ניתוחה"רפורמות" בתקציב הן בדיחה עצובה
ניתוח
ה"רפורמות" בתקציב הן בדיחה עצובה
עיון בחוברת "עיקרי התקציב 2025" של האוצר מספקת אכזבה למי שמצפה לטיפול בבעיות השורש. כל קורא חד עין לא יכול שלא להבחין בפער בין אתגרי המאקרו שעומדים בבסיס התוכנית הכלכלית לבין תוכנה
כבר לפני חודשים ספורים היה ברור שיגיע הרגע הזה, שבו פקידי אגף תקציבים באוצר שמים את המחלוקות עם השר בצד, ונאבקים במלוא המרץ להעברת התקציב. כי כשמגיעים לרגע האמת, עדיף לוודא שלפחות מסגרת התקציב תהיה אחראית, שלפחות הגירעון יהיה נמוך ככל שאפשר ושנוכל לשדר לעולם שהתמונה הגדולה נמצאת בשליטה. עד שהתקציב הגיע לממשלה ולכנסת, ניסו פקידי האוצר להביא חוק הסדרים "שמן", עם רפורמות שישפרו את איכות חיינו. הם גם ניסו למקד את הקיצוצים והמסים במקומות שיפגעו כמה שפחות בצמיחה. משעה שנכשלו בכך, הם עוברים להגן על החזית הפיסקאלית הרחבה, בבחינת אם לא הצלחנו להגן על השורות בתקציב, בואו לכל הפחות נשמור על המסגרת.
אבל למרות ההצלחה בשמירה על חזות של הרמוניה במשרד, יש מקומות שבהם הפקידות לא מצליחה להסתיר את מה שהיא חושבת על התוכנית הכלכלית שמלווה את התקציב. הכוונה איננה להדלפות ותדרוכים שמהם השר בצלאל סמוטריץ' כל כך חושש, אלא לחוברת "עיקרי התקציב 2025" בת 227 העמודים, שרק מעטים קוראים אותה, ומעטים יותר עושים זאת בדקדקנות. החוברת פותחת בהצגת המצב הפיסקאלי, ומיד אחר כך מוצגים האתגרים המבניים של הכלכלה הישראלית, אלו שבהם התוכנית הכלכלית שמלווה את התקציב אמורה לטפל.
מה הם האתגרים? ובכן, הנה הם, לפי הסדר: "בגלל שיעור צמיחת האוכלוסייה הגבוה בישראל, יחסית, התוצר לנפש נותר נמוך בהשוואה למדינות ה־G7, והפער לא מצטמצם". מעבר לשיעור הילודה הגבוה, מציינים הכלכלנים כי "בשוק התעסוקה נותרו אוכלוסיות ששיעור ההשתתפות שלהן נמוך, בפרט גברים חרדים ונשים ערביות, וזו בעיה שצפויה להיות משמעותית יותר עם הזמן". הבעיות הנוספות הן "חסמים רגולטוריים שהעלו את יוקר המחיה", "רמות פריון עבודה נמוכות יחסית" והעובדה ש"תחום התשתיות נמצא בפיגור ביחס לממוצע העולמי". המלחמה - לפי הכלכלנים - הוסיפה את האתגרים הבאים: "סנטימנט שלילי, רמת סיכון גבוהה, נטל העלות של הארכת השירות הצבאי ועלות ריבית גבוהה לאורך זמן".
באופן לא מפתיע, כותבים הכלכלנים כי "התוכנית הכלכלית הנוכחית, של תקציב 2025, נועדה להתמודד עם חלק מאתגרים אלו, וכוללת מספר רפורמות מבניות לטובת שיפור הצמיחה של המשק בטווח הארוך". ואיך משפרים צמיחה, למקרה ששכחנו? גם על זה הכלכלנים משיבים: "חיזוק אבני היסוד של הכלכלה הון אנושי, הון פיזי, תשתיות לאומיות ותנאים תומכי צמיחה".
בנקודה זו, הקורא הסקרן מצפה לפירוט של רפורמות שמתכתבות עם האתגרים שצוינו, תעסוקת חרדים וערביות, העלאת ההשכלה, שיפור התשתיות, הפחתה של תמריצי ילודה, פיזור הנטל הצבאי ועידוד השקעה. ובכן, לקורא זה מצפה אכזבה. במקום תוכנית כלכלית שמתכתבת עם אתגרי המאקרו שלנו, נאלצו אותם פקידים בעצמם למנות רשימה של תכניות דגל, שהקשר בינן לבין האתגרים הללו נע בין לא קיים לקלוש.
ישפוט הקורא הסקרן בעצמו ־ תוכנית הדגל הראשונה היא "רשויות תחבורה מטרופליניות", שמבקשת להעביר סמכויות הנוגעות לתכנון תחבורה ציבורית מהרשות המקומית ומהממשלה לגופים ברמת המטרופולין. הרעיון הוא שאם תכנון התחבורה הציבורית יהיה ברמה אזורית ־ השירות ישתפר, הניהול יהיה יעיל יותר, המידע לנוסעים נגיש יותר ובאוצר אפילו טוענים ש"זה יביא להפחתת הגודש בדרכים". מדובר בתוכנית נחמדה, ויש סיכוי שהיא אכן תביא לייעול כלשהו, אבל היא רחוקה מלהתכתב עם אתגרי המאקרו הנוכחיים. התוכנית קשורה אמנם לתשתיות, אך היא לא תפתור את פער התשתיות בינינו לבין העולם. ואגב, תוכנית זו הוצאה מחוק ההסדרים, כך שהיא תקודם בנפרד מהתקציב, ונכון לאמש, ח"כ דוד ביטן וח"כ אוהד טל התקוטטו האם ההצעה תידון בוועדת הכלכלה של ביטן או בוועדה למיזמים ציבורים של טל, כך שבינתיים היא תקועה בוועדת הכנסת.
תוכנית הדגל השנייה היא "מיסוי רווחים לא מחולקים", שמוכרת כמיסוי רווחים כלואים. הצעה זו כבר אושרה בשלוש קריאות. בגדול, מדובר בשינוי המיסוי על רווחים שנצברים בחברות, צעד שיש בו היגיון מיסויי וחברתי, למרות שגם אליו יש התנגדות חריפה במגזר העסקי. כך או כך, המהלך לא מתמודד עם אף אחד מאתגרי המאקרו שהציג האוצר. אותו דבר יש לומר גם בנוגע לתוכנית הדגל הרביעית, שעוסקת בהון השחור. להילחם בו זה תמיד רעיון טוב, אבל זהו לא אחד מאתגרי המאקרו, ולכן גם הוא אינו עונה לתיאור תוכנית דגל לעידוד צמיחה במשק.
תוכנית נוספת היא הדיגיטציה, שנועדה לזרז את מעבר הממשלה לדיגיטל. החוק בעיקרו מטיל חובה על כל גוף ציבורי לספק באופן דיגיטלי כל שירות שמשתמשים בו מעל 5,000 אזרחים או 500 עסקים בשנה. התוכנית ראויה לשבח, ואולי היא תזרז אפילו את המעבר הממשלתי לדיגיטל, אבל דומה שלא צריך להסביר כי אינה מתכתבת עם אתגרי מאקרו. גם הפעם, כדאי להזכיר, המהלך פוצל מחוק ההסדרים.
פקידי האוצר לא כותבים שום מילה ביקורתית במפורש. אחרי הכל, זה דו"ח רשמי של מדינת ישראל. אבל כל קורא חד עין לא יכול שלא להבחין בפער בין אתגרי המאקרו שעומדים בבסיס התוכנית הכלכלית לבין תוכנה. איני מתכוון לזלזל באף אחת מהרפורמות המוצעות, ואני מעריך שגם באוצר לא מזלזלים בהן, אבל כשמציבים אותן מול בעיות היסוד של ישראל, זה נראה כמו בדיחה מכוונת, בדיחה עצובה כמובן.
