"אנחנו זן נדיר" - על הקשר בין קורין אלאל, מייקל ג'קסון, אלביס פרסלי – וזכויות יוצרים
"אנחנו זן נדיר" - על הקשר בין קורין אלאל, מייקל ג'קסון, אלביס פרסלי – וזכויות יוצרים
פטירתה המצערת של קורין אלאל מעלה שאלה חשובה המתרחשת כל אימת שיוצר גדול הולך לבית עולמו ונוגעת להורשת זכויות יוצרים: כיצד ניתן לאזן בין הרצון לרווח כלכלי לבין כיבוד מורשתו היצירתית
פטירתה של אלאל לאחרונה לאחר מחלה קשה, מעלה את השאלה כיצד על יורשיו של יוצר לנהל את המורשת האמנותית אחרי מותו, במיוחד כאשר מדובר באמנים שיצירותיהם נותרו חלק מהתרבות. הדילמה המרכזית היא כיצד להבטיח שהמורשת התרבותית תישמר בכבוד, תוך שמירה על הערך האמנותי שלה והביטוי היצירתי של היוצר המנוח, ובמקביל לא להחמיץ את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בזכויות היוצרים של המורשת הזו.
דוגמאות כמו אלביס פרסלי ומייקל ג'קסון, מלמדות על המתח הזה בצורה חדה. כך מצד אחד, הניהול המסחרי של "המותג" יצר עושר יוצא דופן ליורשים. מצד שני, ספק רב אם אלביס וג'קסון היו מאשרים את ההפצה המסחרית של זכויות היוצרים שלהם ואולי אף היו רואים בהם זילות של מורשתם היצירתית. כך למשל ניתן למצוא את דמותם ואת היצירות של השניים על קופסאות סיגריות, כלי אוכל, בשמים ועוד.
זכות יוצרים כוללת זכות קניינית וגם זכות מוסרית
זכויות יוצרים הן זכויות קנייניות בלתי מוחשיות המאפשרות ליוצר או ליורשיו זכות הפקת רווחים מהיצירה וכן שליטה על האופן בו נעשה בה שימוש. במקביל, קיימת גם זכות מוסרית, המעניקה ליוצר הגנה משפטית בדמות ההכרה בערך האישי של היצירה והגנה מפני שינוי או עיוות ביצירה הפוגעים בשמו או בכבודו.
הזכות המוסרית מבוססת על הרעיון שהיצירה אינה רק נכס כלכלי, אלא גם ביטוי לרגשות, מחשבות וערכים של היוצר. היצירה היא "בת רוחו" של היוצר ובעלת ערך אישי עבורו ולכן יש להעניק לו הגנה גם מעבר לזכותו הכלכלית. השימוש ביצירה באופן הפוגע בכבודה, גם אם הוא חוקי מבחינה קניינית, עשוי להיחשב כהפרה של הזכות המוסרית.
זכויות יוצרים ניתנות להורשה כמו כל נכס אחר. עם זאת, הן מוגבלות בזמן – 70 שנה ממועד פטירת היוצר, ובמקביל, גם הזכות המוסרית נמשכת לפרק זמן זהה.
חשוב להבחין בין זכויות יוצרים לזכות לפרסונה. בעוד זכויות יוצרים מגנות על יצירה, הזכות לפרסונה מגנה על דמותו הציבורית של אדם מפני ניצול מסחרי בלתי מורשה. בישראל, הזכות לפרסונה אינה מוסדרת באופן מפורש בחוק, אך היא נגזרת משילוב חוקים, כגון דיני פרטיות, זכויות יוצרים ודיני קניין.
המתח בין הרצון לרווח לשמירה על המורשת
יוצרים כמו אלביס, סלבדור דאלי, אורוול, פיקסו, מייקל ג'קסון, ג'ון סטיינבק ובוב מארלי הם דוגמאות ליוצרים שהפכו לאייקונים תרבותיים. רבים מהם "הרוויחו" יותר כסף לאחר מותם מאשר בחייהם, הודות לניהול כלכלי מוצלח של זכויותיהם על ידי יורשיהם.
אין ספק כי המיתוג הנרחב של היוצרים לאחר מותם תרם להפיכתם לאייקונים תרבותיים. כמו כן, הניהול המוצלח כלכלית של המורשת האמנותית תרם לכך שהיצירות נשמרו והיו נגישות יותר לציבור.
עם זאת, במקרים רבים, הרווחיות נוצרה, בהתאם לנטען, על חשבון הערך האמנותי של היצירות וזילות מורשת היוצרים. מדובר לא רק בקניין רוחני אלא גם בכבוד ורוח האמנות. לעיתים, הפיתוי של היורשים לנצל את הדימוי הציבורי של היוצר כדי להרוויח כסף, מיצירות, תמונות, דימויים, ציטוטים, מוביל לעיוות דימוי היוצר והפיכת המורשת האמנותית למוצר צריכה.
כיצד להוריש קניין רוחני אופן מושכל?
באמצעות תכנון משפטי נכון, ניתן לוודא שזכויות היוצרים ינוהלו בצורה מכבדת ומושכלת, תוך שמירה על כבוד היוצר והיצירות.
ראשית יודגש כי קניין רוחני, כמו כל קניין אחר, עובר ליורשיו החוקיים של האדם. אם יש צוואה, הזכות עוברת בהתאם להנחיות שנכתבו בה. בהמשך לכך, על מנת להבטיח שמורשתו של היוצר תישמר ותנוהל כראוי, מומלץ להיערך מבעוד מועד ולקבוע הסדרים ברורים בצוואה. על הצוואה לכלול פירוט של זהות היורשים וכן הגדרת מגבלות על השימוש ביצירות שימנעו עיוותים שעשויים לפגוע בכבוד היוצר או במשמעותה האמנותית של היצירה. כך למשל, הסופר ג'ורג' ברנרד שו הטיל בצוואתו מגבלות על השימוש ביצירותיו. זאת, על מנת לוודא כי המסרים החברתים והפוליטיים בעבודותיו לא ייפגעו.
אפשרות נוספת של יוצר לשמירה על מורשתו עשויה להיות, למשל, הקמת נאמנות או קרן לניהול הזכויות. כך, הנאמנות או הקרן ינוהלו על ידי נאמנים שיבחרו על ידי היוצר, וכך ניתן יהיה למנוע ניצול לרעה. אפשרות אחרת יכולה להיות חתימה של היוצר על הסכמים בכתב עם יורשיו. ההסכמים יכולים לכלול הגבלות על שימושים מסוימים ביצירות ובדמות או כל תנאי אחר של היוצר.
יצוין, כי שימור המורשת האמנותית לא רק מבטיח את כבוד היוצר, אלא במקרים מסוימים עשוי להוות ערך כלכלי ארוך טווח. כך, לרוב, יצירות שמנוהלות תוך שמירה על ערכים אמנותיים, פחות מאבדות מחשיבותן לאורך השנים.
ניהול המורשת
ניהול קניין רוחני ומורשת יצירתית לאחר מותו של יוצר, במיוחד יוצר גדול דוגמת קורין אלאל, הוא נושא רגיש המחייב איזון בין שמירה על הערכים האמנותיים של היצירות לבין האינטרסים הכלכליים של היורשים. ככל שהקניין הרוחני של היוצר מנוהל באופן מושכל, כך תוכל מורשתו להישמר בצורה מכבדת וראויה. בעוד שהניצול הכלכלי עשוי להניב תועלת בטווח הקצר, שמירה על כבוד היצירה והיוצר לאורך זמן, עשויה להבטיח הן את המשך השפעתה התרבותית והן את ערכה הכלכלי באופן מכבד וזהיר.
מאת עו"ד טל איטקין, מייסדת, טל איטקין משרד עורכי דין
d&b – לדעת להחליט
