מנהלים 2024"לא אתמודד שוב על תפקיד מנכ"ל סלקום - אני לא צריכה סגירת מעגל, מה אני תינוקת?"
מנהלים 2024
"לא אתמודד שוב על תפקיד מנכ"ל סלקום - אני לא צריכה סגירת מעגל, מה אני תינוקת?"
דווקא בשנת מלחמה ואי־ודאות כלכלית, הצליחה המנכ"לית של רשת מועדוני הכושר הולמס פלייס, קרן שתיוי, להגדיל את רווחיותה ולהאיץ את תוכנית ההתרחבות שלה. בריאיון היא מסבירה מדוע לחיסכון בנייר טואלט יש אפקט עצום על התוצאות העסקיות, כיצד מתמודדים עם שנאתם של הישראלים לחברות ענק ולמה היא אובססיבית למחיר המניה
"ב־8 באוקטובר התעוררתי עם תחושה ברורה שאסור שתקופת הקורונה תחזור להולמס פלייס", מספרת קרן שתיוי, מנכ"לית הולמס פלייס בשבע השנים האחרונות ומי שהביאה אותה להנפקה ולתוצאות עסקיות יוצאות דופן דווקא בשנה החולפת. הבהלה של שתיוי (52) היתה מובנת. הולמס פלייס שוכרת נדל"ן בחוזים ארוכי טווח ומפעילה 68 מועדוני כושר שבהם מתאמנים מעט פחות מ־200 אלף מנויים. בתקופת הקורונה כל מועדוני הכושר של הקבוצה נסגרו בבת אחת, וללא הכנה. העובדים הוצאו לחל"ת, הלקוחות הקפיאו את המנויים. את השנים 2020 ו־2021 חתמה החברה בהפסד מצטבר של 100 מיליון שקל. ב־2022 חזרה החברה להרוויח, ואז הגיעה המלחמה.
חששותיה של שתיוי התבדו. למרות המלחמה, הולמס פלייס המשיכה לצמוח בעקביות ולהציג תוצאות שיא. הרווח הנקי בתשעת החודשים הראשונים של 2024 עמד על 34.8 מיליון שקל, צמיחה של 20% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. ועם זאת — הולמס פלייס תלויה מאוד בכל מה שמשפיע על המצב הכלכלי של מעמד הביניים בישראל, עיקר לקוחותיה של הרשת הממוצבת גבוה בתחום מועדוני הכושר. "מבחינתי היה אסור להשאיר את המועדונים סגורים אפילו ליום אחד", היא אומרת, "כולם היו בהלם מהמצב, כמובן, והוא לא באמת דומה לקורונה בשום צורה, אבל נלחמתי בתחושה שחדרי כושר הם רק סוג של בידור ופנאי. מבחינתי זה ממש סוגיה של בריאות — גם בגוף וגם בנפש.
"אזרתי אומץ והעליתי קבוצות מנהלים לזום ב־8 באוקטובר. זו היתה טעות, כי אני זוכרת את הפנים שלהם כשאמרתי להם: 'חבר'ה, בואו נתארגן לפתיחה', כשלכל אחד היה את הסיפור שלו. בן דוד של אחד המנהלים שלי נרצח בנובה, ואז עוד הוגדר נעדר; אשתו של אחר יצאה למילואים; ילדים לא הלכו לבית הספר, אז מה פתאום לפתוח? הם אמרו לי: 'אנחנו בטראומה, קרן את מגזימה'".
הם צדקו.
"נכון. ירדתי מהזום ולקחתי חצי צעד אחורה. אמרתי לעצמי שאני אתכנן מחדש. ידעתי שאעשה את זה, שאני לא הולכת לוותר. עובדת שהתחילה לעבוד אצלנו כמה ימים לפני 7 באוקטובר העלתה בפניי רעיון: 'אנשים רוצים לתרום, לסייע, לעשות — בואי נפתח את המועדונים כדי לבקש מהאנשים להביא תרומות', וכך עשינו. פתחנו קבוצות, ובאורח פלא תוך 24 שעות כל המועדונים היו פתוחים לצורך העניין הזה. אבל כשהם כבר פתוחים, היה חשוב להגיד ללקוחות שאנחנו פתוחים לכל דבר".
וזה עבד?
"כן, בתוך שבוע גם סניפי באר שבע ואשקלון היו פתוחים. ראינו 30% יותר כניסות מאשר בזמן רגיל. אנשים נהרו. כי למי היה חשק לעשות משהו אחר? לא ללכת לקניות, לא לסרט, לא למסעדות. כולם היו בדיכאון, אבל בספורט יש משהו מאוד משחרר. זה לגיטימי, זה לא פאן. כשאנשים עצובים וטרודים הם באים לעשות כושר. את חדרי המכירות לא פתחנו, כי עם זה לא הרגשנו בנוח. פתחנו אותם רק חודש אחרי, והעסק חזר לעצמו: המניה עלתה מתחילת השנה, העסק יציב, וזה נותן לי תחושת סיפוק גדולה".
רוב המנכ"לים אומרים "אני לא מסתכל על מצב המניה כל רגע, אני עובד לטווח ארוך. זה לא מנהל אותי".
"זה שקר. אני מסתכלת עליה כל יום. אותי חינכו שחלק מתפקיד מנכ"ל זה לרצות את בעלי המניות. חברה שבה מנכ"ל צריך להצדיק את עצמו כל הזמן היא מבאסת נורא. פה המניה עולה, כשהיתה נקודת זמן של פקיעת אופציות לפני כמה חודשים חילקנו דיבידנד לעובדים וחברי הנהלה. אנשים בחברה חייכו אחרי שקיבלו 50-40 אלף שקל. כיף לראות אנשים שמחים, לעבוד בחברה שמקיימת הבטחות — זה נותן תחושה של וינריות שאני מאוד אוהבת אותה".
הולמס פלייס מוחזקת על ידי משקיעים מוסדיים (60.4%) בהובלת בית ההשקעות מור והפניקס, הציבור (26.8%) ובעלי עניין נוספים כמו מוטי בן משה (11.3%). החברה נסחרת היום לפי שווי של כחצי מיליארד שקל. "הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה להביא תוצאות טובות רבעון אחרי רבעון, ובסוף זה קורה", אומרת שתיוי. "כשמוטי בן משה קונה בן לילה מניות ב־11 מיליון שקל ומגדיל את האחזקות שלו בהולמס פלייס, וגם מור מגדילים אחזקות, זה מאוד כיף. חשבתי לשלוח את זה לגרין לנטרן (קרן בניהולו של ריצ'י האנטר שהיתה בעלת השליטה בחברה ומכרה כמעט את כל אחזקותיה בה לאחר 9 שנים — ד"ב), להראות להם את המחיר של המניה בעסקה, ולהגיד להם 'חבל שמכרתם'. אני מסתובבת עם חזה נפוח".
בזמן האחרון יש דיבור על המניה. למה?
"אנחנו מניה קטנה, לא שופרסל. אין בנץ' מרק של שווי שאליו אפשר להשוות אותנו, כי אנחנו חברת הכושר היחידה שמונפקת בישראל. לפני כמה חודשים התחלנו לחלק דיבידנד, ואנחנו חברה עם חוב מאוד נמוך, אז אני לא רואה סיבה שהיא לא תטפס. מה שקצת עוצר אותה זה האחזקה ארוכת הטווח של המוסדיים הגדולים. החברה היום היא בלי גרעין שליטה, ויש המון ביקושים".
את כבר שבע שנים בהולמס פלייס. את לא חושבת על האתגר הבא?
"אני מרגישה שזו החברה שלי. אני כל הזמן אומרת לבעלי שאם הייתי בבית קמצנית כמו שאני בהולמס פלייס, כבר היינו אנשים עשירים. הכל חשוב לי. אני נמצאת בכל פרט ומרגישה כמו בעלת הבית. יש לי דירקטוריון חכם ומפרגן, בניגוד לדירקטוריונים אחרים. האם ארצה לסיים את הקריירה שלי שם? לא בטוח. אבל זה יקרה רק אם יבוא דבר מרגש. לא בהכרח גדול, אלא מרגש, כמו חברת תעופה או רשת בתי מלון גדולה. אני רוצה להיות במקומות שעושים טוב ומרוויחים כסף".
הציבור זועם על חברות התעופה הישראליות שממשיכות לטוס אבל העלו באופן חד את מחירי הכרטיסים.
"כשהיו להן תקופות קשות אף אחד לא אמר 'קשה לאל על בואו נעזור לה’. יש ביקוש והיצע ואל על מתנהגת בהתאם ומשרתת את בעלי המניות שלה. יש לי ביקורת על הדרך שבה חברות התעופה הישראליות פועלות, אבל אני לא בטוחה שהייתי עושה אחרת. כשהגעתי לסלקום ב־2012 אחרי שנים בנטויז'ן אמרתי לעצמי 'וואו, הגעתי למנוחה ולנחלה, לאחות העשירה עם המיליארדים והנוחי דנקנרים', ואז הגיע הצונמי של מהפכת כחלון, וחברות הסלולר שילמו מחיר כבד. אני זוכרת את מה שהתרחש בשנים קודם לכן. לא אקרא לזה חזירות, אבל צריך לזכור שגם כשנמצאים בנקודה שבה אפשר להניב רווחים צריך תמיד גם לחשוב על היום הקשה שיגיע אחרי".
מה זה אומר על הולמס פלייס?
"בקורונה סגרו אותנו לשבעה חודשים. זה היה הפסד לחברה, ולענף כולו. המדינה נתנה מענקים על ירידה בהכנסות, אבל אנחנו לא היינו זכאים כי המדינה הגדירה זכאות רק מתחת ל־400 מיליון שקל. זה הפך את הולמס פלייס לרשת היחידה בענף שלא היתה זכאית למענקים. הרבה חדרי כושר קטנים שלפני הקורונה הפסידו כסף חודש אחרי חודש פתאום הראו ירידה של 100% בהכנסות, קיבלו מענקים והראו רווחים שלא הראו קודם לכן, ולכן הם לא רצו לפתוח מחדש את המועדונים. היתה לנו תקופה מאוד קשה ואף אחד לא ריחם עלינו. הפסדנו 100 מיליון שקל. עכשיו כשאנחנו יכולים להרוויח, אנחנו מנסים להרוויח כמה שאפשר. אין מה לעשות, ישראלים לא אוהבים את החברות הענקיות".
אתם חברה ענקית בתחום חדרי הכושר. זה הופך אתכם לשנואים?
"לפעמים. אספר לך סיפור: קנינו בהוד השרון מועדון פרימיום קטן בשם ג'וי שהיה בבעלות משפחת קופרלי מחצי חינם. זה לא היה עסק שנועד להרוויח כסף. שנים אמרתי להם: 'לנהל רשת חדרי כושר זה מקצוע, זה לא תחביב. אני אקנה מכם את המועדון'. הם סירבו עד שבקורונה נוצרה הזדמנות. קנינו את המועדון בעסקה מצוינת לשני הצדדים, אבל המנויים לא אהבו את זה. עד שהגענו קפה עלה 3 שקלים, ומיץ תפוזים עלה 2.5 שקלים. בעל הבית הזרים כסף לעסק כל חודש, והולמס פלייס לא תכננה לעשות את זה. עשינו שינויים, ובעיניי זה סופר לגיטימי. קנינו הרבה מועדונים לאורך הדרך, ורק בהוד השרון לא אהבו אותנו. כשהייתי שם אמרו לי: 'הרסת את המועדון'. אחרי שנה קיבלתי ממנהלת הסניף סקר שביעות רצון, שאני מכורה אליו, ופתאום הסניף בהוד השרון הגיע למקום רביעי. מה השתנה? המנהלת דגמה רק לקוחות שהצטרפו אחרי הרכישה, וזה נתן לי גושפנקה שאנחנו עושים משהו טוב. הוותיקים לא אוהבים אותנו, אבל זה לא נובע מכך שבאופן אובייקטיבי הם לא מרוצים מהשירות שנתנו להם, אלא מכך שהם תפסו אותנו כקונגלומרט שעושה מה שהוא רוצה, ומעלה את מחירי הקפה".
"היתה אכזבה והקלה כשלא מוניתי לתפקיד מנכ"ל סלקום"
שמה של שתיוי עלה לכותרות כשהתמודדה ב־2021 על תפקיד מנכ"ל סלקום לאחר פרישתו של אבי גבאי. שתיוי היתה בין ארבעת המועמדים הסופיים לתפקיד, והיה נדמה שהוא יהיה שלה לאור הרקע שממנו הגיעה: היא עבדה שנים בנטוויז'ן עד שהתקדמה לתפקיד סמנכ"לית שירות, ולאחר המיזוג עם ברק ב־2006 הפכה לסמנכ"לית שירות ומכירות בחברה הממוזגת. ב־2011 קודמה לתפקיד סמנכ"לית מגזר עסקי, וב־2017, לאחר 20 שנה בתחום התקשורת, הפכה למנכ"לית הולמס פלייס תחת קרן גרין לנטרן שבה ריצ'י האנטר, שהכיר אותה מהתקופה שבה היה מנכ"ל נטוויז'ן, כיהן כיו"ר. אלא שחזרתה לתחום לא הסתייעה, ובסופו של דבר מונה דניאל ספיר למנכ"ל סלקום. לפני כחצי שנה ספיר הודח למרות ביצועים עסקיים גבוהים, ובמקומו מונה אלי אדדי.
תפקיד מנכ"ל סלקום היה כמעט בכף היד שלך. מה קרה שם?
"כשהייתי בסלקום פניתי לעמי הראל ואמרתי לו אני רוצה להיות המנכ"לית אחרי ניר שטרן. הוא אמר 'אני לא יכול להבטיח, אבל תעשי תפקיד מנכ"ל בחוץ ואז תחזרי'. יום אחד פתחתי בבוקר עיתון, ראיתי שריצ'י האנטר קונה את גו אקטיב והולך איתה לבורסה. התקשרתי אליו ואמרתי לו: 'תן לי להנפיק לך את החברה'. לא היה לי ניסיון מנכ"ל לפני כן, אבל הוא היה הבוס שלי בנטוויז'ן והוא אמר 'יאללה, בואי'. הגעתי להולמס ביולי, ובאוקטובר כבר הנפקנו. השכר היה נמוך ממה שהרווחתי בסלקום, אבל כסף הוא לא מה שעושה לי את זה. עם זאת, כשנפתח תפקיד מנכ"ל סלקום, התמודדתי עליו כי הרגשתי שהוא ביד שלי. כולם אמרו לי 'למה את צריכה את זה? כל כך טוב טוב לך פה', אבל אמרתי להם שאני חייבת לסגור את המעגל הזה, ובסופו של דבר לא קיבלתי את התפקיד".
מה הרגשת?
"מצד אחד אכזבה, ומצד שני סוג של הקלה כי אני יודעת מה זה אומר להיות מנכ"לית סלקום, מה זה דורש, ומה המשמעויות — להתחיל הכל מאפס. הייתי מוכנה לזה, רציתי את זה, והתאכזבתי כשלא קיבלתי את זה".
אולי הרגע שלך בסלקום עוד יגיע?
"אחותי שרון אמרה לי אז: 'קרן, שומרים עליך. את לא צריכה את התפקיד הזה'. כשריצ'י נכנס לשותפות עם קרן פורטיסימו ברכישת 35.5% מסלקום במאי האחרון, שוב התחילו שמועות שאני אלך לשם כי ריצ'י אוהב ומעריך אותי, ובזמן הזה הוא בדיוק מכר את האחזקות בהולמס פלייס. היום אם תשאלי אותי אם אגיש מועמדות במידה שהתפקיד יתפנה — התשובה שתקבלי היא 'חד־משמעית לא'".
למה? לא רצית סגירת מעגל בחברה שגדלת בה?
"הזמן של זה עבר. להגיד 'אני רוצה להגיע לסלקום כדי לסגור מעגל' — נו מה, אני תינוקת? התבגרתי. המומנטום לא קיים יותר. סלקום תמיד תהיה בלב שלי. זו חברה מצוינת, ואלי אדדי מעולה, אבל המומנטום לא קיים יותר".
לדניאל היו תוצאות טובות וזרקו אותו. למה?
"הוא בוודאות לא היה צריך ללכת בדרך הזאת, ובעיניי הוא קיבל החלטה סופר אמיצה ונכונה לא לחכות בבית עד תפקיד האיי־ליסט הבא כי מנכ"ל אלקטרה פאוור הוא תפקיד עם פוטנציאל. כשאתה רואה עסק עם מניה שהיתה למעלה וירדה, אתה אומר לעצמך שתחזיר אותה להיות המלכה של העולם וזה מה שאני חושבת על דניאל ועל אורי וטרמן משופרסל. אנשים מגיעים לפעמים לאיזו נקודה שבה הם על גג העולם, אבל הנפילה משם מאוד קשה. אני לא מרגישה על גג העולם. אני מבינה את מקומי. אני מנכ"לית שכירה שצריכה כל הזמן להביא תוצאות טובות, אחרת, אם ארפה, יגידו לי קרן, הזמן שלך נגמר".
אבל דניאל כן הביא לסלקום תוצאות מעולות.
"ברור שהיה פה מאחורי הקלעים אירוע שלא קשור אליו. אבל הוא הרפה יפה, ארגן מסיבת פרידה יפה. זה הוציא אותו מצוין".
"התפקיד הבא שלי לא יהיה בענף, אבל מנכ"ל הוא מנכ"ל"
שתיוי חולשת כיום על רשת של 68 מועדוני כושר לאחר שהולמס פלייס רכשה את רשת הלואו קוסט לצעירים אייקון, והיא משוכנעת שהחברה תמשיך לגדול. "השנה נוספו לנו שמונה מועדונים ואנחנו רווחיים יותר", אומרת שתיוי. "בשנה שעברה הרווחנו 85 מיליון שקל ו־2024 אנחנו בקצב של 98 מיליון שקל, כך שאני מאמינה שתהיה צמיחה דו־ספרתית גם השנה. יש לנו תוכנית אסטרטגית מאוד ברורה להגיע לרווח של 140 מיליון שקל עד 2027. זה לא פשוט, אבל נעשה את זה. אנחנו רוצים לפתוח כל שנה 5-4 סניפים של אייקון, וסניף פמילי אחד (מועדוני הקאנטרי הגדולים של הולמס – ד"ב) ולהתחיל לבנות פמילי אחד. אני לא חושבת שהיה משהו שהבטחנו למשקיעים ולא עשינו אותו".
הגעת למקצוע מתחום ניהול שירות ומכירות, לא מתחום הספורט.
"אין שום קשר ביני לבין ספורט. אני עושה ספורט, אבל לא אוהבת את זה, ועושה את זה רק כי אני מבינה שזה חשוב. אני המנכ"לית השכירה היחידה בענף שבו כולם אנשים שהיו פעם מדריכי חדר כושר, ואז פתחו עוד מועדון. לפעמים נוצרת כך רשת של חמישה-שישה מועדונים, אבל אין שיטה".
אז את אומרת שבהולמס פלייס צריך איש ניהול, לא איש ספורט.
"חד־משמעית. חבר דירקטוריון פעם אמר לי שאני לא יכולה להתעסק בכל פרט קטן, וחברי ההנהלה הסתכלו עליו ואמרו: 'מסתבר שהיא יכולה'. ניהול מועדוני כושר דורש טיפול בשורת ההכנסות וייצור של עוד מוצרים ושירותים, אבל זה גם עסק סופר תפעולי. אם אני נכנסת לשירותים במועדון, מושכת נייר טואלט והעיגול שממנו מושכים רחב מדי כך שיוצא יותר מדי נייר, אני לא יכולה להתעלם מזה. יש לי 68 מועדונים ואם זה קורה באחד זה יכול לקרות בעוד מועדונים והעלויות המצטברות מאוד גבוהות. התפקיד הזה דורש שיחות עם משקיעים על הכנסות וגם דיון על השקעה במערכת קירור בקריון — וזה מה שכיף בעיניי. אני נהנית מכל רגע".
והתפקיד הבא?
"בוודאות לא יהיה בענף הזה. נראה שמנכ"לית מאנדיי לא אהיה, אבל מנכ"ל הוא מנכ"ל, לא משנה איפה".
"אני רואה את הבנות שלי גדלות עם אבא ומקנאה"
שתיוי, בוגרת לימודי כלכלה ותקשורת מאוניברסיטת חיפה, מתגוררת ברמת גן עם בעלה, פסיכולוג במקצועו, ושתי בנותיהם. היא גדלה בחיפה עם אמה ושתי אחיות. אביה, שהקים משפחה חדשה ולא היה בתמונה בילדותה, נפטר לפני 20 שנה. "ההורים התגרשו כשהיינו צעירות, גדלנו כמו שבט נשים קטן, אף פעם לא הרגשתי שונה כי אני אשה", היא מצהירה.
עם זאת, היא לא מהססת להודות שהיא משלמת מחיר אישי כבד על בחירתה להתמקד בקריירה. "כדי להגיע לאן שהגעתי עשיתי ויתורים בחיים האישיים. הבת הגדולה שלי מיקה נולדה בזמן המיזוג של נטוויז'ן עם ברק, אז הייתי הולכת לישיבות הנהלה עם סלקל ומניקה תוך כדי, ואחרי שלושה חודשים חזרתי לעבוד. כשמיקה נולדה היו לי נקיפות מצפון, אבל בעלי אמר לי: 'במה שלא בוחרים — הילדים יכעסו. החלטת ללכת על קריירה? לכי על זה בכל הכוח'.
"כשאני מקבלת כזה גיבוי מהמשפחה, מבחינתי זה המשך של הגיבוי שקיבלתי כשהייתי ילדה. יש לי אמא מדהימה. אנחנו היום שלוש אחיות מצליחות והיא הביאה אותנו לשם, הרבה פעמים בקשיחות. היא ניקתה בתים, עשתה עבודות מזכירות, מכרה בחנות בגדים. אין לה פנסיה, אבל יש לה בנות שאוהבות אותה, שומרות עליה ודואגות וחייבות לה הכל. אחותי שרון מנהלת את חטיבת הביקורת של דלויט, אחותי אורלי מורה נערצת בריאלי, והקשר בינינו מאוד חזק. אבלן כן, אני הרבה פעמים מקנאה בבנות שלי כשאני רואה את שחר בעלי דואג להן, מנביט איתן שעועית, מכין אותן למבחן, ועושה איתן דברים".
יש לך זמן להתאמן?
"כן. פעמיים בשבוע, ב־6:00 בבוקר, אני עושה אימוני כוח אישיים ואינטנסיביים עם דוד, המאמן שלי. אני תמיד נורא מקנאה באלה שרואים ב־11:00 או ב־12:00 במועדון. אני תמיד תוהה איך יש להם זמן, אבל מסתבר שיש כאלה. אני מאוד אוהבת להיות אחרי האימון, השעה הקשה שלי ביום היא לפניו".
"אני כל הזמן עסוקה בבירורים איפה בונים שכונה חדשה"
שתיוי אומרת שעיקר זמנה מוקדש למציאת דרכים להמשיך ולהגדיל את החברה — תהליך שהיא מכנה “צמיחה בשלוש רגליים”. "הדרך הראשונה היא לשפר רווחיות במועדונים קיימים, וזו המשימה הכי קשה. כשיש מועדון שהגיע ל־4,000 לקוחות, שכר הדירה ועלות המשכורות בו קבועים ולא קל למצוא להוסיף אליו 100 לקוחות ובמקביל להקטין עוד קצת את ההוצאות, אבל אם מצליחים, המשמעות יכולה להיות תוספת של עוד עשרות מיליוני שקלים לרווח; הרגל השנייה היא צמיחה אורגנית — וזה אומר לחפש מיקומים נכונים כדי לפתוח בהם מועדונים הכי מהר שאפשר. אני יודעת להביא מועדונים חדשים שאנחנו מקימים להחזר השקעה אחרי שנה-שנה וחצי, אבל כדי לעשות את זה אני צריכה להיות כל הזמן עסוקה בבירורים היכן בונים שכונות חדשות, ואיך לייצר עוד ביקושים; הרגל השלישית היא לייצר צמיחה לא אורגנית — כלומר לקנות ולמזג, ולברר כיצד לשלב בביזנס דברים שעדיין לא קיימים אצלנו, כמו למשל תזונה, פילאטיס מכשירים, ריטייל".
ומן הסתם תמיד יש סיכון שצמצום ההוצאות יגרום ללקוחות קיימים לעזוב.
"נכון. בעיות תחזוקה מאוד מטרידות את הלקוחות שלנו, וגם שירות רע, ואיחורים בפתיחה".
מכבי אפ אפ משתפת פעולה איתכם ומציעה שיעורי ספורט כמו פילאטיס ב־25 שקל. זה לא פוגע בכם?
"ברור שיש קניבליזציה, מי שיגיד שאין הוא כמו מנכ"ל שיגיד לך שהוא לא חושב על התפקיד הבא. אבל השירות הזה הרבה יותר תוספתי מקניבלי והוא תופס במוצרים בעלי נפח גבוה. אנשים לא ישתמשו באפ אפ אם הם באים לאייקון, כי אם את יכולה לעשות מנוי ב־150 שקל, למה לך לשלם 25 שקלים לשיעור? אבל כן ישתמשו בו לפילאטיס מכשירים, או לשיעורים שעולים 80 שקל לשעה. בסוף זה חיובי, כי השירות שלהם יצר מודעות והעלה באופן קיצוני את כמות האנשים שעושים כושר. עם זאת, אנחנו כמובן לא מאפשרים לאלה שמשתמשים בשירות של מכבי להיכנס למועדוני הפרימיום שלנו. יש דברים שאנחנו שומרים לעצמנו, ולקאנטרי הם לא נכנסים".
השפעות המלחמה עדיין מורגשות?
"200 אלף חיילים שהם נתח שוק משמעותי יצאו למילואים. היו הרבה הקפאות אבל לא רק שלא סגרתי מועדונים, פתחתי בקריות מועדון חדש. נסעתי לפתיחה תחת אזעקות כל הדרך וכשהגעתי המועדון היה בממ"ד. יש לנו גם מועדונים בנהריה, עכו, כרמיאל, מעלות. מבחינתי אנחנו לא בית קפה אלא בית בריאות, וחבל שלא מכירים בנו ככזה. הענף צריך להיות תחת אחריות משרד הבריאות ולא משרד התרבות והספורט שאנחנו מעניינים אותו כשלג דאשתקד. אנחנו צריכים להיות ענף שהממשלה מעודדת. גם כשבאים לעשות אצלנו קוביות בבטן ולהיות יפות בביקיני — שומרים על הבריאות".
אנשים שואלים את עצמם מדוע המחירים בענף גבוהים כל כך.
"זה דומה לתחום התעופה. יש מועדונים מסוגים שונים. יש אנשים שקונים מנוי לחדר כושר ב־99 שקל לחודש, ויחוו מועדון עמוס מאוד עם ילדים שזורקים משקולות וצועקים אחד לשני. מצד שני, מועדונים כמו לוקר רום, פיט האוס ורי שייפ שאנחנו מפעילים בתל אביב גובים 80 שקל לסשן אחד של אימון לשיעור פילטיס מכשירים, ויש אנשים שמוכנים לשלם את זה כי חשוב להם להיות חברים במועדון פרימיום, לקבל בבוקר את המגבת שלהם ולהיכנס לסאונה אחרי אימון. המנעד רחב מאוד ויש מקום לכולם".
כמנהלת, מה למדת מההיכרות עם התחום הזה?
"בשנה הראשונה שיעורי הנטישה בענף הזה גבוהים, אבל מי שמצא עוגן — מאמן אישי, יום ושעה קבועים, חבר שבא איתו — יישאר איתנו, ויש עוד לאן לצמוח. אייקון, רשת הלואו קוסט שלנו, מלאה בילדים, והם sur העתיד שיגיע למועדוני כושר. כשהייתי בגילם לא ידעתי מה זה חדר כושר בכלל, ולכן מה שרואים עכשיו בענף הוא רק ההתחלה. גם משקיעים מבינים את זה".
