולים ואיכות חומרים מפוקפקת שולטים בקטגוריה, להיתקל בתא הנוסעים של 3008 זה כמו להיתקל בבקבוק יין משובח בארגז מים מינרליים. הסוד הוא בפיסול. תנוחת הישיבה מצוינת. מושב הנהג מצוין. ההגה קטנטן, קטום בחלקו העליון. מעל להגה יש שני מסכים, אחד עיקרי לנהג ואחד לידו, שולט בכל הפונקציות העיקריות. בין הנהג לנוסע יש קונסולה נוספת, ובה מסך מגע קטן שמאפשר שליטה בבקרת האקלים – ורק בבקרת האקלים. לא בצבעים, לא בצלילי נפיחות ולא בהפגזת מוזיקה ברמקולים חיצוניים. מעליו עוד פאנל שליטה אחד קטן. הכל נופל בקצות האצבעות. תענוג. ההפעלה עצמה – פחות תענוג. פה ושם מסך השליטה הראשי איטי, פעמיים הוא נתקע. סינכרון אנדרואיד אינו אלחוטי ואינו יעיל. זה עולה על העצבים.
המושב האחורי של 3008 הוא סיפור שונה. הוא משמעותית פחות מוצלח ממה שקורה מלפנים. החלק האחורי שלו נמוך, החלק הקדמי גבוה, והמסעד שלו קצר, כלומר מי שיושב מאחור מגלה מהר מאוד שהברכיים באוויר. זה לוחץ שלא לצורך על בסיס עמוד השדרה. המרווח לראש מוגבל. ניכר שאת המשאבים של מחלקת הנדסת האנוש הפנו לחלק הקדמי, וברכב שמיועד לשרת משפחה זה מאכזב. תא המטען גדול באופן חריג. כיום ברכבים שמנסים להתחכם עם עיצובים יצירתיים לחלק האחורי יש בעיית מקום. בפיג'ו הצליחו לעשות יפה וגם יעיל מאוד. ויש גלגל חלופי אמיתי.
בלי מיגרנות
3008 שועטת בגולן. נסיעה רצינית עד חמת גדר, עם שפע של רוחות צד. ראשית, מה לעשות, בפיג'ו זוכרים איך לייצר מכוניות ממוקדות מאוד. למי שאוהב לנהוג, 3008 היא שותפה מצוינת למסע ארוך. מערכות הבטיחות האקטיביות עובדות היטב. המנוע מעט רועש. איכות הנסיעה והיציבות הכיוונית במהירויות גבוהות — מרשימות מאוד. מי שייסע במקומות כאלה עם לא מעט סיניות יגלה במהרה שהתנהגות כביש טובה היא יותר מסתם ביטוי. רכב שאין לו התנהגות כביש טובה וממוקדת יעייף את הנהג במהרה. ידרוש ממנו הרבה במונחי חלוקת קשב ויכולת, יאמץ את האינסטינקטים שלו. בקיצור, עכשיו תבינו מדוע יש סיניות שאחרי נסיעה ארוכה מייצרות מיגרנה. 3008 היא ההפך. אבל למיקוד יש מחיר. זה רכב נוקשה שבהחלט מתרסק על בורות, במיוחד במהירויות עירוניות, אחר כך זה נרגע.
בשורה התחתונה, 3008 הוא רכב כביש־שטח מוצלח מאוד, לא מושלם. אבל ייתכן בהחלט ש־3008 יישאר נחלתם של מעט מביני עניין. מדוע? כי זו ישראל. כשיבואנית פיג'ו מוכרת חשמלית של MG בסכום שמשאיר עודף של בין 20 ל־30 אלף שקל באולם הסמוך, אז רק הפיינשמייקרים ייכנסו לאולם של פיג'ו. וכמובן שיש גם תחרות מצד רכבים לא חשמליים של מותגים קוריאניים, ראו ערך יונדאי טוסון.
בשוק הרכב הישראלי, בכל הקשור לשיווק, יש שני יקומים נפרדים. באחד, 3008 משווק ללקוחות פרטיים אנינים, שמחפשים מוצר מעוצב וייחודי, לא חשמלי, לא סיני, לא יפני ולא קוריאני. כמה כאלה נשארו בישראל של 2024? לא הרבה. היקום השני הוא לקוחות ציים. שם אותו מוצר בדיוק אינו משווק לאניני טעם, נהפוך הוא – מדובר במוצר שחברת ליסינג קונה בהנחה. זה הכל. על סטייל אין מה לדבר.
בכל מקרה, מי שיבחר את 3008 יקבל רכב ייחודי ומוצלח בצורה יוצאת דופן בפלח שוק נגוע בבינוניות. אבל בשוק שבו הלקוחות מצביעים ברגליים בכיוון של הבינוניות, לא בטוח שזה מספיק כדי להצליח.
פיג'ו 3008
מנוע: בנזין, נפח 1,199 סמ"ק. הספק מרבי 136 כ"ס. מומנט מרבי 23.4 קג"מ
ביצועים: מהירות מרבית 201 קמ"ש. תאוצה ל 100 קמ"ש: 10.2 שניות
צריכת דלק רשמית: 18.1 ק"מ לליטר. צריכת דלק בפועל 17 ק"מ לליטר
בטיחות: 6 כריות אוויר, בקרת סטייה אקטיבית, 5 כוכבים במבחן ריסוק פומבי
קבוצת זיהום: 8
מחיר: 187 אלף שקל
אהבנו
עיצוב חיצוני, תא נוסעים
אהבנו פחות
נוחות נסיעה, ספסל אחורי
מתחרים
יונדאי טוסון, קיה ספורטאז'
לסיכום
רכב כביש־שטח מקסים ואיכותי. לישראלים רבים זה לא יתאים
