פרשנותבג"ץ מתקרב לרגע ההכרעה: משטרה או מיליציה פרטית של בן גביר
פרשנות
בג"ץ מתקרב לרגע ההכרעה: משטרה או מיליציה פרטית של בן גביר
תשעה שופטים יידרשו לקבל החלטה בימים הקרובים באחד החוקים שהכי מאיימים על הדמוקרטיה הישראלית: תיקון פקודת המשטרה. על פי התיקון יוכל השר לביטחון לאומי להתערב בחקירות, לא תידרש הסכמת היועצת המשפטית לממשלה בענייני מדיניות ואכיפה ואין בו שום כלי שמחייב את המשטרה לפעול בממלכתיות. המשמעות: משטרה פוליטית הסרה לגחמות השר ללא בלמים
פסק הדין החשוב ביותר של בג"ץ מול ההפיכה המשטרית אמור להינתן עד יום שני הקרוב. והוא עולה בחשיבותו אפילו על פסק הדין בעניין הסבירות. מדובר בבג"ץ שיפסוק בעתירות נגד תיקון פקודת המשטרה, ובעברית פשוטה — נגד החוק להפיכת המשטרה למיליציה פוליטית של השר איתמר בן גביר. הזמן הקצוב למתן פסק הדין נגזר ממועד פרישת ראש ההרכב, מ"מ הנשיא עוזי פוגלמן. ביום שני ימלאו שלושת החודשים לפרישתו ופסק הדין חייב להינתן עד אז.
המשטרה נבחרה כמאחז הראשון לכיבוש בידי הממשלה במסגרת הפוליטיזציה של השירות הציבורי והכפפתו אליה. עוד בטרם יבשה הדיו מעל ההסכמים הקואליציוניים, כבר הציב השר בן גביר את הכנעת המשטרה למרותו כתנאי לקבלת תפקיד השר לביטחון לאומי. ראש הממשלה בנימין נתניהו ומנהל המו"מ הקואליציוני יריב לוין נעתרו לדרישה האסונית הזו שהשתלבה היטב בתוכנית המבהילה שנרקמה להחרבת הדמוקרטיה הישראלית.
1. מיותר להכביר מילים על חשיבות המשטרה: כאוכפת החוק; כמפעילה הבלעדית של האגרוף השלטוני כלפי האזרחים; כמופקדת על הסדר הציבורי, אבל גם על זכויות אדם והחירויות האישיות והפוליטיות. וכל האחריות הזו התמצתה בחוק מנדטורי, ארכאי ונכה מלפני כמאה שנה — פקודת המשטרה. ואיך תיקנה אותו ממשלת ההפיכה? בחיזוק חד־צדדי של סמכות השר כקובע המדיניות. הדגש הוא על המונח האמורפי והמתעתע, הלגיטימי לכאורה, "מדיניות", אבל מבלי לאזן אותו בסעיפי הבטחת זכויות האדם. אפילו מבלי הגבלת כוחם של השר והמשטרה באמצעות סעיף שקובע את חובתם לפעול בדרך ממלכתית וא־פוליטית. בן גביר נעלב מהדרישה הזו. לדבריו, בדיון בבג"ץ, היא לא היתה מוצבת לאף שר זולתו. התשובה היא שדרישה כזו נחוצה מול החוק ולא מול השר. אבל, במיוחד היא נחוצה כשהשר הוא איתמר בן גביר.
תשעה שופטי בג"ץ יכריעו בחמש עתירות ובעמדת היועצת המשפטית לממשלה שהצטרפה אליהן. העתירות התמקדו במיוחד בשני רכיבים בחוק החדש. הראשון, ה"יש" - סמכות השר לקבוע מדיניות כללית בתחום החקירות. השני, ה"אין" - היעדר חובת המשטרה לפעול בממלכתיות. את ההיעדר הזה תקפה היועצת גלי בהרב־מיארה בכנס משפטי באילת: "העובדה כי במדינת ישראל בסוף 2022 הוחלט לדחות הצעה לכלול במפורש בחוק הוראה הקובעת את אופייה הא־פוליטי של המשטרה חייבת להדאיג כל אזרח. זו נורת אזהרה מהבהבת".
2. במהלך שני הדיונים בבג"ץ השמיעו השופטים ביקורת על הפגמים, החוסרים והסכנות הפוטנציאליות שעולים מהתיקון. "האזרח לא יכול לישון בשקט", העיר השופט יצחק עמית. "יש סכנה שמימוש הסמכות יהיה פוליטי, ואת זה צריך למנוע", אמרה השופטת יעל וילנר. השופטים ביקרו את הקטנת מעמדה של היועמ"שית. לפי החוק החדש לא צריך להתייעץ עמה בענייני מדיניות ואכיפה, בוודאי לא צריך את הסכמתה. מספיק לשמוע אותה. "אוטרגעזוקט, אז שמעו אותה", הלעיג השופט נעם סולברג על המושג "אז אמרה" ביידיש, ועל ההסתפקות בשמיעת היועצת. והבהיר השופט עוזי פוגלמן: "השר, לפי התיקון, קובע את מדיניות החקירות. לא יכולה להיות מדיניות חקירות שלא מובילה להעמדה לדין, וזו כבר סמכות בלעדית של היועצת המשפטית. זו תוצאה בלתי נסבלת. אם מכניסים את השר לחקירות, צריך היה להכניס לתמונה את היועצת. ואת זה לא עשו. במצב הנוכחי אפשר לקבוע מדיניות שלא מובילה להעמדה לדין".
את האבסורד הזה כבר טעמנו: המשטרה עצרה מפגינים נגד הממשלה, אבל הם לא הועמדו לדין. אם נעשה פרסונליזציה של האירוע: בן גביר מכריז על "מדיניות" מעצר מפגינים, בהרב־מיארה מנחה שלא להעמיד אותם לדין. ככה עושים צחוק מהחוק ובדיחה מהאכיפה.
3. אז מה יפסוק בג"ץ? הערות ביקורתיות מהסוג שהושמע בשפע באולם, לא מעידות בהכרח שהתוצאה תהלום אותן. אבל, במקרה הנוכחי, חלק מההערות האלה ימצאו את דרכן לפסק הדין. שני כלים מרכזיים עומדים לרשות בית המשפט אם יחליט להתערב. המקל הגדול יותר הוא ביטול סעיפים בתיקון. למשל, את הסעיף שמכניס את השר לחדר החקירות, הנקודה שמאוד הטרידה את השופטים. המקל הקל יותר הוא "פרשנות מקיימת" והוא עשוי להופיע כביקורת על סילוק הממלכתיות מהחוק. כך יוכלו השופטים "להשלים" את החסר ולכתוב שאת החוק יש להפעיל ולפרש ככזה שמסמיך את המשטרה לפעול בדרך ממלכתית וא־פוליטית. בדיוק כמו "הפרשנות המקיימת" שהוחלה בפסק הדין שהכשיר את חוק הלאום שנעדר ממנו השוויון לאזרחיה הלא־יהודים של המדינה: יש לקרוא את החוק בכפוף למשטר הפסיקתי־חוקתי בישראל שהכיר בערך השוויון אף שלא צוין במפורש בחוק. כך גם הפעם — חובת הממלכתיות קיימת אף שלא צוינה במפורש.
4. ומעבר לשאלה מה יפסוק בג"ץ חשוב לדעת עד כמה השופטים מבינים את המשמעות האמיתית של החוק החדש כחלק ממארג גדול ומשלים של מתקפה על ההליך הפלילי בישראל. תראו את היוזמות הממשלתיות והקואליציוניות מאז התיקון: ועדת דרורי והחשש שתתערב בתיקים תלויים; חוק הרוגלות וסילוק עבירות השחיתות השלטונית מתחולתו; יוזמת "חוק פלדשטיין" שמלבינה גניבת חומרים מהצבא עבור ראש הממשלה; היוזמה להכפפת מח"ש לשר המשפטים; הרחבת חסינות חברי הכנסת בהצעת החוק של ח"כ טלי גוטליב. את הכפפת המשטרה לשר, לכל שר, יש לשפוט בהקשר של התמונה המלאה הזו. זו פיסת הפאזל הראשונה, ואולי החשובה ביותר, בתהליך שמתגלגל מאז, ונועד להעביר לידי הממשלה את הנתחים המשמעותיים ביותר של אכיפת החוק.
חזית הפוליטיזציה של השירות הציבורי בכלל ושל המשטרה בפרט היא החשובה במאבקי היועצת בהרב־מיארה לצד המאבק לעצמאות בתי המשפט ונגד חוקי ההשתמטות ותקצוב המשתמטים. בהקשר של הכנעת המשטרה למרות הדרג הפוליטי, אפשר לראות את חוות דעת היועצת נגד מינוי עו"ד רואי כחלון למ"מ נציב שירות המדינה. היועצת לא נרתעת מההפסד היחיד שנחלה עד כה בבג"ץ - במאבקה נגד מינוי מ"מ אחר, ד"ר אודליה מינס, למ"מ יו"ר מועצת הרשות השנייה. לשיטתה, יש להבחין בין שני התפקידים, ובין הקריטריונים הנחוצים למילוי המקום בשני התפקידים.
העיקר הוא הקו שמחבר בין ההשתלטות על נציבות שירות המדינה לבין ההשתלטות על המשטרה: הסרת הבלמים החיוניים להתפשטותה של שחיתות שלטונית, והחלשת שומרי הסף החיוניים למניעת הפיכת ישראל לרפובליקת בננות.
