כשלים בתשתיות תחבורה בשל מזג אוויר קיצוני? אל תגידו שהופתעתם
תופעת המיני-סופות הפכה לשגרה בישראל, גם בשנים שאינן גשומות במיוחד. מגמת העלייה בתדירות ובעוצמת אירועי מזג האוויר הקיצוניים צפויה להימשך, אך נראה שמקבלי ההחלטות אינם מפנימים את השינוי. אמירות כמו "לא היינו מוכנים לכמויות משקעים כאלה" מעידות על היעדר מודעות וחוסר היערכות. יתרה מזו, תהליכי תכנון המתבססים על מודלים ישנים אינם תואמים את המציאות החדשה. יש להיערך לתשתיות גמישות ומותאמות לאקלים המשתנה.
בעבר היו בישראל מערכות חורפיות ממושכות עם ממטרים מתונים, אך כיום עיקר המשקעים מתרכזים במספר שבועות בודדים עם גשמים עזים. מערכות הניקוז העירוניות אינן מותאמות לכמויות המים הללו, וגם המתקדמות שבהן עלולות לקרוס. הצפת רחובות, פגיעה ברכוש ואפילו סכנה לחיי אדם הם תוצאה בלתי נמנעת במצב זה. נדרשת גישה חדשה שתכלול התאמה של מערכות הניקוז לתנאים החדשים, לצד ניהול נכון של שטחים פתוחים.
מעבר לשינויי האקלים, ההצפות קשורות ישירות לתהליכי פיתוח עירוני מואץ. הבנייה המסיבית של מבנים, כבישים וחניונים באה על חשבון שטחים פתוחים שתפקידם הטבעי הוא ספיגת מים וניהול זרימתם. תוספת בטון ואספלט מקטינה משמעותית את יכולת החלחול של הקרקע. גם חניונים תת-קרקעיים, הנבנים כחלק מהתחדשות עירונית, מחמירים את הבעיה. למעשה, ערים רבות אינן לוקחות בחשבון את יכולת הספיגה הטבעית של הקרקע בתכנון השכונות החדשות.
הפתרון: תכנון מקיים והטמעת תשתיות ירוקות
בהתחשב בגידול האוכלוסייה המהיר בישראל, אין מנוס מבנייה בצפיפות ובגובה תוך שמירה על שטחים פתוחים. שילוב "תשתיות ירוקות" – כמו גינות ציבוריות, אגני היקוות, ופיתוח רצועות גינון במקום תכסית בנויה – עשוי לסייע בהפחתת הצפות. בנוסף, ראוי לנצל מים נאגרים להשקיית פארקים ולהחדרת מי גשמים לאקוויפר. דוגמאות מוצלחות לכך קיימות, כמו עמק הצבאים בירושלים. ראוי גם לשלב פתרונות כגון מדרכות מחלחלות וחומרי בנייה אקולוגיים המאפשרים ניקוז טוב יותר.
בניית תשתיות להליכה רגלית, שבילי אופניים ותחבורה ציבורית על חשבון כבישים פרטיים עשויה לצמצם את בעיית הצפות. במדינות אחרות, נסיעה ברכב פרטי מוגבלת בעת אירועי אקלים קיצוניים, אך בישראל טרם נצפה שינוי משמעותי בהרגלי התחבורה. חוסר האמינות של התחבורה הציבורית והיעדר פתרונות נוחים כגון סככות נגד גשם ומעברים מקורים, מונעים מעבר לאלטרנטיבות ירוקות.
רשויות מקומיות חייבות לבצע הערכה מעמיקה של הסיכונים הנובעים משינויי האקלים והבנייה המואצת, תוך שימוש במודלים אקלימיים עדכניים. נוסף על כך, יש צורך בפעולות תחזוקה שוטפות, כגון ניקוי תעלות ניקוז, הפרדת מערכות ביוב וניקוז, ומניעת חסימות. תכנון ארוך טווח בשילוב פעולות תחזוקה תקופתיות הוא הדרך לצמצם את הפגיעות העירונית ולמנוע אסונות עתידיים.
בסופו של דבר, על קובעי המדיניות להכיר בכך שאירועי מזג אוויר קיצוניים הם כבר חלק בלתי נפרד מהמציאות, ויש להתכונן אליהם בהתאם במקום להיתפס בהפתעה בכל חורף מחדש. רק מדיניות פרואקטיבית ותכנון מתקדם ימנעו את המשברים העתידיים ויבטיחו מרחב עירוני עמיד יותר.
פרופ' אראל אבינרי הוא מומחה לתחבורה ותשתיות וראש התכנית לתואר שני בהנדסת אנרגיה, אפקה - המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב
